חולמים על קריירה אקדמית? לפני שאתם רצים לעשות דוקטורט - כדאי שתדעו מה מחכה לכם

בערב שלפני חג כל הקדושים ב-1517, הצמיד מרטין לותר 95 תיזות לדלת הכנסייה בוויטנברג. באותם הימים ייצגה תיזה עמדה כלשהי שכל אחד יכול היה להביע. לותר, כומר אוגוסטיני, טען שהנוצרים לא יכולים לקנות את דרכם לגן עדן. כיום מייצגת תיזה גם רעיון של מחקר מקורי. כתיבתה היא מטרתם של מאות אלפי סטודנטים, שמתחילים את לימודיהם לתואר דוקטור (phd) מדי שנה. ברוב המדינות תואר דוקטור הוא דרישה בסיסית לקריירה באקדמיה. זאת היכרות עם עולם של מחקר עצמאי - סוג של יצירת מופת אינטלקטואלית, שנוצרת על ידי התלמיד בשיתוף פעולה צמוד עם מנחה. הדרישות להשלמת דוקטורט משתנות בין מדינות, אוניברסיטאות ואפילו בין תחומי המחקר. חלק מהסטודנטים יצטרכו בתחילה לבלות שנתיים בעבודה על תואר שני. חלקם יקבלו מלגה, בעוד שאחרים ישלמו בכוחות עצמם. בחלק מהתחומים, לימודי התואר השלישי מחייבים מחקר בלבד, אחרים דורשים נוכחות בקורסים ובבחינות, ויש תוכניות המחייבות את תלמידיהן ללמד סטודנטים לתואר ראשון. תיזה במתמטיקה יכולה להיות בהיקף של עשרות עמודים, ואילו תיזה בהיסטוריה עשויה להשתרע על מאות עמודים. כתוצאה מכך, דוקטורנטים יכולים להיות בשנות ה-20 לחייהם, או בני 40 פלוס בעלי ניסיון חיים.



בכל זאת, יש דבר אחד שמשותף לדוקטורנטים רבים: חוסר שביעות רצון. יש המתארים את עבודתם כ"עבודת פרך". שבעה ימים בשבוע, עשר שעות ביום, בשכר נמוך ובאי ודאות. ישנה אימרה שגורסת כי אתם יודעים שאתם סטודנטים לתואר מתקדם כשהמשרד שלכם מעוצב יותר מביתכם ויש לכם טעם מועדף של "מנה חמה". "התואר עצמו אינו מה שמייאש", אמר סטודנט אחד לדוקטורט. "מה שמייאש הוא ההבנה שהאור לא נראה בקצה המנהרה".



דוקטורנטים בכיינים אינם בגדר תופעה חדשה, אך יש בתלונותיהם כדי להצביע על בעיות אמיתיות הטמונות במערכת שמייצרת דוקטורטים מחקריים רבים, אולי רבים מדי (ל"דוקטורטים המקצועיים", בתחומים כמו משפטים, מינהל עסקים ורפואה יש ערך ברור יותר).



כך קורה, שעל אף שהדוקטורט נועד להכין אנשים לעבודה באקדמיה, אין קשר בין בעלי הדוקטורט לבין מספר המשרות הפנויות. מנהיגים עסקיים מתלוננים על מחסור בבעלי כישורים גבוהים, מה שמעלה את ההשערה שאולי בלימודי הדוקטורט לא נלמדים הדברים הנכונים. המבקרים החריפים ביותר משווים את תארי הדוקטורט במחקר להונאות פונזי.



