כשמירב (שם בדוי) התחילה את הדוקטורט שלה בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב, היא עשתה זאת בתחושה זהירה של תקווה. לאחר תואר ראשון ושני, המשך המחקר נראה כמסלול טבעי. "על אף שתמיד היה ברור לי שיהיה קשה להשיג משרה באקדמיה, חשבתי שלפחות אוכל להשיג משרה באוניברסיטה הפתוחה או במכללה", היא מציינת. חמש שנים אחר כך, לאחר שראתה שתי בעלות תואר דוקטור עם ותק גדול משלה נאבקות על חצי משרה באוניברסיטה הפתוחה, הבינה שגם שם הסיכוי קלוש. "אני כבר לא יודעת אם אמצא את מקומי באקדמיה וגם לא בטוחה שאני רוצה. אין ספק שלהיות פרופסור בן 60 זה מצוין, אבל הדרך ארוכה מאוד עד שאתה מקבל חופש אמיתי, ולפני כן מדובר על שנים רבות של עוני". המלגה החודשית של מירב מהאוניברסיטה היתה 2,000-4,000 שקל בחודש, וגם אותה היה צריך לבקש מחדש כל שנה. היא השלימה הכנסה בעזרת משרות הוראה רבות ככל האפשר. "לדוקטורט עדיין יש ערך ברמה של עמוד דעות ב'הארץ'. אבל אם מה שיוצא בסוף הוא שאתה מלמד במכללה רחוקה, ללא אפשרות אפילו לנסוע לכנסים בחו"ל, לא בטוח שזה שווה את זה".
עד כמה באמת כדאי לעשות בישראל דוקטורט? תלוי לשם מה. דוקטורט הוא עסק ממושך - על פי נתונים של אוניברסיטת תל אביב, משך הלימודים הממוצע של דוקטורנטים שסיימו את התואר בשנה שעברה הוא כשש שנים, ועד 15 שנה לדוקטורנטים האטיים יותר במדעי הרוח (10 שנים במדעי הטבע). הגיל הממוצע של המסיימים הוא 39.5 - גיל מאוחר למדי לגלות בו שהקריירה שלשמה אתה עובד כבר יותר מעשור, למעשה אינה סבירה. לכן, מי שנכנס לעניין, כדאי שיהיה לו ברור מדוע הוא עושה זאת.
"לפני שהתחלתי את הדוקטורט, קיבלתי עצה מפרופ' הלל נוסק שתירגלתי אצלו במכללה למינהל", מספרת ד"ר כרמל וייסמן, שקיבלה השנה את התואר, מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית. "הוא אמר לי שדוקטורט שווה את זה רק אם האקדמיה היא החלום הרטוב שלי. כל סיבה אחרת תתגלה כטעות יקרה מאוד. חשבתי שהוא מגזים, והופתעתי לגלות כי צדק. כיום גם אני נותנת את העצה הזו לאחרים, ואני רואה בעיניים שלהם שהם לא מאמינים לי וינסו ללכת על התואר בכל זאת, כי 'אין לי מושג לאן הקריירה שלי הולכת כרגע, אז אולי אעשה דוקטורט'".
לפחות מבחינה מעשית, דוקטורט במדעי הרוח הוא עניין שתועלתו מוטלת בספק - בעיקר משום שמכללות רבות אינן כוללות מחלקות בנושאים אלה, מה שמוריד את האופציה להיקלט בהן לאחר תום התואר. מבחינה כלכלית מדובר בשנים שחונות, של ריצה בין הוראה במכללות ובאוניברסיטאות השונות ופוטנציאל השתכרות מוגבל. פרופ' יוסי זעירא מהחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית, המשמש גם כיו"ר הרשות לתלמידי מחקר במדעים העיוניים, מספר כי משכורת במדעים הניסויים עשויה להגיע ל-6,000 שקל בחודש, הכוללים מלגות ודמי הוראה; ואילו תלמידי מחקר עיוניים (מדעי הרוח ומדעי החברה) יקבלו אף פחות. האוניברסיטה מעניקה את המלגות רק לסטודנטים שזהו עיסוקם העיקרי, כלומר לא לאלה שיש להם כבר עבודה, והם מושכים את הדוקטורט במקביל לניהול הקריירה. "היינו רוצים לתת יותר, אבל אין כסף". וייסמן קיבלה כמה מלגות, אך אף אחת מהן לא הספיקה לקיום. "תירגלתי והרציתי כדי להתפרנס".
