פיתוח הגליל - רק בשיתוף הערבים

>> לאחרונה התקיימה בבית שאן ועידת הגליל 2010, שעסקה בנושאי פיתוח עתידי של הגליל. נראה שהגליל חשוב בעיני רבים מהעוסקים בפיתוחו, אך הרכב המשתתפים בוועידה הבליט גם את השאיפות הנסתרות והגלויות של מדיניות הממשלה ביחס לאזור.

בין באי הוועידה היתה נוכחות דלה עד אפסית של פוליטיקאים, ראשי רשויות מקומיות ואזרחים ערבים. הערבים חיים בגליל ומהווים חלק בלתי נפרד מההיסטוריה, הנוף והמרחב החברתי והכלכלי שלו, אך הרכב ועידת הגליל העיד על כך שהם אינם באמת נתפשים כחלק ממנו.



המדיניות הממשלתית ביחס לגליל עוסקת מאז קום המדינה בתמרוץ זוגות צעירים ו"אוכלוסייה חזקה" לעבור לאזור - אך זו בסך הכל מכבסת מלים שמסתירה את הרצון להביא לאזור רק אוכלוסייה יהודית, שכן בגליל כבר יש הרבה זוגות צעירים ערביים ואוכלוסייה ערבית מבוססת ומשכילה.



ערביי הגליל רואים בעיניים כלות כיצד משאבי המדינה מושקעים בניסיונות להביא לגליל עוד יהודים, במקום להשקיע באוכלוסייה הקיימת. קשה אם כן לצפות מהערבים לבוא בהתלהבות לוועידה ששוב עוסקת בהבאת יהודים לגליל במקום בהשקעה בפיתוח הכלכלה בו - לטובת כל תושביו, יהודים וערבים כאחד.



מובן שאמירות בדבר הצורך להשקיע ביישובים הערביים ולקיים שיתוף פעולה בין יהודים לערבים פוזרו לחלל האוויר בוועידה, אך ספק אם מדובר בהצהרת כוונות רצינית. המציאות הקיימת היא של אי-שוויון חריף בחלוקת המשאבים בגליל. היישובים היהודיים נהנים מתשתיות דיור, תחבורה ותעסוקה מתקדמות, והיישובים הערביים סובלים מתשתיות ירודות ביותר. פיתוח אמיתי ובר-קיימא של הגליל יתקיים רק אם יביא את כלל האוכלוסייה לקו זינוק משותף, יראה באוכלוסייה הערבית משאב וימנף אותה ואת יתרונותיה. נדרשת הכרה אמיתית בכך שאין גליל ללא ערבים, ואין פיתוח אמיתי ללא חלוקה שוויונית של משאבי המרחב. המשך המציאות הנוכחית מבשר לתושבי הגליל עתיד שחור של מתחים חברתיים ונסיגה כלכלית. ועידה הקרויה "ועידת הגליל", כל עוד תדיר את האוכלוסייה הערבית באזור, תיחשב לוועידה ריקה המייצגת חבל ארץ אחר, אולי בארץ אחרת, אך לא בגליל.



הכותב הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי, העמותה לקידום שוויון אזרחי