"הבטן הרכה והמכוערת של האקדמיה"



לאורך מרבית ההיסטוריה, אפילו תואר ראשון באוניברסיטה היה פריווילגיה למיעוט עשיר בלבד, וגם חברי סגל אקדמי לא החזיקו בתארי דוקטור. ואולם עם התרחבות ההשכלה הגבוהה לאחר מלחמת העולם השנייה, גדלו הציפיות שמרצים יהיו בעלי תארים מתקדמים. האוניברסיטאות האמריקאיות היו הראשונות: ב-1970 ייצרה ארה"ב קצת פחות משליש מהסטודנטים בעולם, וכמחצית מהדוקטורנטים במדע ובטכנולוגיה (באותה עת היוותה האוכלוסיה בארה"ב 6% מאוכלוסיית העולם). מאז הוכפלה תפוקת הדוקטורטים השנתית של ארה"ב ל-64 אלף.



מדינות אחרות הדביקו במהירות את הקצב של ארה"ב. בין 1998 ל-2006 גדל מספר הדוקטורטים שחולקו בכל מדינות ה-oecd ב-40%, בהשוואה ל-22% בארה"ב. תפוקת הדוקטורטים הואצה בקצב החד ביותר במקסיקו, בפורטוגל, באיטליה ובסלובקיה. אפילו ביפן, שבה מספר הצעירים קטן והולך, נרשמה עלייה של 46%. חלק מהגידול נבע מהתרחבות החינוך האוניברסיטאי מחוץ לארה"ב. ריצ'רד פרימן, כלכלן עבודה בהרווארד, אמר כי ב-2006 רק 12% מהסטודנטים שנרשמו ללימודים בעולם היו בארה"ב.



ואולם האוניברסיטאות גילו שדוקטורנטים מהווים כוח עבודה זול, פנוי ובעל מוטיווציה גבוהה. עם מספר גדול יותר של דוקטורנטים אפשר לבצע יותר מחקרים, ובחלק מהמדינות ללמד יותר, בפחות כסף. עוזר מחקר בייל עשוי להרוויח 20 אלף דולר עבור תשעה חודשים של הוראה. השכר הממוצע לפרופסורים מן המניין בארה"ב היה 109 אלף דולר ב-2009 - יותר מהשכר הממוצע לשופטים, למשל.



מספר בעלי הדוקטורט עלה כבר מזמן על הביקוש למרצים באוניברסיטאות. בספר שפירסמו לאחרונה אנדרו האקר וקלאודיה דרייפוס, אקדמאי ועיתונאית, כתבו השניים כי מארה"ב יצאו יותר מ-100 אלף בעלי דוקטורט בין 2005 ל-2009. באותה התקופה היו רק 16 אלף משרות הוראה חדשות. שימוש בדוקטורנטים להוראת תלמידי תואר ראשון מקצץ את מספר המשרות המלאות. אפילו בקנדה, שבה תפוקת הדוקטורטים גדלה באופן צנוע יחסית, אוניברסיטאות העניקו 4,800 תוארי דוקטור ב-2007, אך גייסו רק 2,616 מרצים במשרה מלאה. רק במעט מדינות שמתפתחות מהר, כמו ברזיל וסין, נראה שיש כיום מחסור בבעלי תואר דוקטור.



התמונה דומה למדי בתחום המחקר. דוקטורנטים ופוסט-דוקטורנטים, שתוארו על ידי אחד הסטודנטים כ"בטן הרכה והמכוערת של האקדמיה", עושים את רוב עבודת המחקר בימים אלה. ישנה גם בועה של פוסט- דוקטורנטים. ד"ר פרימן הסיק מנתונים מלפני 2000, כי אם מספר המשרות בפקולטות למדעי החיים בארה"ב היה גדל ב-5% בכל שנה, רק 20% מהסטודנטים היו מקבלים משרה. בקנדה 80% מהפוסט-דוקטורנטים מרוויחים 38,600 דולר ברוטו או אף פחות מדי שנה - שכר זהה לשכרו הממוצע של פועל בניין. עלייתם של הפוסט- דוקטורנטים יצרה מכשול נוסף בדרך למשרה אקדמית. בחלק מהמדינות חמש שנים כפוסט-דוקטורנט הן כיום דרישה מוקדמת להבטחת משרה אקדמית מלאה.



