הצעירים היהודים באירופה ובארה"ב מחפשים עבודה - ומוצאים את ישראל

יוון
מפלט מאווירת הנכאים חיים טפלני, יהודי-יווני שהתגורר עד לאחרונה באתונה, קיבל באוגוסט את התואר הראשון שלו בראיית חשבון ממכללת פיראוס. מדובר בתואר מכובד, שאמור היה לאפשר לו הכנסה חודשית נאה ומשרה טובה. אך טפלני ידע כי במצב הכלכלי שבו נמצאת יוון כיום, לתואר שלו לא יהיה כל ערך. מבירורים שערך הוא הבין שגם אם ימצא עבודה, המשכורת שיקבל לא תאפשר לו לעזוב את בית ההורים, לשכור דירה ולממן חיים עצמאיים.



"הבנתי שהמשכורת שאקבל כיום כרואה חשבון מתחיל תהיה בסביבות 600-700 יורו בחודש (כ-3,000 שקל), והמשמעות היתה להמשיך לגור עם ההורים, לפחות בשלוש-ארבע השנים הקרובות", הוא אומר. "לא הרגשתי ששווה לי לעבוד בשביל משכורת נמוכה כל כך". במקביל ללימודים עבד טפלני, 26, כמלצר במסעדת "פריידייז" באתונה, אך לפני כשנה פוטר ממנה במפתיע לאחר כחמש שנות עבודה, כחלק מגל פיטורים מסיבי שערכה המסעדה. הוא ניסה לעבוד עם דודו בתחום הטקסטיל, אך גם ניסיון זה לא צלח לאורך זמן.



מכלול הנסיבות העגום הזה הביא אותו לשקול ברצינות עלייה לישראל, וזו אכן יצאה לפועל בספטמבר. "חשבתי לבוא לכאן כבר לפני שנתיים, אבל הנסיבות האיצו את ההחלטה. היו אנשים מסביב שאמרו לי 'לאן אתה הולך? נמצא לך עבודה, יהיה בסדר', אבל המצב ביוון קטסטרופלי. אני עדיין לא יודע בדיוק לאן מועדים פני מבחינה מקצועית, אבל אני מאמין שבקרוב אגלה".



הסיפור של טפלני מלמד על תופעה שצברה תאוצה בשנה האחרונה. "מדינת ישראל, שבגלל סיבות שאין זה המקום לפרטן, נמצאת במצב הרבה יותר טוב באופן יחסי ממדינות אירופה ומארה"ב... במקביל, יהיה עליה להיערך לקליטת גל עצום של עלייה מסוג חדש - פליטים מארצות הרווחה לשעבר", כתב במאי ב-markerweek פנחס לנדאו, יועץ ומנתח כלכלי. אכן, לאור המשבר הכלכלי העולמי האחרון, שנתפש כקשה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, החלו צעירים יהודים רבים לראות בישראל חלופה טבעית לכלכלות המקרטעות שמהן הם באים - לא מעט בשל הקלות שבה יוכלו להשתקע בישראל, לעומת מדינות אחרות שבהן תהליך ההתאזרחות מורכב הרבה יותר.



במקרה של יוון, מדובר במגמה גורפת בקרב כלל הצעירים. ב"ניו יורק טיימס" נכתב בספטמבר כי לאור שיעורי האבטלה הגבוהים ביוון ככלל, ובקרב צעירים בפרט (כ-30% בגילי 15-24), רבים מהם מחפשים עבודה מחוץ לגבולות המדינה. לפי סקר של חברת המחקר קאפה שפורסם באוגוסט ונערך בקרב צעירים יוונים בגילי 22-35, כך צוין בכתבה, שבעה מכל עשרה בוגרי אוניברסיטאות יוונים מעוניינים לעבוד בחו"ל; ואילו ארבעה מכל עשרה מחפשים עבודה בחו"ל באופן פעיל, או מבקשים לרכוש השכלה שתעזור להם להשיג עבודה מחוץ ליוון.



בדומה לטפלני, גם חברים ומכרים נוספים מהקהילה היהודית ביוון - המונה כמה אלפי איש בסך הכל - הגיעו לישראל בשנה האחרונה, לאחר שחיפשו מפלט מאווירת הנכאים שדבקה במדינה, הידועה דווקא בשמחת החיים שלה. שלושה כאלה הם אריפילי צבדארי, 31, סבי דסס, 33, וסולומון לויס, 36, המתגוררים כולם בתל אביב ובסביבותיה.



ואולם בניגוד לטפלני, שנולד בישראל אך התגורר ביוון מגיל שנתיים, ומודה כי תמיד חשב על ישראל כעל בית, עבור השלושה מדובר היה בהחלטה לא צפויה. "ישראל היתה עבורי עוד מקום, בדיוק כמו לונדון, אך כל זה השתנה כשהגעתי לכאן", מודה לויס, שעלה לישראל לפני חודשיים במטרה להשיג קשרים עסקיים עבור חברת it שבבעלותו, ואף החל ללכת לאולפן כדי ללמוד עברית. כיום הוא גם עובד בהתנדבות על אתר אינטרנט פרי יוזמתו שנועד להקל על עולים חדשים, תוך שימת דגש על הקמת רשת קשרים לכל אחת מקהילות העולים.



עבור דסס, שהגיע לישראל כעולה לפני כשלושה חודשים ושולט בעברית על בוריה, זו לא היכרות ראשונה עם ישראל: לפני כ-16 שנה הוא שהה כאן במשך ארבע שנים כסטודנט להנדסה בטכניון, אך שב בתום הלימודים ליוון כדי להתגייס לצבא היווני - שירות חובה בן שנה לגברים יוונים. הוא לא הסתכל לאחור בחרטה עד הרגע שבו פרץ המשבר הכלכלי ביוון במלוא העוז, ופרויקטים שעליהם עבד במסגרת חברה להתפלת מים שהקים ביוון נקלעו למבוי סתום. "כשעזבתי את ישראל בגלגול הראשון, חברים ישראלים והמשפחה אמרו לי 'למה אתה עוזב? לא יהיו לך ביוון חיים יהודיים'. אבל הדברים האלה לא דיברו אלי אז. רציתי לפתח את עצמי".



