שנה טובה מסתיימת, איזו שנה מתחילה?

>> 2010 לא היתה יכולה להסתיים בצורה טובה יותר: נתוני הצמיחה מראים שהמשק צמח ב-4.5% בשנה החולפת - יותר מהתחזיות המוקדמות; הבורסה שברה שיא והניבה בשנה האחרונה תשואה של 16% בשני המדדים המובילים; עודפי המזומנים בקופת האוצר מאפשרים הקדמת הוצאות מהשנה הבאה; ולקינוח - מתברר כי במאגר לווייתן יש גז בכמויות אדירות, ששוויו כמה עשרות מיליארדי דולרים.



כל התחזיות לשנה הקרובה נראות חיוביות. נקודת המוצא היא שהריביות בעולם ימשיכו להיות נמוכות, ולכן הכוח המניע של השווקים הפיננסיים יישאר כאן גם בטווח הנראה לעין, ויגרום להזרמת כספים אדירה לשוק ההון. כל שנותר במצב הזה הוא לפתוח את בקבוקי השמפניה לרגל השנה החדשה ולחגוג: הדירות שלנו שוות יותר, החסכונות שלנו זינקו, יש לנו גז טבעי.

אבל לא באמת התכנסנו כאן כדי לחגוג. אם השנה החולפת החלה עם תחזית לצמיחה נמוכה ובהמשך התברר שהיא גבוהה יותר, ב-2011 אנחנו עלולים להיתקל במצב הפוך. אבל גם בלי שהתחזיות יתקלקלו, יש כאן כמה מוקדים מעוררי דאגה, שללא טיפול הולם עלול מצבם להחריף.



הסיפור הצרכני הגדול, החשוב והמפחיד של השנה הוא עליית מחירי הדירות והטירוף הנדל"ני בישראל. מחירי הדירות זינקו בשנה החולפת ב-18%, ובסך הכל עלו ב-35% בשנתיים האחרונות. הסיבות ידועות: הלוואות המשכנתא הזולות בהיסטוריה של מדינת ישראל, והיצע קרקעות נמוך מאוד. מצד אחד, הרבה מאוד אנשים נהנים מתחושת עושר, כי הדירה שלהם שווה הרבה יותר; אבל מנגד, לאנשים רבים אחרים אין פתרון דיור, והם סובלים מהחשש מפני עליית מחירי השכירות ומחוסר יכולת לרכוש דירה.



האוצר ובנק ישראל נוקטים בצעדי מנע, עם מגבלות שונות ומדיניות מיסוי חדשה, כדי למנוע בועה - אבל בהחלט יכול להיות שכבר יש כאן בועה במקומות מסוימים. העדויות האחרונות הן שעליית מחירי הדירות נבלמה בעקבות סדרת הפעולות שבה נקט בנק ישראל. מוקדם להעריך מה יעשו שינויי המיסוי שייכנסו לתוקף מחר (1 בינואר).



הזינוק במחירי הדירות יכול לגרום לכמה תופעות בשנתיים-שלוש הקרובות: מצד אחד, בניית עוד ועוד מגדלים בגוש דן ומעבר לבנייה צפופה וגבוהה; מצד שני, יציאה של רוכשי דירות מתל אביב וגוש דן לפריפריה הקרובה; ומצד שלישי, פתרונות נקודתיים מעוותים, נוסח יוזמת השר אריאל אטיאס למענקים לרכישת דירות בפריפריה הרחוקה, שבה מחירי הדירות נמוכים ממילא.



משימת העל הממשלתית היא לשחרר את הפקק שנוצר עקב ההיצע הנמוך של הקרקעות ולהגדילו באופן מיידי - אבל אין להסתפק בכך. כדי שריסון המחירים לא יורגש רק מצפון לחדרה ומדרום לגדרה, יש לקדם פרויקטים של פינוי-בינוי והגדלת זכויות בנייה בפרויקטים קיימים באזורי הביקוש. גם פעילות נגד בעלי קרקעות שלא עושים בהן שימוש יכולה לבוא בחשבון. אם מחירי הדירות ושכר הדירה ימשיכו לעלות גם בשנה הקרובה, הם עלולים להביא לכאן את המשבר הבא - בבנקאות בפרט ובכלכלה בכלל.



