>> תוכנית המס החדשה שנחתמה בדצמבר, בהיקף של 858 מיליארד דולר, מספקת תמריץ מסוים לכלכלה האמריקאית הדואבת. עם שיעור אבטלה של 9.8%, לבטח נזדקק ליותר מכך, אך לא ברור אם הגדלת הגירעון בתקציב אפשרית מבחינה פוליטית. במקום זאת אנו צפויים לראות מאבק קשה על הגדלת תקרת החוב הלאומית, וניסיון לביטול התמריצים שכבר אושרו בחקיקה.
בהקשר זה, אפשר לשאוב קצת חדשות טובות מתיאוריות כלכליות: לא צריך לשקוע בחובות עמוקים יותר כדי להמשיך לתמרץ את הכלכלה. כלכלנים מכירים זה מכבר את הרעיון: תמריצים כלכליים קיינסיאניים (שנעשים באמצעות הגדלת ההוצאות הממשלתיות) לא דורשים הגדלה של הגירעון בהכרח. אם מתבססים על הנחות אידיליות מסוימות, אנו עשויים לקבל אפקט המוכר בשם "תיאוריית מכפיל התקציב המאוזן". לפי תיאוריה זו, התוצר הכלכלי הלאומי גדל בדולר כנגד כל דולר המושקע על ידי הממשלה במוצרים ושירותים, גם כשהשקעה זו מלווה בהעלאת מסים.
ההיגיון פשוט ביותר: בממוצע, הכנסותיהם של אנשים גדלות בשל הפעילות הכלכלית הנוצרת ישירות מהוצאות הממשל החדשות. אם הגידול בהכנסות שווה להעלאת המס, אנשים נהנים מאותה הכנסה פנויה לפני ואחרי המדיניות החדשה. לכן, אין כל סיבה שאנשים, כקבוצה, ישנו את התנהגותם הכלכלית. ההכנסה הלאומית גדלה בהיקף של השקעות הממשל, והזדמנויות התעסוקה יגדלו בהתאם.
בתקופת השפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30, היה ויכוח עז אודות תמריצים - האם על הממשלה להיכנס לחוב כדי לתמרץ את הכלכלה. ג'ון מיינרד קיינס, הוגה התיאוריה הקיינסיאנית ב-1936, עסק במכפיל אחר, שנקרא מכפיל התקציב הגירעוני. לדברי קיינס, מכפיל זה היה למעשה גדול מ-1: משום שההכנסה המיוצרת על ידי ההוצאות הגירעוניות מובילה גם לסבב שני ושלישי של הוצאות, כל דולר מושקע מייצר יותר מדולר בתוצר הכלכלי. אם הממשלה רוכשת יותר מוצרים ושירותים ללא העלאה של המס, אנשים יוציאו חלק גדול יותר מההכנסות המוגדלות שלהם, מה שיוביל להגדלת ההכנסות של אחרים, שיוציאו את ההכנסות העודפות אף הם, וכך הלאה.
לעומת זאת, מכפיל התקציב המאוזן אינו מוביל לסבבי הוצאות נוספים - ולכן שווה בדיוק 1. לעתים, מכפיל זה מספיק כדי לדרבן את הכלכלה.
פול סמואלסון, כלכלן במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (mit), משך את תשומת לב הציבור בארה"ב עם תיאוריית מכפיל התקציב המאוזן ב-1943, שבע שנים לאחר פרסום התיאוריה של קיינס. המכפיל, שאותו הציג סמואלסון, היה נגזרת מיידית של התיאוריה של קיינס, אף שקיינס עצמו לא הגה אותו.
מכפיל התקציב המאוזן מציע פתרון
כלכלנים אימצו מכפיל זה, משום שנראה כי הוא מציע פתרון לבעיה מאיימת: משבר כלכלי גדול נוסף לאחר תום התמריצים הכלכליים של מלחמת העולם השנייה, כשלא ניתן יהיה לחדש את ההוצאות הממשלתיות הגירעוניות בשל החוב העצום של הממשל הפדרלי.
