החזון של זיסאפל: פי-שלושה בוגרי הנדסה תוך חמש שנים

>> אין הרבה אנשים המזוהים יותר עם ההיי-טק הישראלי מיהודה זיסאפל. נשיא קבוצת רד, אשר הקים יחד עם אחיו זהר את אחת מקבוצות הטכנולוגיה המובילות והוותיקות בישראל, מכהן כיו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה ומקדיש את מירב זמנו לפתרון בעיות התעשייה וקידומה. באופן לא מפתיע תומך זיסאפל בכל היוזמות של חיים שני באוצר, ואף שותף לחלק מהן.

"ההישג של שני יוצא דופן. אני לא זוכר שנה שבה התעשייה השיגה כל כך הרבה. לראשונה קיימת קואליציה מחויבת בממשלה, וכן שדולה בכנסת בראשותו של ח"כ רוברט אילטוב. השילוב בין שני לשר האוצר יובל שטייניץ יצר מצב שבו המשרד כולו מחויב לעניין, ואין בעיה לשכנע את האוצר כי ההשקעה בהיי-טק היא בעלת ההחזר הגבוהה ביותר עבור המדינה במונחים כלכליים", אומר זיסאפל.



על רקע תוכנית האוצר לעידוד ההיי-טק בוחר זיסאפל להתמקד בנושא החשוב לו ביותר - היצע המהנדסים בישראל. להערכתו, סוגיה זו היא המפתח להצלחת הענף כמנוע צמיחה למשק, וכן לצמיחת פירמות מקומיות. זיסאפל מאמין שמדינת ישראל חייבת לפעול להגדלת מספר המהנדסים שלה.



"ב-15 השנים האחרונות האוניברסיטאות בישראל נמצאות בקיפאון בכל הקשור למספר הבוגרים שהן מוציאות תחת ידן בתחום ההנדסה. מדובר ב-3,300 בוגרי הנדסה באוניברסיטאות ועוד 4,400 בוגרים במכללות. צריך להבין, ההיי-טק הישראלי חייב לגדול מדי שנה ב-15% - אחרת אין לו תכלית. כדי לתמוך בגידול שכזה צריך שיעבדו כאן יותר מהנדסים", הוא פוסק.



לא מכשירים מהנדסים בפריפריה



זיסאפל מעמיד יעדים יחסית אגרסיביים. "אין ספק שהיצוא בהיי-טק יכול לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהגיע ב-2014 לכ-46 מיליארד דולר, לעומת 22.8 מיליארד דולר כיום. איך מגיעים לכך? פשוט. משלשים את מספר בוגרי ההנדסה באוניברסיטאות מ-3% מכלל הבוגרים ל-10% על פני חמש שנים".



זיסאפל טוען כי לכל המהנדסים שייתוספו לשוק תימצא עבודה. "הבעיה בישראל היא חוסר היצע ולא חוסר במקומות עבודה. גם אם ייווצר עודף היצע של מהנדסים, הדבר יגרום לירידה מסוימת בשכר המהנדסים, שגם הוא דבר חיובי עבור התחרותיות של התעשייה מול העולם".



זיסאפל אומר שהגדלת מספר המהנדסים היא פתרון נהדר גם לבעיית הפריפריה. "לא מכשירים מהנדסים בפריפריה, וחבל - כי יש שם פוטנציאל אדיר. זו הזדמנות לחבר את הפריפריה לתעשייה צומחת שנותנת הזדמנות להגשמה עצמית, למשכורות גבוהות ולחיים בכבוד".



הידע עובר לחו"ל



התחרותיות היא נושא שמעסיק מאוד את התעשייה כולה. כאשר חברות ענק כמו אמדוקס מפנות את עיקר גיוס העובדים שלהם לסין והודו, מתחדדת השאלה אם תוכל התעשייה המקומית להתמודד לאורך זמן מול הענקים במזרח. "העברה של עבודות פיתוח לחו"ל נעשית כצעד של היעדר ברירה. ביזור של מרכזי מו"פ מייקר את העלויות עבור החברות. לכל חברה ישראלית עדיף לרכז פעילות זו בישראל. אבל המהנדסים הישראלים הם מעטים ויקרים. חברה ישראלית הרוצה לבצע פרויקט ומבקשת לגייס 50 מהנדסים מהיום להיום - אין סיכוי שתצליח. בהודו היא תקבל 3,000 קורות חיים ומתוכם תגייס 50 מהנדסים ברגע.



"מה שקורה כיום הוא שיותר חברות היי-טק ישראליות מעבירות פעילות הנמצאות בליבת העסקים שלהן, קרי עבודות מו"פ, לחו"ל. כשמעבירים עבודות מו"פ לחו"ל זה שונה לעומת העברת למשל עבודות טקסטיל לחו"ל. עובר ידע", מזהיר זיסאפל. "יכול להיות שמעבר ידע לסין והודו הוא טוב בטווח הקצר לתוצאות הרבעוניות של החברה, אבל לטווח הארוך הוא רע. אתה יוצר לעצמך מתחרים. מבחינה משקית, כשעוברת פעילות הליבה, אתה מאבד את היתרון התחרותי. זה מדאיג".



גם בקבוצת רד אתם מעסיקים מהנדסים בחו"ל.



"הייתי מעדיף להעסיק מהנדסים בישראל. הן מבחינה כלכלית והן מבחינה ציונית. חשוב שכל מהנדסי הפיתוח יישבו יחד. נכון, גילינו גז במדינה אבל ההון האנושי הרבה יותר חשוב. אנחנו צריכים לתת לכולם הזדמנות שווה להצליח. לערבים, לחרדים ולפריפריה".



מצד שני עדיין מספר המחשבים לכל תלמיד בישראל הוא מהנמוכים בעולם.



"אין תחליף ללימודים. לשינון. לבחינות. אני מוכן שיקחו את כל המחשבים מבתי הספר ורק שיילמדו את התלמידים יותר מתמטיקה, פיסיקה, כימיה ואנגלית. בשביל זה לא צריך מחשבים. ואני מתפרנס ממכירת מחשבים".