גדודי החוקרים והפוסט-דוקטורנטים, המשתכרים שכר נמוך, מגבירים את יכולות המחקר של אוניברסיטאות, ומכאן של מדינות. אך אין זה בהכרח דבר טוב. מוחות מבריקים ומיומנים עלולים להתבזבז כשהאופנות משתנות. העידן שאחרי הספוטניק עודד צמיחה מהירה במספר הדוקטורנטים לפיסיקה, אך הצמיחה נעצרה בחדות לאחר שהתקציבים הופנו למלחמת וייטנאם. בריאן שוורץ, פרופסור לפיסיקה באוניברסיטת סיטי בניו יורק, אומר כי בשנות ה-70 נאלצו כ-5,000 פיסיקאים למצוא עבודה בתחומים שאינם תחומי ההתמחות שלהם.



בארה"ב משקפת עליית איגוד מרצי ה-phd את התפוררות החוזה הבלתי כתוב בין האוניברסיטאות ובין הסטודנטים ל-phd: שכר נמוך כעת בתמורה למשרה אקדמית טובה מאוחר יותר. מרצים באוניברסיטאות הציבוריות, דוגמת אוניברסיטת וויסקונסין-מדיסון, הקימו איגודים כבר בתחילת שנות ה-60, אך קצב ההתאגדות עלה באחרונה. האיגודים מתפשטים כעת לאוניברסיטאות הפרטיות, אך האוניברסיטאות ייל וקורנל - שם מנהלי האוניברסיטה וחלק מהמרצים טוענים כי הדוקטורנטים המלמדים אינם עובדים אלא מתמחים - הצליחו להתנגד למאמצי ההתאגדות. ב-2002 היתה אוניברסיטת ניו יורק האוניברסיטה הפרטית הראשונה שהכירה באגודת מרצי ה-phd, אך המשא ומתן מול האגודה הופסק שלוש שנים לאחר מכן.



במדינות מסוימות, כגון בריטניה וארה"ב, השכר הנמוך והזדמנויות התעסוקה משתקפים במספר הדוקטורנטים הזרים. ד"ר פרימן מעריך כי ב-1966 רק 23% מהדוקטורנטים למדעים ולהנדסה בארה"ב נולדו מחוץ למדינה. ב-2006 עלה שיעור זה ל-48%. הסטודנטים הזרים נוטים לקבל את תנאי השכר הנמוכים יותר, ומספקים כוח עבודה זול ומבריק שתורם לרמת השכר הנמוכה.



חסידי הדוקטורט טוענים כי יש בו טעם גם אם הוא אינו מוביל למשרה אקדמית קבועה. לא כל סטודנט שלומד לתואר דוקטורט מעוניין במשרה אקדמית, ורבים עוברים בהצלחה למשרות במגזר הפרטי כמו מחקר תעשייתי. זה נכון, אך שיעורי הנטישה הגבוהים מעידים על כך שסטודנטים רבים מתייאשים בדרך. בארה"ב, רק 57% מהדוקטורנטים משיגים את התואר הנכסף תוך 10 שנים מיום הירשמם ללימודים. במדעי החברה, שם מרבית הסטודנטים משלמים עבור התואר, שיעור זה יורד ל-49%. חמור מכך, בעוד בתחומים אחרים מרבית הסטודנטים נוטים לנטוש בשלב מוקדם, במדעי החברה הם נוטים להתמיד בתחילה ולנטוש בשלבים מאוחרים של התואר. מדובר בסטודנטים שהחלו כעילית האקדמית במדינה.



חוקרים באוניברסיטאות אמריקאיות גילו כי אלה שמסיימים את התואר אינם בהכרח חכמים יותר מאלה שנוטשים. הנחיה גרועה, הזדמנויות עבודה לא מפתות ומחסור בכסף הם הגורמים שתורמים לתחושת הייאוש.