מתברר כי חשש זה היה משולל יסוד. ארה"ב לא נקלעה למשבר כלכלי מחודש לאחר המלחמה. ואולם בתחילת שנות ה-40 כלכלנים ראו באפשרות זו איום משמעותי - ובצדק. ויכוחיהם נשכחו ברובם, משום שלא היו רלוונטיים במיוחד למדיניות ציבורית - עד עתה, כמובן, כששוב הצטבר חוב פדרלי עצום בארה"ב, והכלכלה פגיעה.
תיאוריית מכפיל התקציב המאוזן נכונה רק אם הנחות היסוד שלה נכונות. השלכות אחרות עשויות ליצור מכפיל שאינו 1. למשל, אם אנשים מצמצמים את הצריכה כתגובה פסיכולוגית למיסוי גבוה יותר, המכפיל עשוי להיות קטן מ-1. מנגד, הוא עשוי להיות גדול מ-1 אם בעלי הכנסות שמסיהם גדלים יצמצמו את הצריכה פחות מכפי שהמועסקים החדשים יגדילו את הצריכה. פשוט אי אפשר לדעת.
חוקרים גם לא הצליחו לדייק בחיזוי מכפיל התקציב הגירעוני, אף שזה היה מוקד מאמציהם. למעשה, מאמר סקירה על השפעותיהם של תמריצים ממשלתיים, של אלן אאורבך מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, העלה כי "טווח ההערכות עבור השפעות המכפיל גדול באופן מביך". בנובמבר חשף דו"ח של משרד התקציבים של הקונגרס (cbo) חוסר ודאות דומה. הבעיה היא בהערכת תגובות האנשים והאם הם מסוגלים ליצור סבבי הוצאות נוספים.
את מכפיל התקציב המאוזן, לעומת זאת, קל יותר להעריך: אם הממשלה משקיעה ישירות במוצרים ושירותים, הפעילות נכנסת ישירות לתל"ג. עם תקציב מאוזן, אין סיבה ברורה להנחות נוספות - לאנשים יש עבודה: סוף לסיפור.
איזה סוג עבודות? בניית כבישים ושיפור בתי הספר הם רק שתיים מהדוגמאות - כפי שציין ב-1944 הנרי ואליש, חובב תמריצי תקציב מאוזן, שלימים היה כלכלן בייל וישב במועצת הנגידים של הבנק הפדרלי.
המצביעים רגישים להעלאת מסים
ואולם כיום בעיות פוליטיות עלולות להקשות על שימוש במכפיל התקציב המאוזן כדי לצמצם את האבטלה. אנשים צפויים לשים לב כי הטבות התוכנית פונות בעיקר למובטלים, בעוד שמרבית עלויותיה נופלות על הרוב הגדול של המועסקים באוכלוסייה. יש גם רגישות יתר להוצאות הממשל הפדרלי התורמות יותר לקבוצה מסוימת באוכלוסייה מאשר לאחרת.
בעיה נוספת היא שתמריצי תקציב מאוזן דורשים העלאת מסים, וכפי שידוע לכולנו - המצביעים כיום רגישים ביותר לצמד מלים זה: "העלאת מסים".
ואולם בסופו של דבר הבוחרים צפויים לקבל מיסוי גבוה יותר, כפי שקרה בעבר. תהיה זו טעות לראות באווירה הנוכחית בלתי ניתנת לשינוי. ייתכן שבעתיד תתאפשר חבילת תמריצים חדשה, אם יותר אנשים יבינו שכמה שנים של מיסוי גבוה יותר והוצאות ממשל גדולות יותר יוכלו לחזק את הכלכלה המוחלשת, ולספק יתרונות כמו כבישים ובתי ספר טובים יותר - גם ללא הגדלת החוב הלאומי.
-
הכותב הוא מרצה לכלכלה ומימון בייל, מייסד וכלכלן ראשי של חברת מאקרומרקטס, ומהוגי מדד מחירי הבתים קייס-שילר
להמריץ את הכלכלה בלי להגדיל את הגירעון
רוברט שילר
29.12.2010 / 6:57