>> במשך שנים רבות התקיים איחוד מטבעות בין מדינות מערב אירופה למזרחה. בברכתם של ראשיהן, הסכימו המדינות להשתמש במטבע סטנדרטי שניתן להחליפו ביניהן. אחרי 62 שנה, בעקבות משברים מדיניים וכלכליים ובעיות בהתאמת שער המטבע, האיחוד המוניטרי הזה פורק.
תאור זה אינו תחזית לעתיד גוש היורו - קבוצת המדינות החולקות ביניהן כיום את המטבע האחיד. הסכם שיתוף המטבע האמור התקיים ב-1865-1927, לאחר שנחתם בין צרפת, בלגיה, איטליה ושווייץ, ולאחר מכן הצטרפו אליו גם ספרד, יוון, רומניה, בולגריה, ונצואלה, סרביה וסן מרינו. סופו של אותו גוש מדינות הוא אחד הלקחים ההיסטוריים, שכיום מוזכרים על ידי היסטוריונים וכלכלנים פסימיים, החוזים את פירוק גוש היורו - הנקרע על ידי המשבר הכלכלי הקשה ביותר זה עשרות שנים באירופה.
המשבר הכלכלי העולמי - ששורשיו בבועות אשראי שהתנפחו במקביל בכמה מדינות בעולם - היכה באירופה באופן קשה במיוחד. בספרד ובליטא שוררת אבטלה של כ-20%; בריטניה ואירלנד נקטו מדיניות צנע אכזרית, שצפויה לפגוע קשות ברמת החיים וברווחה של אזרחיהן; מדינות רבות באירופה ניצבות בפני משבר נזילות, וכמה מהן נאלצו לפנות לקרן החירום של האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית (imf) כדי לבקש סיוע.
המשבר העולמי חשף את החולשה הקשה שבה לוקה גוש היורו - הסכם איחוד המטבע בין 16 המדינות המשתמשות ביורו. מדינות אלה קיבלו על עצמן להשתמש במטבע אחיד ולהיות כפופות למדיניות המוניטרית של בנק מרכזי אחד, הבנק המרכזי של אירופה (ecb). רבות מהמדינות שהצטרפו לאיחוד איבדו את התחרותיות שהעניקו להן מטבעותיהן הקודמים, שהיו חלשים וזולים בהרבה מהיורו - ואיפשרו להן להתחרות ביצואניות חזקות כמו גרמניה.
רמת ריבית נמוכה יחסית, שהתאימה לאינפלציה המתונה והצמיחה הדלה בכלכלות בשלות כמו גרמניה וצרפת, לא התאימה לכלכלות כמו ספרד ואירלנד. הריבית הזאת הזרימה לעורקיהן סטרואידים בדמות מימון זול, ואיפשרה התנפחות קיצונית של בועות נדל"ן. פקיעתן הרסה נתח גדול בכלכלות האלה.
כעת החשש הוא שהמתחים הקשים שחשף המשבר יובילו לפירוק גוש היורו. התנגדותה הפוליטית של גרמניה, המדינה העשירה באירופה, להשתתף במימון המדינות החלשות בגוש מצד אחד; והפגיעה בתחרותיות של מדינות הפריפריה מצד שני - הם הגורמים הפועלים לשסע את הגוש.
"הדרך היחידה שבה מדינות כמו יוון וספרד ופורטוגל יכולות לזכות מחדש בתחרותיות מול גרמניה, היא לסגף את עצמן בעשור של רמת חיים נמוכה", אמר באחרונה נורמן למונט, שר האוצר של בריטניה ב-1990-1993. "זו פצצת זמן שמתקתקת בתוך גוש היורו".
"אמרו לנו שהיורו יביא שלום באירופה לנצח", אמר הכלכלן הגרמני וילהלם נולינג. "צר לי לומר שההפך הוא הנכון".
היום שבו ויתרו הספרדים על הפזטות, הצרפתים על הפרנק והגרמנים על המארק היה יום חגיגה של אחדות וסולידריות באירופה. ואולם לא נדרשו שנים רבות כדי לחשוף כמה מהבעיות הקשות באיחוד המטבע של כלכלות בעלות יסודות כה שונים. במדינות שבהן יוקר המחיה היה נמוך, הצמיחה מהירה והאינפלציה תוססת - כמו ספרד, אירלנד ויוון - אימוץ היורו הפך את החיים ליקרים הרבה יותר. מדינות אלה איבדו את התחרותיות הכלכלית שלהן - כוח אדם זול ועלויות תשתית נמוכות - שאיפשרו לחברות זרות להקים בהן מפעלים רווחיים שייצאו מאותן מדינות.