גם בוגרים שעובדים מחוץ לאוניברסיטאות אינם תמיד מצליחים. קורסי הדוקטורט הם כה ספציפיים, עד שמשרדי ההשמה באוניברסיטאות מתקשים לסייע לבוגרים המחפשים עבודה, והמנחים אינם מגלים עניין בסטודנטים שעוזבים את האקדמיה. אחד ממחקרי ה-oecd מצא כי חמש שנים לאחר קבלת התואר, יותר מ-60% מבעלי תואר הדוקטורט בסלובקיה ויותר מ-45% בבלגיה, בצ'כיה, בגרמניה ובספרד עדיין מועסקים בחוזים זמניים. כשליש מבוגרי תואר הדוקטורט באוסטריה בוחרים בעבודות שאינן קשורות לתואר שלהם. בגרמניה, 13% מבוגרי תואר הדוקטורט עובדים במקצועות פשוטים. בהולנד עומד שיעור זה על 21%.



עדיף למצוא בעל עשיר



בוגרי תואר הדוקטורט לפחות מרוויחים יותר מאלה שמחזיקים בתואר ראשון. מחקר שפירסם ברנרד קייסי ב"ג'ורנל אוף הייר אדיוקיישן פוליסי אנד מנג'מנט" קובע כי גברים בריטים בעלי תואר ראשון מרוויחים 14% יותר מאלה שהיו יכולים ללמוד באקדמיה אך בחרו שלא לעשות כן. פרמיית השכר לבעלי תואר הדוקטורט היא 26%. אך הפרמיה לבעלי תואר שני, שאפשר להשיג בשנה אחת, היא 23%. בחלק מהתחומים נעלמת הפרמיה לחלוטין. בעלי תואר דוקטורט במתמטיקה ובמחשבים, במדעי החברה ובשפות אינם משתכרים יותר מבעלי תואר שני. למעשה, הפרמיה לבעלי תואר דוקטורט נמוכה יותר מבעלי תואר שני בהנדסה ובטכנולוגיה, באדריכלות ובחינוך. רק ברפואה, במדעים אחרים, בעסקים ובכלכלה נהפכת הפרמיה למשתלמת. בממוצע כללי, זוכים בעלי תואר הדוקטורט לפרמיה הגבוהה ב-3% מזו של בעלי תואר שני.



שוורץ טוען כי אפשר לרכוש את המיומנויות הנלמדות בקורסי הדוקטורט במהירות רבה יותר בקורסים קצרים יותר. לפני 30 שנה, לדבריו, הבינו חברות בוול סטריט שפיסיקאים יכולים לנסח משוואות דיפרנציאליות וגייסו אותם לתפקידי "קוונטים", אנליסטים וסוחרים. כיום מוצעים קורסים קצרים שמלמדים מתמטיקה מתקדמת לצורך יישום פיננסי. "פיסיקאי בעל תואר דוקטורט שלקח קורס אחד במשוואות דיפרנציאליות אינו תחרותי".



סטודנטים רבים טוענים כי בחרו ללמוד מתוך אהבה, וכי החינוך הוא מטרה בפני עצמה. חלקם אינם מקדישים מחשבה ליום שאחרי התואר. במחקר אחד של בעלי הדוקטורט בבריטניה, כשליש הודו כי אחת הסיבות לכך שבחרו בנתיב זה היא כדי שיוכלו להמשיך להיות סטודנטים, או כדי לדחות את חיפוש העבודה. כמעט מחצית מהסטודנטים להנדסה הודו בכך. מדענים יכולים להשיג מלגות בקלות, ומשום כך מגיעים למסלול הדוקטורט. אך יש מחיר, כמו גם תגמול, לשהייה הממושכת באוניברסיטה. עובדים בעלי "השכלת יתר" - משכילים יותר מדרישות התפקיד שלהם - צפויים לחוש פחות סיפוק בעבודה, להיות פחות פרודקטיבים ולחוש כי ברצונם לעזוב את עבודתם.



אקדמאים נוטים להתייחס לשאלה מהו ערך הדוקטורט כמקבילה לשאלה אם יש יותר מדי אמנות או תרבות בעולם. הם סבורים כי הידע זולג מהאוניברסיטאות לחברה והופך אותה לפרודקטיבית ובריאה יותר. ייתכן שיש אמת בכך, אך אין בזה כדי להפוך את מסלול הדוקטורט למסלול מתגמל אישית.