תהליך חיפוש העבודה כעולה חדש בישראל התגלה כמשימה קשה משציפה: "לאחר שמונה ראיונות, התקבלתי באחרונה לעבודה בחברת היי-טק, אבל לא כמהנדס אלא כאיש קידום מכירות. הניסיון שצברתי במשך שנים כמהנדס ביוון לא נחשב כאן, מכיוון שלא עבדתי בחברה בינלאומית מוכרת. כך זה בכל מקום בעולם. החברים שלי מהטכניון כבר הספיקו לחזור מעמק הסיליקון ולהתברג בעמדות בכירות, ואילו אני מתחיל מאפס, כסטודנט שהרגע יצא מהלימודים".



אז יש בך חרטה על שלא נשארת כאן?



"יש בי חרטה קטנה שלא הלכתי עם החברים לעמק הסיליקון (צוחק), אבל מצד שני נהניתי עם האוזו שלי בחופים של יוון. החלום שלי הוא לחיות בין ישראל ליוון".



צבדארי עזבה את יוון כבר בגיל 19 לטובת לונדון, שם השלימה תואר ראשון במדעי הסביבה ותואר שני בהנדסת סביבה והחלה לעבוד בחברה העוסקת בייעוץ לבנייה ירוקה. היא עבדה בחברה שלוש שנים, אך פוטרה במפתיע במאי 2009 לאחר שפרויקטים הוקפאו והחברה ערכה קיצוצים מסיביים. למזלה, עוד לפני שפרץ המשבר היא תיכננה להגיע לישראל בספטמבר 2009 כדי להשתתף בפרויקט התמחות בן חצי שנה מטעם תוכנית "מסע" - ובסיומו החליטה להישאר בארץ.



עוד לפני שהגיעה לישראל, שבה צבדארי ליוון וניסתה לחפש עבודה במשך שלושה חודשים - חיפושים שהעלו חרס. "הדלתות היו סגורות לגמרי בפני. פשוט לא היה כלום. שלחתי קורות חיים להרבה חברות, ולא קיבלתי שום תגובה. יש לי תואר שני רלוונטי וצברתי ניסיון מרשים בבריטניה, אבל זה לא הועיל. בכלל, יוון נמצאת מאחור בכל מה שנוגע לבנייה ירוקה. בישראל יש סטנדרט בנייה ירוק ויש הרבה פרויקטים בתחום".



צבדארי התמחתה בישראל אצל אדריכל, גם הוא יווני שעשה עלייה, שעוסק בבנייה ירוקה, אך הוא לא יכול היה להעסיק אותה מעבר לתקופת ההתמחות. היא קיוותה להשיג עבודה בתחום לימודיה, אך ספגה סירוב אחרי סירוב מחברות שונות בשל מחסום השפה. כיום היא עובדת בחברה לשיווק אינטרנטי, ומשייפת את העברית באולפן. "הקושי העיקרי שאני חווה כיום הוא חוסר השליטה בעברית, שאינו מאפשר לי להתערות באופן מוחלט בחברה", היא אומרת. "הוא מקשה עלי לקבל עבודה, כי הדרישה היא לכתוב דו"חות בעברית ברמה אקדמית".



גם לויס מודה שהחשש מעברית, שפה שאינו שולט בה, הוא הסיבה שהציב את ישראל בתחתית סדר העדיפויות כשהחליט לעזוב את יוון. "למידת שפה חדשה בגיל 36 נראתה לי כמו סיוט". לויס, בעל תואר ראשון במתמטיקה ותואר שני במדעי המחשב, עבד כשש שנים בקרן גידור שווייצית - שנתיים הוא התגורר בז'נווה, ולאחר מכן הוסיף לעבוד עבור הקרן ביוון. במקביל הקים יחד עם חבר, גם הוא מהקהילה היהודית ביוון, את החברה שבבעלותו - remote access.



החברה התפתחה יפה: השניים שכרו עבורה משרדים ועובדים באתונה, וכן השיגו עד היום כ-30 חברות כלקוחות מרחבי העולם. ואולם כבר לפני כשנה התקשתה החברה לגייס לקוחות חדשים ולויס הבין שכמי שאחראי על הפיתוח העסקי, הוא חייב לצאת מגבולות יוון.



הוא צפה את המשבר הגדול עוד לפני שבישרו עליו כותרות העיתונים: "האווירה מסביב היתה טובה, אבל הייתי יכול כבר לחזות את מה שעומד לקרות. הסתכלתי על המספרים, קראתי את העיתונים הכלכליים והבנתי שזה רק עניין של זמן עד שיוון תחטוף - ובגדול. יוון לא מייצרת שום דבר, היא נמצאת בחוב מתמיד ובנוסף היה משבר ענק בארה"ב שהשפיע כל העולם. הבנתי שמדובר בצונאמי שמתקרב לחוף. בהתחלה אתה חושב שאולי ההשפעה תהיה מינורית, אבל בהמשך אתה מבין שזה לא יהיה גל קטן, אלא גל ענק שישטוף אותך. כשהודעתי שאני שוקל לעזוב את יוון, אנשים הסתכלו עלי כעל משוגע. אנשים המשיכו לעשות חיים בזמן שהגל רק התקרב והלך. הם לא היו יכולים לראות מה צופן העתיד. הם לא רצו לראות. עזבתי בדיוק לפני שכל המערכות ביוון החלו לקרוס".



כיצד השהות בישראל מועילה לך מבחינה עסקית?



"מרבית חברות ההיי-טק הגדולות נמצאות פה, ויש מודעות רבה ל-it בישראל - בעוד שביוון אין שום מודעות. זו כבר התחלה טובה. אני הולך לאירועים עסקיים ומנסה ליצור קשרים. יש לא מעט קשיים - בעיקר כי צריך לבנות הכל מאפס. המזל הוא שישראל דומה ליוון בהמון מובנים ושיש כאן אנשים רבים שמוכנים לעזור. אני מניח שזה עניין של מנטליות - ההורים והסבים והסבתות של אותם אנשים עשו בדיוק את מה שאני עשיתי - הם באו לישראל והתחילו מאפס. הם מבינים את הקושי, ורוצים להקל עליך".



תיאורי הארבעה את המציאות הכלכלית הנוכחית ביוון לא מותירים מקום לספק - אם יוון לא תתעשת במהרה, סחף של צעירים מוכשרים ומשכילים ימשיך לזלוג ממנה לכל מקום שיהיה מוכן לפרוש חסותו עליהם, והכלכלה היוונית רק תוסיף ותידרדר. "מאז שפרץ המשבר, תופעות של גניבה ביוון החמירו באופן קיצוני", מספר טלפני. "מכיוון שתופעות הגניבה חמורות כל כך, המשטרה הקימה צוות מיוחד שמסתובב על אופנועים בתוך ערים ותפקידו לאתר גנבים. הם משכללים כל הזמן את שיטות הגניבה שלהם: אמא שלי, שעובדת בסופר, סיפרה לי שקבוצה של גנבים נכסה רק כדי לגנוב אוכל. הם הצהירו שבאו לקחת אוכל, ואם ייתנו להם להיכנס ולצאת עם המוצרים, הם לא ישתמשו באלימות. וכך הם נכנסים לסופר ויוצאים תוך דקות".



