בדרך ליצירת מתחרה אמיתית ל-yes ול-HOT

>> רפורמת עיד"ן (dtt) היא אחת הרפורמות הצרכניות החשובות שהתרחשו בישראל בשנים האחרונות. מדוע לשלם מאות שקלים בחודש עבור 200 ערוצים במסגרת חבילת הבסיס של hot ו-yes, אם כל מה שאנחנו רוצים זה ערוץ 2 ו-10?

כל עוד מדובר בחמישה ערוצים, עיד"ן הוא מתחרה נכה ל-hot ו-yes. אך מה יקרה כשמספר הערוצים יעלה ל-15? או ל-100? מה יקרה כשיושק בישראל ממשק המשלב בין ערוצי החינם לבין שרותי וידיאו על פי דרישה (vod) באמצעות האינטרנט, כפי שקיים בבריטניה? dtt עשוי ליהפך לשירות טלוויזיה מתוחכם הרבה יותר שיוכל להתחרות ראש בראש עם שירותי הטלוויזיה הרב-ערוציים. אך הבעיה הגדולה של עיד"ן הישראלי היא שמעולם לא היה לו אבא חזק. כל עוד מערך המשדרים היה בידי המדינה, יכלו בעלי המניות החזקים של hot ו-yes להפעיל לחצים על נבחרי הציבור ולעכב את הרפורמה. לחצים אלה הם גם הסיבה המרכזית שהמערך התעכב במשך שנים רבות. אין ספק שהפרטת עיד"ן היא המהלך הצרכני הנכון. סוף-סוף יימצא לשירות אבא שירצה מאוד בהצלחתו. עם זאת, אין כלל ביטחון שהפרטה זו תתרחש. חברות הכבלים והלוויין הוכיחו את כוחן הרב בשנים האחרונות בטרפוד לא מעט מהפכות צרכניות. על פי ניסיון העבר, לשר התקשורת ושר האוצר מחכה עוד מאבק לא קטן.