האינטרסים של מוסדות ההשכלה הגבוהה, אל מול האינטרסים של הדוקטורנטים, אינם תואמים. סטודנטים מבריקים שנשארים במסגרת האקדמיה תורמים למוסדות. הסטודנטים מושכים מלגות ומפרסמים מאמרים שתורמים למספר הפרסומים של המנחים שלהם. האקדמיות בוחרות סטודנטים מצטיינים ומטפחות אותם כדוקטורנטים לעתיד. המוסדות מעוניינים למנוע נטישה של הסטודנטים, לפחות בהתחלה. אחת הסטודנטיות סיפרה כי כשהחלה את לימודיה, שמעה על אפשרויות העבודה הנוצצות, אך אחרי שבע שנות לימודים מפרכות כבר שמעה מהמנחים שלה שכדאי לה "למצוא בעל עשיר".



פרופ' מוניקה הארט, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קנטאקי, היא אחת מהיוצאות מן הכלל. היא סבורה שיש עודף של בעלי תואר דוקטורט, ולכן הפסיקה לקבל אותם. אך פיקוח ילודה אקדמי נוקשה שכזה אינו דבר שכיח. נשיא של אחת מאוניברסיטאות ליגת הקיסוס, שנשאל באחרונה לגבי היצע היתר של בעלי הדוקטורט, ענה כי אם האוניברסיטאות המובילות יצמצמו את מספר הסטודנטים, יהיו אחרות שישמחו להשלים את הפער.



מערכת כפויית טובה



רבות מהמגרעות של תואר הדוקטורט ידועות היטב. כחלק מהניסיון האירופי לשפר את החינוך הגבוה, דוחקים חלק מהמוסדות למעבר לשיטה מובנית יותר, כמו זו הנהוגה במסלולי הדוקטורט בארה"ב.



הארגונים שמשלמים עבור המחקר הבינו שבעלי דוקטורט רבים מתקשים ליישם את המיומנויות שרכשו בשוק העבודה. כתיבת דו"חות מעבדה, העברת מצגות אקדמיות וביצוע סקירות ספרות ממושכות, לא תמיד מסייעים בעולם שבו יש להטמיע ידע טכני במהירות ולהציגו בפשטות לקהל הרחב. חלק מהאוניברסיטאות מציעות כעת לדוקטורנטים קורסים קלים המתרגלים מיומנויות כמו תקשורת ועבודת צוות, שעשויות להיות שימושיות בשוק העבודה.



גם אמות המידה והתמריצים אינם אחידים. חלק ממחלקות האוניברסיטאות מתייחסות למספר בוגרי תואר הדוקטורט כאל מדד להצלחה ומתחרות על השגת בוגרים נוספים. הסטודנטים יעדיפו מדדים הבוחנים את המהירות שבה בוגרים אלה משיגים עבודה קבועה ואת השכר שהם מקבלים. כשמוטלים קנסות על מוסדות אקדמיים שמותחים יתר על המידה את משך התואר, עולה בחדות מספר המסיימים, מה שמעיד על כך שהמוסדות איפשרו לסטודנטים למשוך את התואר עוד ועוד.



רבים מהסטודנטים שמתחילים את לימודי הדוקטורט שלהם הם אלה שהיו התלמידים החכמים ביותר בכיתה והצטיינו בכל מה שעשו. מרביתם עטורי תעודות ופרסים. סטודנטים חדשים יתקשו להסכים למצב שבו עמיתיהם המוכשרים והנמרצים לא יוכלו להגיע לקו הסיום ולהשיג עבודה. אולי מוטב שאותם סטודנטים ישתמשו בכישורי החקר שלהם כדי לבחון את מצבם של בעלי תואר הדוקטורט העודפים. מישהו צריך לכתוב על כך תיזה.