צרותיה הכלכליות של יוון אמנם עלו לכותרות בחודשים האחרונים, אך תהליך ההידרדרות החל שנים קודם לכן, עם הצטמקות מתמדת בשיעורי הצמיחה. למרות חבילת הסיוע ליוון על סך 110 מיליון יורו, מטעם קרן המטבע הבינלאומית והאיחוד האירופי, שעליה הוכרז במאי, הרי שהמיתון במדינה רק מחריף, עם שיעור צמיחה שלילי של 4.6% ב-2010. ניסיונותיה של ממשלת יוון לצמצם את הגירעון בתקציבה, כפי שהתחייבה לעשות בתמורה לחבילת הסיוע, נותנים את אותותיהם על האזרחים שסובלים מהרעה בתנאי התעסוקה, מפיטורים ומהעלאת המסים. ב-2009 היה הגירעון 15.4% מהתמ"ג (36.15 מיליארד יורו), וצומצם, כך לפי הערכות, ל-9.4% ב-2010. המטרה היא לצמצמו ל-7.4% בלבד ב-2011.



גם שיעורי האבטלה נמצאים בעלייה מתמדת: מ-9.1% ב-2009, הם עלו ל-12.2% באוגוסט ול-12.4% בספטמבר. המשבר היווני הוא לא דבר חדש, אלא מציאות קיימת שהתפוצצה לאירופה בפנים ברגע שמערכת הגלובלית החלה להתערער. יוון צברה גירעונות תקציביים לא רק מאז שהצטרפה לגוש היורו ב-2001, אלא מאז שהתקבלה כחברה באיחוד האירופי ב-1981. הגירעון השנתי הממוצע של יוון מאז 1981 הוא ברמה של 7.7% מהתמ"ג.



כשהארבעה נשאלים על הגורמים שהביאו להידרדרות כלכלת יוון - הם מצביעים בעיקר על סוגיות של מנטליות (צבדארי: "אף אחד לא משלם מסים ביוון והשחיתות השלטונית היא נוראית").



אם באורח פלא הכלכלה היוונית תתאושש, תחזרו ליוון?



טפלני: "לדעתי, ייקח ליוון עוד חמש-שבע שנים לפחות להתאושש, אבל בכל מקרה אני לא מתכנן לחזור. באתי לכאן בגלל המשבר, אבל לא רק. הרגשתי שישראל היא הבסיס שלי".



מתברר שדרך עיני היוונים אנחנו נראים בכלל לא רע. "ישראלים נוטים לקטר על המגזר הציבורי ועל הביורוקרטיה כאן, מה שבעיניי ממש לא מוצדק", אומר דסס. "המגזרים האלה עובדים בישראל מצוין. תהליכים מתרחשים במהירות, ומערכת הבריאות כאן מדהימה, שוויונית ויעילה, ומשום מה ישראלים לא מעריכים את זה".



טפלני: "אני מסכים לגמרי. ביוון, כשהייתי צריך לחדש את הדרכון שלי אמרו לי לחכות שבוע. אחרי שהגעתי לישראל ונזקקתי לדרכון ישראלי, הלכתי למשרד הפנים, ואמרו לי 'חכה שעה, זה יהיה מוכן'. כעבור שעה הדרכון היה אצלי ביד. הייתי בשוק. ישראלי שיזדקק לשירות מהסוג הזה ביוון יבין מה זה מגזר ציבורי גרוע".



דסס התרשם גם מהכלכלה הישראלית הצומחת: "בישראל מסתובב הרבה כסף, ולא מעט ממנו הוא הון פרטי. אמא שלי החליטה להוציא כסף מהבנק ביוון ולהשקיע אותו בדירה בישראל. היא קנתה דירה במגדלי הצעירים שנבנים במתחם ארלוזורוב. לנדל"ן יש ערך, ופה במיוחד".



בסך הכל, אתם שמחים באתם?



טפלני: "בוודאי. ההגעה לישראל איפשרה לי לצאת לחיים עצמאיים. ביוון לא היתה לי עבודה, לא עשיתי דברים מאתגרים והאפשרויות היו מצומצמות. גם אם היו הזדמנויות לעבוד - הן פשוט לא היו שוות את הזמן שלי".



דסס: "גם אני שמח. ההרגשה כאן היא שדואגים לך. התקשרו אלי למשל לא מזמן מהסוכנות היהודית ושאלו אותי אם מצאתי עבודה. כשעניתי שכן הם בירכו אותי במזל טוב ואמרו 'אנחנו כל כך שמחים בשבילך'".



צבדארי: "אני מאוד שמחה, גם מכיוון שקל יותר לשמור כאן על אורח חיים דתי".



לויס: "אני שמח, אני אוהב את המדינה, וזו הסיבה שבניתי את האתר שמטרתו לעזור לעולים חדשים כמוני. המטרה היא לא רק להביא את העולים, אלא גם להשאיר אותם פה. את אפשר לעשות זאת באמצעות מערכת של נטוורקינג שתחכה להם בארץ".



ארה"ב



קריסת ליהמן ברדרס טרפה את הקלפים



יוון היא דוגמה בולטת למדינה במצב כלכלי קשה שמבריח את אזרחיה הצעירים והיהודים לישראל - אבל היא לא היחידה. "ככל שהמצב הכלכלי של מדינות אירופה וצפון ודרום אמריקה הורע - כך נהפכה ישראל לאטרקטיבית", מסבירה איריס הומינר, מנהלת אגף יזמות עסקית במשרד לקליטת עלייה. "שינוי מדיניות המס הביא לכאן רבים, ורואים את זה מספרית. עולים חדשים מעוניינים כיום לדעת ששווה להם לבוא לישראל מבחינה כלכלית, ומדינת ישראל החליטה שהיא לא מחטטת לעולים בכיסים. האג'נדה היא - המדינה צריכה אתכם, אך גם חשוב לה שלא תפסידו כשאתם באים לכאן. זה יצר מהפך חשיבתי. המשבר הכלכלי האחרון הוא חלון הזדמנויות עבור ישראל, שמוגבל בזמן, ועליה לנצל אותו לטובתה. מרגע שדברים יחזרו לקדמותם, השמש של לוס אנג'לס תיהפך שוב לקורצת יותר".



