השחיתות האמיתית - הפקרת האזרחים

>> יום לאחר שמבקר המדינה פירסם את הדו"ח שחשף ליקויים חמורים ומתמשכים במערך הכבאות, פורסם ברומטר השחיתות העולמי 2010 (gcb). הברומטר בודק את עמדות הציבור הרחב בנוגע לשחיתות ברשויות ובגופים שונים במספר גדול של מדינות, ומשווה את התוצאות ביניהן. ממצאי הברומטר השנה מתיישבים היטב עם הממצאים שאסף המבקר והם מספקים הסבר נוקב וקשה שאסור להתעלם ממנו.

הממצאים מראים כי בכל הנוגע לאמון הציבור כלפי נבחריו, מצבה של ישראל בכי רע. 76% מהציבור בישראל מאמין כי רמת השחיתות במדינה עלתה בשלוש השנים האחרונות. בנוסף, הישראלים מעניקים למפלגות בישראל ציון נמוך ביותר, המצביע על תפישת המפלגות כמושחתות, ומבטא רמה גבוהה ביותר של חוסר אמון ביכולת הממשלה לטפל ביעילות בשחיתות.



לא נכון לומר שהמדינה מושחתת. בישראל אין חסינות מפני חקירה לבכירים, פוליטיקאים מושחתים נחקרים ועומדים לדין, שרים יכולים למצוא עצמם מאחורי סורג ובריח, מבקר המדינה בוחן ליקויים מבניים ופרטניים, מינויים פוליטיים יכולים להגיע לכדי עבירה פלילית, כלי התקשורת מבצעים תחקירים על קלקולים שלטוניים, והחלטות בית המשפט העליון מכובדות ומקוימות. מדוע, אם כן, טוען הציבור שהשחיתות עולה, בשעה שהמלחמה בשחיתות גוברת?



קיימים לפחות שני מובנים לשחיתות פוליטית. במובן אחד, שחיתות מתמקדת בשוחד ובהתנהגויות פליליות של עובדי ציבור. תופעת השוחד של בכירים בישראל אינה שכיחה, והיא כנראה במגמת בלימה. לפי הברומטר, כ-4% מהציבור דיווחו על תשלום שוחד. ממצא זה מתיישב היטב עם מחקרים נוספים, וכנראה עם ההתנסות האישית של רוב אזרחי ישראל.



המובן השני והרחב יותר של השחיתות מתמקד במידת הדאגה של השלטון לציבור. שחיתות במובנה הרחב כוללת מצב שבו פוליטיקאי פועל כחוק, אבל אינו דואג לציבור אלא לעתידו הפוליטי, למקורביו ולנושאים שקרובים ללבו באופן אישי. השחיתות במובנה הרחב היא חוקית, אבל לא אתית, שכן היא נעשית משיקולים אישיים ופוגעת בציבור.



בנקודה זו נמצא קשר בין ממצאי המבקר אודות ההזנחה של מערך הכבאות בישראל לבין ממצאי הברומטר. לא שוחד ומעטפות כסף הם שמנעו משר הפנים, שר הביטחון וראש הממשלה לטפל באחד הדברים הבסיסיים שהמדינה מחויבת אליהם - הביטחון האישי שלנו. אבל שיקולים פוליטיים, עיסוק בלתי פוסק באינטרסים סקטוריאליים ואי הבנה של משמעות המושג "משרת הציבור" בהחלט השפיעו ועיצבו את האופן שבו ממשלת ישראל הפקירה את אזרחיה.



כדי לטפל בשחיתות במובנה הרחב אין הכרח בשינוי שיטת הממשל או בהחמרת הענישה נגד מושחתים. מה שנדרש הוא שינוי מסוג אחר - ובראש ובראשונה, שינוי כללי, שיגביר את השוויון ועמו את היכולת ואת הרצון של האזרחים לעסוק בענייני ציבור.



לצד זאת, וכאמצעי לקדם את השינוי הכללי, נדרשת גם מהפכת שקיפות, שמשמעותה הקניית כלים מוסדיים ופרקטיים שיאפשרו לציבור להבין מה עושה השלטון, וישמשו הרתעה מפני מחדלים, הזנחות ושחיתויות.



נבות הוא דוקטור בבית הספר למדעי המדינה של אוניברסיטת חיפה, ועו"ד שגיא היא מנכ"לית עמותת שקיפות בינלאומית-ישראל