השאלה האמיתית היא מה קורה בסוף הדוקטורט. במדעי החברה והרוח, כמו גם באקדמיה הישראלית כולה, התנדפו בעשור האחרון תקנים רבים, ומרצים שיצאו לפנסיה לא הוחלפו בחדשים. מדובר במגמה שאולי תתהפך בקרוב בתמיכתו של שר האוצר הנוכחי יובל שטייניץ, בעצמו דוקטור לפילוסופיה. וייסמן אופטימית לגבי סיכוייה להיקלט באקדמיה, בין השאר מפני שהיא חוקרת אינטרנט, תחום שלטענתה עתיד להתפתח בישראל ויזדקקו בו לתקנים ולמרצים נוספים. אבל בינתיים היא שולחת בקשות לפוסט-דוקטורט בחו"ל, שכן הדוקטורט עצמו, על כל שנותיו המייגעות, אינו אלא תחנה מוקדמת במרוץ רב השנים לעבר המשרה האקדמית הנכספת: באוניברסיטאות בישראל אין מה לדבר על משרה אקדמית קבועה ללא פוסט-דוקטורט.
עם זאת, יש משרות, כמו משרות בכירות במערכת החינוך, שאי אפשר להתקבל אליהן ללא תואר דוקטור, ואינן דורשות פוסט-דוקטורט. גם דוקטורט בכלכלה עשוי לזכות את המועמד המשכיל במשרה משתלמת בבנק ישראל או במשרד האוצר; אך מי שחושק דווקא בקריירה אקדמית, יצטרך להתאזר בסבלנות רבה ובתוכנית חלופית. במחלקה לכלכלה, למשל, מספר זעירא, נקלטים בכל שנה עד שני אנשי צוות בלבד, ולא תמיד מדובר במי שסיים דוקטורט במחלקה.
כדי לא להיתקל בתקרת זכוכית
אז למי כדאי לעשות דוקטורט? אולי לסטודנטים במדעים המדויקים ובמדעי החיים. אלה יקבלו מראש מלגות גדולות יותר: בטכניון המלגות, בתוספת משרת הוראה, עשויות להגיע ל-8,000 שקל בחודש. המסלול אמנם ארוך אך פחות בודד, שכן העבודה - לפחות בדוקטורטים הניסויים - מתבצעת במעבדה עם מנחה ועוד אנשים מסביב. למעבדות כאלה יש עוד יתרון: מנחים רבים מקבלים מענקים לצורך מחקרים המתבצעים במעבדתם, ועשויים להשתמש בהם כדי לצ'פר את הדוקטורנטים שעובדים אצלם. לעבודה הצמודה עם המנחה יכול להיות גם פן פחות נעים: מכיוון שהוא מעורב בעבודה היום-יומית ואינו רק דמות מכוונת בשלט רחוק, כמו במדעי הרוח והחברה, הכימיה האישית בין דוקטורנט למנחה חשובה ביותר. אם נפלת על מנחה שאינו מיומן בהשגת תקציבים - גם המחקר שלך יסבול.
ועדיין, מדובר בשנים ארוכות, מפרכות ולעתים מתסכלות, ואין ערבות לכך שגם אם הצלחת להגיע לפריצת דרך, מישהו בסינגפור לא יגיע אליה במקביל ויפרסם את המאמר שלו חודש לפניך. חוץ מזה, מזכיר פרופ' מחקר מוטי שגב, מהמחלקה לפיסיקה בטכניון, "המסלול האקדמי ארוך וקשה, מספר המשרות קטן, על אף שכרגע יש גידול במספר המשרות הפנויות, וגם אחרי שהתקבלת למשרת חבר סגל לא בטוח שתקבל קביעות. במקרה של חוקרים שממשיכים באקדמיה, בישראל אין הרבה אופציות: אם הטכניון, למשל, לא נתן למישהו קביעות, זה פוסל אותו בכל הפקולטות שמחשיבות את עצמן באוניברסיטאות האחרות".