נתוני העלייה לישראל מהשנים האחרונות משקפים את המגמה: בעוד שב-2008 הגיעו לישראל 2,883 עולים מארה"ב, הרי שב-2009 המספר קפץ ל-3,587 עולים; מספר העולים מבריטניה עלה מ-651 ב-2008 ל-849 ב-2009; מספרד מ-29 ל-48; ומיוון משני עולים בלבד ב-2008 ל-13 ב-2009.



"המשרד לקליטת עלייה נערך מראש לגל העלייה שנבע מהמשבר הכלכלי", אומרת שרת הקליטה סופה לנדבר. "אנחנו נותנים לעולים את כל התנאים כדי שיחזקו את החוסן הכלכלי של ישראל. כך גם בעניין התושבים החוזרים - לא עוד 'יורדים' ולא עוד 'נפולת של נמושות' - אנחנו רוצים אותם כאן, בין אם בגלל המשבר הכלכלי, אנטישמיות או געגועים למטבח הישראלי".



המשרד הקים "מרכזי מצוינות" למדענים עולים, יצר תוכניות סיוע ליזמים והחל לתת הלוואות ולהוביל הכשרות למטרות תעסוקה. עם זאת, הומינר מסבירה כי הצורך העיקרי של מרבית העולים התבטא ברצונם לקבל הקלות בתחום המיסוי. לאור זאת, בתוכנית של המשרד שנוסדה בשיתוף עם רשות המסים, ניתן מ-2008 פטור לעולים חדשים ולתושבים חוזרים ממס על הון מחו"ל - לרבות שכר דירה, השקעות בבורסה וכדומה - למשך עשר שנים. כך נחסך מהם כפל המס.



פרופ' אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי בהרצליה, ייסד לפני כעשר שנים את בית הספר הבינלאומי במרכז, המונה כיום כ-1,300 סטודנטים מ-77 מדינות בעולם. "ייתכן שחלק מהאנשים מגיעים אלינו בשל נסיבות כלכליות, שכן זול יותר ללמוד כאן מאשר במרבית המקומות בחו"ל", הוא אומר. "בין אם המניע הוא כלכלי ובין אם הוא אחר - כ-70% מכלל הסטודנטים שמגיעים לבית הספר מחו"ל עושים עלייה".



דיוויד הרוש, 30, הוא עולה חדש שהגיע מארה"ב על רקע המשבר. הרוש עבד כשש שנים וחצי בעסקי הנדל"ן בניו יורק - מתוכן כשנה וחצי בחברה העוסקת בהשקעות בתחום הנדל"ן. הוא השתכר מצוין וראה את עתידו בחברה, אבל קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס בספטמבר 2008 טרפה את הקלפים. "השותפים שלנו נסוגו והיה מאוד קשה לסגור עסקות, וכעבור חצי שנה סגרו את המחלקה. בחברה רצו שאעבור לתפקיד ניהולי, שלא עיניין אותי, אז מצאתי את עצמי בחוץ", מספר הרוש.



"התעשייה בארה"ב בתקופה הזו היתה במצב נוראי, לא היו משרות בשוק, אז החלטתי להקדיש את השנה ללימודי mba. חיפשתי תוכניות שיסכימו לקבל אותי בארה"ב אך כולן היו מלאות, וכשהרחבתי את החיפוש אל מחוץ לגבולות ארה"ב, גיליתי גם את התוכניות בישראל. באוניברסיטת בר אילן הסכימו לקבל אותי מיד, והגעתי לישראל בספטמבר 2009. זו היתה סיטואציה מושלמת עבורי, כי ישראל היא מקום שתמיד רציתי להיות בו".



ארה"ב היא בין הנפגעות העיקריות מהמשבר הכלכלי וגם כיום היא עדיין מלקקת את פצעי המשבר עם שיעורי אבטלה גבוהים של כמעט 10%. האירועים העיקריים שהחלו את המשבר התרחשו בארה"ב עם התפוצצות בועת משכנתאות הסאבפריים והקריסה של בנק ההשקעות ליהמן ברדרס. ביוני 2009 קיצצו מעסיקים בארה"ב 467 אלף משרות, ושיעור האבטלה זינק ל-9.5% - שיא של 26 שנה. רבים איבדו את עבודתם - בעיקר במגזר הפיננסים ובמגזר השירותים. שיעורי האבטלה נותרו באותם שיעורים גם כיום, ובנובמבר טיפס שיעור האבטלה בארה"ב ל-9.8%, לעומת כ-9.6% באוקטובר.



לקראת סיום תוכנית הלימודים החליט הרוש להשתקע כאן. "אחרי שחייתי כאן תקופה, הבנתי שישראל מציעה הזדמנויות עסקיות רבות, אפילו יותר מאלה שקיימות בארה"ב, מכיוון שתעשיית הפיננסים צעירה פה, ויש לה עוד לאן לגדול. לחברות בינלאומיות רבות יש סניפים באסיה ובדרום אמריקה, אך לא בישראל - ואני מעריך שבקרוב הם יגיעו גם לכאן. אני משוכנע שהתעשייה כאן רק תמשיך לגדול ולהתפתח, ובכלל, ישראל היא מקום מצוין לחיות בו. אני מאוד אוהב את מזג האוויר. בדיוק חזרתי מביקור בניו יורק שרק חיזק את ההחלטה שלי. מעבר לעובדה שהיה שם קר מאוד, אנשים היו עצבניים מאוד. הכלכלה עוד לא השתקמה לגמרי, אחוזי האבטלה גבוהים יחסית ואנשים פוחדים לאבד את העבודות שלהם, אז הם עובדים כמו מטורפים. ליהודים רבים בארה"ב אין מושג מה קורה בישראל. אם היו יודעים, הרבה יותר מהם היו מביאים אותה בחשבון כמדינה לחיות בה".



הרוש, שמחפש עבודה בתחום הפיננסים בישראל מאז שסיים את לימודיו, סבור שהתפקיד האידיאלי עבורו ישלב מגעים עם ארה"ב, תעשייה שאותה הוא מכיר היטב. עם זאת, הוא מודה שספג לא מעט תגובות ממעסיקים פוטנציאלים שאמרו לו ללמוד עברית לפני שהוא פונה אליהם.



