הפרטת חברת החשמל אינה הפתרון

>> ההתפטרות המפתיעה של עמוס לסקר, מנכ"ל חברת החשמל, שמצטרפת לחילופין שנערכו באחרונה בעמדת יו"ר החברה, היא מסוג ההפתעות שאינן מפתיעות כלל וכלל.

כבר יותר מ-20 שנה נמשך מצעד היו"רים והמנכ"לים בחברת החשמל, רובם ככולם מוצנחים על ידי המערכת הפוליטית, מתוך ניסיון למענה על שאלה אחת ויחידה: מי יזיז, סוף כל סוף, את עגלת הרפורמה בחברה?



פקידים ושרי ממשלה רבים היו משוכנעים, כל אחד בזמנו, שחוכמתם הייחודית תאפשר להם לסדר את הקלפים למערך מנצח. ואולם כל אלה נותרו כהערות שוליים בהיסטוריה הביורוקרטית של ישראל. לפני יציאה לסיבוב נוסף במערכה הקדושה על הפרטת חברת החשמל, נחוצה חשיבה מעמיקה במשרדי האוצר, התשתיות ובעיקר אצל ראש הממשלה, מכיוון שמדובר בעניין לאומי מן המדרגה הראשונה.



הניסיון הבינלאומי מלמד כי תהליכי הפרטה, כמו אלה המוצעים על ידי ועדות שונות, שרים ופקידי הממשלה, לא רק שאינם מועילים בוודאות, אלא הביאו לנזקים במשקי חשמל מודרניים. עבודות אקדמיות הצביעו על מקדם התייעלות נמוך ביותר וכולם כאחד הסכימו שמעבר למשק חשמל מופרט פירושו קפיצה במחירי החשמל ורגולציה סבוכה, מול עשרות שחקנים.



נדמה שיש הסכמה מקיר לקיר שהמצב הנוכחי - שבו כל תכנון לטווח ארוך או כניסה לחדשנות נתקלים בקיר ברזל של משרד האוצר, המבקש לקדם תנאים נוחים להפרטה - הוא הגרוע ביותר. לא לבלוע ולא להקיא. בתנאים אלה אך מתבקש כי ההפרטה תרד מסדר היום של הממשלה הנוכחית ומה שיעלה על סדר יומה, מחדש, הן המטרות של משק החשמל - 20 שנה קדימה. מטרות אלה יהיו חייבות לכלול בראש ובראשונה את הפיכת משק החשמל הישראלי למשק חשמל חדשני, הנשען על אמצעים דרמטיים לקידום התייעלות אנרגטית ומעבר שיטתי לשימוש באנרגיות מתחדשות, שכיום ישראל מפגרת בו מול העולם, במונחים כלכליים וסביבתיים.



כל זאת ניתן להשיג באמצעות חברת החשמל, על כל חסרונותיה, כאשר משאבי הענק המושקעים בהתקוטטויות בציר ההנהלה-ועד עובדים וממשלה-רשות חשמל וחברת החשמל, יושקעו בחדשנות, ובמעבר ממשק חשמל מבוסס שריפת פחם ודלקים פוסיליים, למשק אנרגיה המצמצם את תלות ישראל בעולם, ומקדם בריאות תושבים ואיתנות פיננסית.



חברת החשמל מרכזת כוח עצום במונחים כלכליים ישירים ועקיפים. האחריות האסטרטגית הנופלת על כתפיה היא כמעט חסרת תקדים ביחס למשקי חשמל בעולם, כתוצאה משילוב המונופול עם מצב גיאו-אסטרטגי נפיץ. השבועות האחרונים הבהירו לנו שטיפול לקוי במערכות אזרחיות, ייבוש משאבים מכוון וגלגול אחריות משר לרעהו ומממשלה לרעותה - הם מתכון בטוח לאסון. חזרה על אותה תפישה שקצרה סופה כבר יותר מעשור, תקרב אותנו לעוד שיעור כואב במיוחד.



הכותב הוא מנהל התוכניות של ארגון שתיל