עוד לפני המשבר שיבוא או לא, עליית מחירי הדירות כבר גורמת להגדלת הפער בין עשירים לעניים. עליית המחירים חיזקה את בעלי הנכסים, ובעיקר את אלה שיש להם הון עצמי גדול. מנגד, היא הרחיקה מאוד את חסרי האמצעים מהגשמת חלום רכישת הדירה. באמצע היא גם יצרה שכבה של אנשים שנטלו הלוואות גדולות כדי לרכוש דירות, ומצבם עלול להיפגע במקרה של העלאת ריבית שתגדיל את תשלומי המשכנתא.



נתוני הצמיחה אמנם מרשימים, וכך גם נתוני האבטלה הנמוכים - אבל הם לא מספרים בדרך כלל את הסיפור של הפערים, שמתרחבים דווקא בתקופות של שגשוג. בישראל יש קרוב למיליון איש שאינם מועסקים, ועוד כמיליון איש שמועסקים בשכר מינימום וקרוב אליו. אלה וגם אלה יתמודדו בקרוב עם גל של התייקרויות במשק: החל במחירי הבנזין שישפיעו על מחירי התחבורה הציבוריות, עבור במחירי המים והארנונה במקומות מסוימים, וכלה בהתייקרות המזון עקב עליית מחירי חומרי הגלם ברחבי העולם.



כל עוד המשק צומח, יש להניח שהתייקרויות הללו יכולות להביא ללחצי שכר במשק (במגזר הציבורי כבר קיבלו תוספות שכר). אבל קיימת גם אפשרות שהצמיחה תיבלם, ואף תהיה נמוכה מהצפוי - מאחר ששווקי היצוא של ישראל באירופה וארה"ב עדיין לא התאוששו.



נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, היה בשנה החולפת הדמות המרכזית בניווט המדיניות הכלכלית בסבך האינטרסים. באמצעות הריבית, המגבלות שהטיל על שוק הדירות וההתערבות בשוק המט"ח, ניסה פישר להשיג בו זמנית כמה יעדים סותרים: שמירה על יציבות מחירים, שמירה על יציבות מערכת הבנקאות (שהגדילה את האשראי שלה בעיקר לענף הדיור ב-2010), דאגה ליצואנים באמצעות המשך ההתערבות בשוק המט"ח והעלאה הדרגתית של הריבית, בניסיון לקרר קצת את שוק הנדל"ן. פישר הצליח להשיג בכל אחד מהתחומים הישגים משמעותיים, אבל לא ברור אם אלה הישגים ארוכי טווח או רק תרופות הרגעה.



הכיוון בשוק הדירות עדיין לא ברור, וקשה לדעת אם כל הצעדים שננקטו ירסנו את עליית המחירים בחודשים הקרובים. רכישות המט"ח אמנם בולמות את המשך ירידת הדולר, אבל קשה להניח שניתן יהיה לשלוט בשוק הזה לאורך זמן. יציבות המחירים אמנם נראית כרגע בשליטה, אבל אין לדעת מתי יתממשו התרחישים הצופים גל אינפלציוני עולמי.



נ.ב.



לדבר אחד פישר לא באמת יכול לתרום: לסגירת הפערים בחברה הישראלית. כאן המשימה היא של הממשלה ושל שר האוצר. לא ראינו במשרד האוצר פעילות ממשית שמכירה בסגירת הפערים כיעד ממשלתי. יוזמות כמו סבסוד משכנתאות בפריפריה מתוצרת ש"ס אינן סגירת פערים, אלא פתרון נקודתי סקטוריאלי שאינו משפר באמת את מצבן של השכבות החלשות. במובנים מסוימים הוא אף עלול להרע את מצבן, כי הדבר עלול לייקר את הדירות ואף לגרום לרוכשים לקחת סיכונים גדולים יותר בנטילת הלוואות. כדי לשפר את מצבם של החלשים נדרשת רפורמה בשוק העבודה שתתבסס על שיפור מצבם של העובדים העניים, צמצום מספרם של העובדים הזרים כדי לשפר את מצבם התעסוקתי של החלשים כאן, ואכיפת חוקי העבודה.



הצמיחה בשני העשורים האחרונים היא צמיחה מוטת כישורים שמשאירה את חסרי הכישורים מאחור. כניסת העובדים הזרים פוגעת באותה אוכלוסייה פעם נוספת, מאחר שהיא דוחקת אותם משוק העבודה ופוגעת בכושר ההשתכרות שלהם. עכשיו, כששר האוצר יובל שטייניץ העביר תקציב דו-שנתי, התפנה לו המון זמן כדי לטפל בבעיות התשתיתיות של הכלכלה והחברה בישראל. שוק העבודה הוא אחת הבעיות החשובות ביותר מסוג זה.