אריקה פישביין, 26, גם היא מניו יורק, הגיעה לישראל במסגרת תוכנית בת שנה ללימודי תואר שני במדיניות נגד טרור וביטחון פנים במרכז הבינתחומי בהרצליה, וכעת היא שוקלת להישאר במדינה באופן קבוע. את התואר הראשון שלה בלימודי אסלאם וערבית עשתה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, ובתקופה זו הגיעה לישראל לשנה כחלק מתוכנית לחילופי סטודנטים - וחלמה לחזור. השיקול הכלכלי הניע אף הוא את החלטתה להשלים את התואר בישראל ולא בארה"ב, משום שכאן הוא זול יותר באופן משמעותי - כ-9,000 דולר בשנה, לעומת כ-15 אלף דולר לפחות בארה"ב. "רציתי תואר נוסף, ידעתי שהנטל ייפול על ההורים ורציתי להקל עליהם".



כעת נמצאת פישביין בסיומה של התוכנית, ואם תמצא עבודה שתשביע את רצונה, היא סבורה שתישאר. "הייתי שמחה אם כמה קורסים בתוכנית היו מועברים בעברית - כך שהייתי יכולה לשפר אותה. בינתיים היא רק מידרדרת. הבעיה היא שהיצע העבודות בישראל עבור מי שאינו דובר עברית מושלמת אינו גדול, ואני נחושה שלא לעבוד בשירות לקוחות. מצד שני, גם בארה"ב אין כיום יותר מדי אפשרויות תעסוקה".



בריטניה



"בישראל יש לי לפחות עבודה מדהימה"



מנדי מועלם, 27, עבדה כשנה כעוזרת הפקה בחברה המייצרת תלבושות להפקות טלוויזיונית בלונדון - אך בסוף 2008 הרגישה שמקומה בחברה רחוק מלהיות בטוח. "החברה לא כל כך הצליחה, התפקיד לא היה יצירתי מספיק עבורי, והכי גרוע - התחלתי לחשוש שיפטרו אותי כי המגמה היתה לחסוך כסף בכל דבר. הייתי האחרונה להצטרף לחברה, והבנתי שזמני קצוב. ובאמת, לאחר שעזבתי, התברר לי שהחברה לא לקחה מישהו חדש במקומי".



כלכלת בריטניה עדיין מתקשה להתאושש מהמיתון הקשה שאליו נקלעה. אף כי הכלכלה חזרה לצמוח לאחר שבשנה שעברה נסוגה ב-5%, 2.5 מיליון מתושבי הממלכה הם מובטלים, ובעקבות תוכנית הצנע המחמירה של הממשלה, צפוי מספרם לעלות. כמו ארה"ב, סובלת בריטניה מהשלכות בועת הנדל"ן והאשראי. בעיותיה נבעו גם מתפקידה של לונדון כמרכז פיננסי בינלאומי. גם בבריטניה התקיימה בועת נדל"ן, ומחירי הבתים ביחס להכנסה הממוצעת הם עדיין מהגבוהים בעולם.



באחרונה חשף ראש הממשלה דיוויד קמרון את מדיניות הצנע החריפה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, שתכלול קיצוצים בהיקף של 83 מיליארד ליש"ט (131 מיליארד דולר) בתקציבה עד 2015, במטרה לצמצם גירעון שהגיע בשנה שעברה ל-11% מהתמ"ג. כחלק מהקיצוצים ייסגרו גופים ממשלתיים, יקוצצו משכורות ויפוטרו כחצי מיליון עובדים במגזר הציבורי. הממשלה הבריטית הוציאה בשנתיים האחרונות יותר מטריליון דולר לשיקום המגזר הבנקאי לאחר שהלאימה חלקית בנקים מובילים.



מועלם הגיעה לישראל לאחר שאחת מחברותיה המתגוררת כאן ציינה כי המדינה מציעה מגוון רחב למדי של משרות בתחומה. כחלק מפרויקט ההתמחות של "מסע", החלה מועלם לעבוד כמתמחה בתיאטרון הקאמרי בתחום ההלבשה ומשם עברה לאופרה הישראלית, ומשמשת שם בתפקיד דומה. כעבור כמה חודשים החליטה לעשות עלייה, ובמקביל התבשרה - לאחר שעזבה את בית האופרה בתום ההתמחות - כי נמצא לה תפקיד קבוע בשכר כמלבישה.



העובדה שמצאה בישראל את עבודת חלומותיה הכריעה את הכף עבורה. "החיים פה טובים, אך הדבר המשמעותי ביותר עבורי הוא העובדה שיש לי עבודה מדהימה. בדיוק כשהתחלתי לעבוד, אחותי ובעלה פוטרו מהעבודות שלהם בלונדון, מה שגרם לי להעריך את הג'וב שלי אפילו יותר. הקריירה, בשלב הזה של החיים, חשובה לי מאוד".



איטליה



"אנשים עם מוחות נהדרים נרתעים מהשפה"



מוריס קאלו, 30, הגיע לישראל לפני כשנה וחצי מאיטליה לצורך לימודי mba באוניברסיטת תל אביב - ולאחריהם החליט להשתקע כאן. גילויים של אנטישמיות באיטליה, בד בבד עם רגשות ציוניים והיכולת להשתכר כאן יותר מאשר בארץ הולדתו, הובילו להחלטה לעלות.



החוב של איטליה הוא השני בגודלו בגוש היורו, אבל בניגוד למדינות כמו ספרד ובריטניה, באיטליה לא התקיימה חגיגת נדל"ן כך שהיא לא נפגעה מניפוץ הבועה. גם המערכת הפיננסית שרדה יפה את המשבר הכלכלי העולמי והבנק המרכזי נחשב לכזה המנוהל כמו שצריך.



ובכל זאת יש סיבות לדאגה: איטליה לא מסוגלת לצמוח בקצב מתמשך, שיעורי האבטלה במדינה מתקרבים ל-9% והמשבר הכלכלי הוביל למצב של מיתון. אם מביאים בחשבון את קשייה הפוליטיים, הרי שהתאוששות אינה נראית באופק. בנוסף, אנליסטים צופים ירידה בהכנסות ממסים, כך שנראה שהיא תתקשה לעמוד ביעד הגרעון.



סיבה נוספת לדאגה היא שהחוב בה מהווה 120% מהתוצר. ביוני הפתיעה איטליה כשפירסמה תוכנית צנע דו-שנתית, שתקציבה 25 מיליארד יורו, במטרה להפחית את הגירעון.