בריטניה וידאה שלא תחויב להצטרף
גוש מדינות היורו הוא תת-קבוצה של האיחוד האירופי - אחד המהלכים השאפתניים ביותר לשילובן של מדינות אירופה לגוש מדיני וכלכלי אחד. הצלקות של שתי מלחמות עולם ומלחמה קרה אחת דחפו את המדינאים באירופה לשאוף להרמוניה פוליטית, חברתית, תרבותית וכלכלית. האופוריה שהתעוררה עם חתימת הסכם איחוד המטבע כיסתה על החשש, שמא אין מספיק אחידות כלכלית כדי לאמץ מטבע אחיד ובנק מרכזי יחיד.
המתנגדים לאיחוד טענו גם שבניגוד לארה"ב, לאירופה אין משטר פדרלי אחד הגובה מסים מכל המדינות החברות - ומספק תשלומי העברה המסייעים למדינות המפגרות כלכלית להדביק את אלה המתקדמות, לשרוד משברים כלכליים ולאחות תפרים פרומים.
אחד מסימני האזהרה הבולטים לקשיים שבהקמת גוש היורו הגיע מבריטניה, שהסכימה לחתום על אמנת מאסטריכט, שסללה את הדרך ליצירת המטבע האחיד, רק לאחר שהובטח לה שלא תאולץ להצטרף אליו. ממשלת השמרנים של מרגרט תאצ'ר ואחריה ג'ון מייג'ור, הובילה את העמדה היורו-סקפטית, לצד דנמרק. מאוחר יותר היתה זו דווקא ממשלת הלייבור בראשות טוני בלייר, שדחתה את ההצטרפות לגוש היורו.
ואולם למרות כל האזהרות, היתה זו משאת נפש של מדינות רבות להצטרף לגוש היורו. שותפות למטבע עם מדינות עשירות ויציבות כמו גרמניה, צרפת והולנד, העניקה הילה של אמינות ויציבות למדינות כמו מלטה, קפריסין, יוון וסלובקיה. מדינות אלה גובו, למעשה, על ידי הבנק המרכזי של אירופה, שיושב בפרנקפורט, כמו הבונדסבנק (הבנק המרכזי של גרמניה). מדינות נוספות שואפות להצטרף לגוש היורו - חלק ניכר מהן ממזרח אירופה.
להקריב למען הסולידריות
למרות המשבר, נדמה שהאירופאים עדיין רוצים להיאחז באיחוד המוניטרי השאפתני שלהם. "התשובה שלנו היא שאנו רוצים יותר סולידריות", אמר נשיא הפרלמנט האירופי וראש ממשלת פולין לשעבר, יז'י בוזק. "חיוני עבורנו להתגבר על ההיסטוריה".
כל המדינות החברות בגוש היורו יפסידו יותר משירוויחו אם גוש היורו יתפרק, אמר החודש ל-themarker ראש תחום מחקר מט"ח וריבית בבנק אוף אמריקה-מריל לינץ', דיוויד וו. פירוקו של גוש היורו יכול להתרחש באמצעות עזיבה של החברות החלשות, כמו יוון או אירלנד; או החזקות, כמו גרמניה והולנד. פירוק כזה יעלה לפורשת ולכל אירופה במחיר של משבר כלכלי קשה, הסתערות על הבנקים, טלטלה חברתית ומתיחות פוליטית מסוכנת.
ראש ממשלת ליטא, אנדריוס קוביליוס, אמר כי (ראו ראיון ב-markerweek היום) "אירופה מתפתחת ומתחזקת ממשבר למשבר". ליטא, כמו מדינות אחרות במזרח אירופה, שואפת להצטרף לגוש. כדי להכין עצמה להצטרפות קיבעה ליטא את המטבע המקומי ליורו. כשהמשבר פגע קשות בכלכלתה, הפתרון שלה היה פיחות פנימי - קיצוץ מחמיר בשכר וברמת החיים. ואולם לא כל האירופאים, אם לבחון לפי ההפגנות מיוון ועד לונדון, מוכנים להקריב הרבה למען הסולידריות.
היורו: אי אפשר אתו, אי אפשר בלעדיו
מאת דפנה מאור
30.12.2010 / 6:48