בטכניון הגישו בשנה שעברה 177 חוקרים את הדוקטורט. התחומים הפופולריים ביותר הם רפואה, כימיה, פיסיקה, מדעי המחשב והנדסת חשמל. באותה שנה התקבלו למוסד 22 אנשי סגל בלבד. "בשנים האחרונות יש לנו מועמדים רבים וגם תקנים פתוחים, אך אנחנו מקפידים על רמה גבוהה ביותר בגיוס", מסביר פרופ' משה שפיטלני, דיקן לימודים מוסמכים בטכניון.
גם אם לא מצאת משרה אקדמית, תמיד אפשר לפנות לתעשייה, שמחלקות המחקר והפיתוח שלה ישמחו לקלוט חוקרים מוכשרים. שגב מצטט מאמר מהירחון "nature" שפורסם השנה, שלפיו רק תשעה מתוך עשרה בוגרים מוצאים את עצמם בתעשייה. "היתרון היחסי של ישראלים בעולם ההיי-טק הוא בדיוק היכולת לחשוב מחוץ לקופסה בתחומי המחקר והפיתוח, והאימון המשמעותי מתבצע בדוקטורט, שבו לומדים לראשונה לבצע מחקר עצמאי. לכן, לדוקטורנטים יש חשיבות גדולה בתעשייה לא פחות מאשר באקדמיה".
ד"ר רוני פוטסמן, סמנכ"ל מחקר ופיתוח ברפאל, מסכים. "בדרך כלל, אנשים שעשו דוקטורט עברו מסננת הרבה יותר רצינית. אמנם אין מתאם בין מנת משכל לתואר - אפשר למצוא אנשים מבריקים גם עם תואר ראשון, אבל לאנשים שגמרו דוקטורט יש יכולת טובה יותר לפרוץ לתחומים חדשים, מכיוון שאי אפשר לקבל תואר דוקטור בלי לעשות עבודה חדשנית ויצירתית". בתחומים מסוימים, כמו הדמיה וניווט, יאוישו מחלקות המו"פ ברפאל בעיקר בדוקטורים; מתוך כ-6,000 עובדים בחברה, ל-320 יש דוקטורט. פוטסמן מודה שאפשר להתקדם גם בלי דוקטורט, או להשלים אותו תוך כדי עבודה, ומתקשה לנקוב בהפרש בין משכורת של דוקטור לכזו של בעל תואר נמוך יותר. "מצד אחד, ברור שיש מתאם בין השתכרות לתואר. מצד שני, התקדמות בארגון היא פונקציה של האישיות שלך, יותר מכל דבר אחר".
"משכורות של דוקטורים לא גבוהות באופן שמצדיק את שנות ההשכלה", מזהיר שמוליק הס, מנכ"ל חברת הביו-טכנולוגיה ואלין טכנולוגיות. "מי שעושה דוקטורט ויוצא אחר כך גם לפוסט, בילה עשר שנים ברכישת ההשכלה הגבוהה שלו, לא כולל תואר ראשון. ואז הוא מסתכל סביבו, על אנשים בגילו שעשו תואר בהנדסת אלקטרוניקה - איפה הוא ואיפה הם, כמה הם מרוויחים בהשקעה קטנה בהרבה בלימודים. אני יודע מה אני מציע למועמדים, ומה מציעים אחרים - זה לא הרבה. ביו-טכנולוגיה היא מלת באזז אבל בינתיים התעשיה קטנה".
הס דווקא ממליץ לעשות דוקטורט מסיבה עיקרית אחת: כדי לא למצוא את עצמך נתקל בתקרת הזכוכית. "למשרה בכירה בתעשייה, חייבים דוקטורט. במצב התעשייה כיום, אם אתה שואף לנהל יום אחד מחלקה או חברה, בלי דוקטורט לא תגיע לשם. כשסיימתי צבא, התראיינתי למשרה של מאבטח. אני הייתי שריונר, ולידי בחדר ההמתנה ישב בוגר סיירת מטכ"ל. ידעתי שלא אתקבל למשרה הזו, הוא יקבל את התפקיד. דבר דומה יקרה למאסטרנט, שיבוא להתראיין למשרה לצד דוקטור. אין לו סיכוי".
החיים באקדמיה: למי משתלם לעשות דוקטורט?
נעמי דרום
30.12.2010 / 17:28