קאלו החל לחפש עבודה ביולי, לאחר שסיים בהצטיינות את התואר, וגילה עניין מיוחד בתחום הנדל"ן והפיננסים, אך מצא שמדובר במשימה מורכבת משחשב. לא רק משרות הדורשות שליטה בעברית מהוות בעיה, אלא גם עצם פרסומן של מודעות בעברית באתרי חברות כוח האדם שאותן הוא מתקשה לקרוא - אף שלעתים מדובר במשרות שאינן מחייבות את ידיעת השפה. "אני לא מסוגל עדיין לקרוא עברית באופן שוטף", מספר קאלו. "תירגמתי מודעות באמצעות גוגל - אבל כמה אפשר לתרגם?"



בסופו של דבר, מצא קאלו עבודה באמצעות job.net - אתר המשלב גם מודעות באנגלית. מקום העבודה שלו, העוסק במכירת מודעות פרסום, מעסיק עובדים רבים דוברי שפות זרות, ומקיים עבורם שיעורי עברית פעמיים בשבוע. "הישיבות מתנהלות בעברית והמנהלים דוברי עברית, ולכן הוחלט לארגן את השיעורים", מסביר קאלו ומוסיף כי רבים מחבריו האיטלקים לא הולכים ללמוד באולפן מכיוון שהם מעדיפים לנוח לאחר יום עבודה. "הם מותשים אחרי שעות ארוכות של עבודה, אבל מי שבוחר לגור כאן חייב ללמוד עברית. אין ברירה אחרת. אפשר להתלונן על ישראל ולשאול 'למה הם לא מקבלים אותנו?', או פשוט ללמוד את השפה".



קאלו סבור שגם ישראל צריכה לבוא לקראת אוכלוסיית העולים החדשים המשכילים, וכי חברות כוח אדם וחברות ישראליות מפספסות כשהן מתעלמות מכוחם, שמתעצם בשנים האחרונות. "היחס בין כמות הרעיונות החדשניים בישראל לבין כמות החברות שעוסקות בהון סיכון לעומת האוכלוסיה הוא גדול מאוד. את אותם רעיונות אפשר לייצא לחו"ל, ולשם כך צריך אנשים מכל העולם.



"ישראל היא מדינה שמשקיעה במחקר וזה קורץ לאנשים רבים. יש אנשים עם מוחות נהדרים שרוצים לבוא לישראל, אבל נרתעים מהעברית. זה חבל. סך הכל, איכות החיים פה טובה - תל אביב נהדרת, האנשים טובים, פתוחים ורוצים לעזור בכל דבר והמדינה מציעה הקלות רבות. אם היה קל יותר למצוא עבודה - יותר אנשים היו מגיעים".



טורקיה



"לקחת צעד אחורה כדי להתקדם"



רינה ברבוט, 28, עלתה לישראל מטורקיה ב-2008, בעיצומו של המשבר הכלכלי. בטורקיה היא עבדה כמהנדסת מחשבים וניהלה את תחום ה-it בחברה שבה עבדה, אך בישראל התקשתה למצוא עבודה. "שלחתי הרבה קורות חיים לכל מיני חברות ולא קיבלתי תשובה. כשהגעתי לישראל קיבלתי עזרה מהסוכנות וממרכז הקליטה שבו שהיתי. נרשמתי גם לעמותת גבהים, שסייעה לי" (עוד על עמותת גבהים, ראו מסגרת).



כעבור שבעה חודשים מצאה ברבוט עבודה במחלקת התמיכה הטכנית של חברת אנטי-וירוס סלובקית - comsecure - בעלת סניף בארץ. התפקיד דרש שליטה בעברית, ואף שברבוט התקשתה אז עם השפה, החברה הסכימה לקבלה. "אמרתי לעצמי, 'אין מצב שהם יקבלו אותי', אבל חצי שעה לאחר הראיון הם התקשרו אלי ואמרו שהתקבלתי. בחברה האמינו בי ונתנו לי מוטיווציה להשתפר. לפני שהגעתי לישראל חברים אמרו לי שבהיי-טק הישראלי אין בעיה לעבוד באנגלית - אבל זה ממש לא נכון. כיום אני מקפידה לא לדבר באנגלית בכלל. בהתחלה, כשלקוחות דיברו מהר הסברתי שאני עולה חדשה וביקשתי שיאטו את הקצב. הם קיבלו את זה בהבנה. הקשיים שחוויתי היו שווים את זה, אני מרגישה כאן בבית.



"אני מגיעה ממדינה שהרוב בה מוסלמי, וכיום אני מרגישה כחלק מהרוב היהודי. המסר שלי לעולים חדשים הוא שגם אם לא ימצאו מיד את ג'וב החלומות שלהם, הם צריכים להתחיל מאיפשהו - ולפעמים צריך לקחת צעד אחד אחורה, כדי להתקדם בהמשך".



טורקיה היא אחת הכלכלות הגדולות מבין השווקים המתעוררים. הממשל הנוכחי בטורקיה עשה עבודה טובה ביישום רפורמות כלכליות המסייעות לה לרשום שיעורי צמיחה נאותים בשנים האחרונות ובכל זאת, האבטלה במדינה נחשבת לגבוהה מבין מדינות אירופה ועומדת על 11.3%. גם המגמה הפוליטית הנוכחית בטורקיה, הכוללת קשירת קשרים פוליטיים וכלכליים עם מדינות בעייתיות כמו אירן וסוריה, על חשבון אירופה וארה"ב (כמו גם ישראל), מוסיפה אי ודאות ניכרת למפת ההתפתחות העתידית של טורקיה.



לא תמיד היתה טורקיה על מסלול של צמיחה: משפחתה של אניטה לויט, 24, נפגעה באורח קשה מהמשבר הכלכלי הקשה שפקד את טורקיה ב-2001. לפני כחמש שנים, העסק המשפחתי שהחזיקה המשפחה בתחום הטקסטיל הלך לקראת פשיטת רגל, וכעבור שנתיים נאלצה המשפחה למכור את הדירה ואת המכונית. ב-2007 עלתה המשפחה לישראל כדי לפתוח כאן דף חדש, והתמקמה בראשון לציון.



לויט החלה ללמוד תקשורת בתוכנית באנגלית של המרכז הבינתחומי בהרצליה. "בחודשים הראשונים היה קשה במיוחד מכיוון שההורים שלי התקשו למצוא עבודה. חשבתי שאיכות החיים שלנו תהיה גבוהה יותר. אני אוהבת את ישראל, אבל זו עדיין מדינה זרה עבורי. בכל מקרה, עדיף להיות כאן מאשר בטורקיה, שם לא יכולנו לצעוד קדימה".



בתום הלימודים תשמח לויט להשתלב בתעשיית התקשורת כעורכת או כאשת יחסי ציבור. "אני מחפשת עבודה אבל עוד לא מצאתי שום דבר. אני עוד לא יודעת מה אעשה לאחר סיום הלימודים".



עמותת גבהים: משדכת בין עולים חדשים למעסיקים ישראליים



עמותת גבהים הוקמה ב-2006 כמרכז השמה לעולים חדשים משכילים. בתחילת דרכה עבדה העמותה עם עולים מצרפת, בוגרי ה"גרנד אקולס" (אוניברסיטאות המקבילות לאוניברסיטאות היוקרה של ארה"ב, ה-ivy league), ומשראתה כי טוב, הרחיבה את פעילותה לעולים ממדינות נוספות. כ-70% מהמצטרפים לגבהים הם עולים חדשים בעלי תואר שני, וטווח הגילים הוא 22-55.



"בעשור האחרון זיהינו כי יש יותר ויותר עולים מוכשרים, בעלי תארים מאוניברסיטאות מובילות וניסיון תעסוקתי גלובלי עשיר, שמגיעים מתוך בחירה לישראל - אך המשק הישראלי לא תמיד יודע כיצד לקלוט אותם וכיצד למצות את כישוריהם", אומר מנכ"ל גבהים, ד"ר מיכאל בן סעדון, שעלה לישראל מצרפת ב-2001. הפרויקט פועל בשני אפיקים: הכשרה והשמה. "אנחנו מדריכים את העולים כיצד עליהם להציג את עצמם בראיונות עבודה, ומסייעים להם לבנות קורות חיים ולהתגבר על פערים תרבותיים. בנוסף, אנחנו מסייעים להם לטוות רשת של קשרים - מה שאינו בהישג ידם כמי שאולי לא שירתו כאן בצבא ולא הלכו כאן לבית הספר. לאחר ההכשרה מגיע שלב ההשמה".



עם החברות הישראליות העובדות עם גבהים נמנות dspg, קטליסט, אלווריון, אמדוקס, צ'קפוינט, אהבה, בנק הפועלים, נייס, ראובני פרידן ואחרות. בן סעדון מסביר כי כל העולים החדשים שמגיעים לגבהים מוצאים עבודה - וכ-60% מוצאים עבודה המתאימה למטרותיהם. "זו לא חוכמה למצוא עבודה. השאלה היא איזו עבודה, כי בוגר תואר שני שעובד בטלמרקטינג זה בזבוז למשק. מציאת עבודה מתאימה היא תהליך ארוך. רוב העולים נדרשים ללכת צעד אחורה במטרה להתקדם בהמשך, הם נדרשים לבצע פשרה כלשהי. יש כאלה שמתאכזבים וחוזרים לחו"ל. לכל מי שמגיע לישראל יש חלום - ולא פעם יש צורך ליישב בין החלום לבין המציאות".



דבר המעסיק: יש יתרון לאנשים שמכירים את התרבות בחו"ל



לפני כמה חודשים הגיע לראיון עבודה בחברת התוכנה אורקה אינטראקטיב איש תוכנה שעלה לישראל מבריטניה עם משפחתו. המראיינת, סמנכ"לית הפיתוח מירי כוריאל, התרשמה מהעובד הפוטנציאלי, מהידע שהביא עמו ומהמוטיווציה שהפגין - ובכל זאת חשבה פעמיים לפני שהחליטה לקבלו לעבודה. "היתה לי התלבטות", מודה כוריאל, "שנבעה מכך שלא דיבר עברית. תהיתי איך הוא יכול להשתתף בישיבות וכיצד יתקשר עם הקולגות. למרות זאת, הוא מצא חן בעיניי והחלטתי לקבל אותו. כיום הוא נחשב להצלחה גדולה. הבחור אמנם מגיע ממדינה שאינה מעצמת היי-טק, אך הוא הביא עמו תפישת עבודה ושיטות עבודה שחסרו לנו. הוא מקצועי מאוד ובעל ידע רב - והשתלב נהדר בחברה. הדיונים עמו תמיד רגועים יותר לעומת הקולגות הישראלים, והוא האיר את עיניי במובנים רבים. בישיבות אנחנו עוברים לפעמים לאנגלית כדי להקל עליו".



אורקה קלטה באחרונה גם עולה חדש מצרפת, שהסתגל לסביבה ולמד עברית במהירות. מכיוון שהבעלים החדש של אורקה הוא חברת פראנס טלקום הצרפתית, לא פעם נדרשת יכולת לתקשר בצרפתית עם גורמים מחו"ל - והעובד החדש חפץ לסייע. "אני מאמינה גדולה בצורך לגוון את המרקם האנושי במקום העבודה - כך שיכלול נשים, כמו גם אנשים ממגוון גילים", אומרת כוריאל. "לעתים מנהלים נוטים לגייס אנשים שדומים להם, וצריך להימנע מכך. הגיוון מאפשר ריבוי של נקודות מבט וריבוי של דעות - מה שמאפשר קבלת החלטות נכונה יותר. יש פה גם אלמנט ציוני - אני שמחה לעזור לעולים החדשים להיטמע בחברה - אך הם נבחרו בראש ובראשונה מכיוון שהם טובים. אני ממליצה בחום לפתוח לעובדים כאלה את הדלת".



מירב לוין, מנהלת משאבי אנוש בחברת טלמאפ, חברה בריטית-הולנדית העוסקת בשירות מבוסס מיקום לסלולרי ובעלת מטה בישראל, מסבירה כי נתקלה בבעיה הפוכה - קושי במציאות אותם אנשים שמתאימים לעבודה בהיי-טק ודוברים שפות זרות ובעלי היכרויות עם תרבויות זרות. "כשחיפשנו באחרונה עובד לצוות השיווק שלנו, הפועל מול חו"ל, שקלנו לגייס אנשים מחו"ל. יש קושי להגיע לאוכלוסיה הזו שנמצאת כאן, כמו שלה יש קושי להגיע אלינו. לבסוף התקבלה עולה חדשה מצרפת, בעלת ניסיון בשיווק, שעובדת עם שני לקוחות שנמצאים שם. כשבונים תוכניות שיווק, יש יתרון לאותם אנשים שמכירים את התרבות המקומית במדינות שעמן עובדים. מבחינתו מדובר בשידוך מוצלח מאוד. יש לנו הרבה עובדים ולקוחות בחו"ל, כל החברה מתנהלת באנגלית, ורוב האנשים שעובדים אצלנו מדברים אנגלית ברמה גבוהה, כך שעברית אינה הכרחית".



למה הם בורחים משם



האיחוד האירופי התבסס על רעיון שאפתני אבל מאוד חיובי. לאחר אלפי שנים של כיבושים, סכסוכים ומלחמות נוראות, מדינות אירופה שאפו לאחווה ולאחדות, המתבססות על גבולות פתוחים, שיתוף פעולה חוקתי, רגולטורי ופוליטי. ואולם כשהכלכלה והפיננסים נכנסו לתמונה, בדמותו של גוש אחיד של מדינות המשתמשות באותו מטבע ובאותה ריבית, נזרעו הזרעים למשבר הקשה שפוקד את כלכלתה ואת תרבותה של אירופה.



אירופה מורכבת מקבוצה מאוד לא אחידה של מדינות, שבהן שפות שונות, תרבות שונה, אהבות שונות, וגם - כלכלות שונות. בלבו של גוש היורו נמצאות שלוש מדינות מתועשות מאוד: גרמניה, צרפת ואיטליה. מדינות אלה, שכלכלותיהן עשירות יחסית במונחים של הכנסה (או תמ"ג) לנפש, התאפיינו בשנים שלפני הקמת גוש היורו בצמיחה מבוססת אך אטית, באינפלציה מתונה מאוד ובאבטלה מבנית גבוהה למדי, שתוחזקה באמצעות רשת ביטחון גדולה וותיקה של רווחה. כלכלות קטנות יותר, ודומות פחות או יותר, היו כלכלות הולנד, אוסטריה ובלגיה. פינלנד הצפונית השלימה את תמונת הכלכלות הללו. בריטניה, אם בשל ריחוקה הגיאוגרפי או בשל המסורת של ריחוק צונן ונאמנות למלכה, בחרה שלא להצטרף לגוש המוניטרי.



לכלכלות מרכז וצפון אירופה הצטרפו כבר בהשקת היורו, ב-1 בינואר 1999, שלוש כלכלות שונות בתכלית: ספרד, אירלנד ופורטוגל. שלוש כלכלות אלו, שהיו עניות הרבה יותר, היו גם דינמיות הרבה יותר - צמיחתן מהירה, האינפלציה לא מבוטלת, ומנגנוני הרווחה מפותחים פחות. שנתיים אחרי כן הצטרפה יוון, ובעשור הבא הצטרפו אליהן עוד כמה כלכלות מתעוררות ממזרח אירופה, כמו סלובניה, וגם קפריסין ומלטה. הפיתוי להצטרף לאיחוד ולגוש היורו היה עצום: קבלת תקציבים מהשלטון המרכזי היתה גורם מרכזי בפיתוחן של המדינות העניות יותר. האמינות שבמטבע חזק שמונפק על ידי גוש כלכלי כל כך גדול ורב עוצמה תרמה רבות למדינות שבעבר לא היו סמל לעוצמה מוניטרית.



ואולם, כשכלכלות צומחות במהירות, הן נוטות לייצר אזורי רתיחה, כמו בתחום הנדל"ן. מדינות כמו אירלנד וספרד שאבו אליהן משקיעים מרחבי העולם וגם עובדים מרחבי האיחוד האירופי, שעזרו לבנות מיליוני יחידות דיור במה שהתברר כאחת מבועות הנדל"ן החמורות בהיסטוריה המודרנית. הכלכלות העניות של אירופה התנהגו כאילו הן עשירות לפחות כמו גרמניה - אזרחיהן קנו, ביזבזו, הימרו וסחרו. כשכלכלות דוהרות ורותחות, נדרשת להן ריבית גבוהה כדי לרסן את האינפלציה ואת התנפחות הבועה. ואולם, מכיוון שהן היו קשורות ליורו, והיורו נשלט על ידי הבנק המרכזי של אירופה, שמחויב גם לדאוג לעניינן של צרפת וגרמניה, לא היה מי שיוכל לכוונן את המדיניות המוניטרית לטובתן.



כשהמשבר פרץ, מקורות הצמיחה של הכלכלות המהירות יותר התייבשו כמעט בן לילה. שוק הנדל"ן בספרד ובאירלנד קרס. המדינות שהיו תלויות רבות ביצוא - מדינות מזרח אירופה בעיקר - ניצבו בפני סחר עולמי כמעט משותק. התמ"ג של רבות מהן קרס באופן חסר תקדים. גרוע מכך, המשמעת התקציבית של האיחוד האירופי התגלתה בערוותה. רוב המדינות היו שרויות בגירעון גדול יותר מזה שהתחייבו לו לפי אמנת מאסטריכט, וכתוצאה מהמשבר הגירעון גדל. אפילו אירלנד, שהיתה בעודף תקציבי, לא הצליחה לשמר אותו. יוון התגלתה גם כמי שרימתה את דרכה לגוש היורו, ונהפכה מוקד לרעידת אדמה כלכלית באירופה בתחילת 2010.



משבר האשראי העולמי של 2008 הטיל את אירופה למיתון קשה ב-2009, והמיתון הקשה הוחמר בשל משבר חובות ממשלתיים שהתפרץ ב-2010. הפתרון המקובל למשבר שכזה הוא פיחות של שער המטבע. פיחות מגדיל את התחרותיות של היצוא ושל כוח העבודה המקומי, ומסייע בהפחתת שוויים הריאלי של החובות והגירעונות. ואולם, מכיוון שהמטבע לא נשלט על ידי כל מדינה בנפרד, פתרון זה לא היה זמין. היורו אמנם נחלש, אך המרוויחה העיקרית ממנו היתה המדינה העשירה ביותר ובין הפחות גירעוניות - גרמניה.



הפתרון שנבחר על ידי רוב המדינות היה מדיניות צנע. במצב שכזה, האזרחים מאבדים הטבות סוציאליות ונאלצים לספוג קיצוצי שכר, אם בכלל יש להם עבודה. בנוסף, המצב מעודד הגירה של כוח עבודה מיומן. לאחר שנים של הגירה חיובית בתקופת הנמר הקלטי, חזרה אירלנד לייצא את מיטב בניה ובנותיה לארה"ב. מדינות אחרות, שבהן יש יותר יהודים, מוצאות עצמן מאבדות אזרחים לטובת ישראל, אור כלכלי לגויים.



דפנה מאור