הריבית שמשגעת את המצפן

>> איזו דרך חגיגית לסיים את 2010 - השותפות בקידוח לווייתן מודיעות על תגלית הגז הגדולה בעולם בעשור האחרון והבורסה כובשת שיא של 1,330 נקודות. זה לא רק צירוף מקרים: תגליות הגז מבשרות על התפתחות חיובית לכלכלת ישראל, מה שמשליך אוטומטית על הבורסה. למניות הגז והנפט יש גם השפעה ישירה על המדדים: משקלן של מניות הגז במדד ת"א 25 הוא 7%, כך שעלייה של 35%-75% ב-2010 תרמה כ-4% למדד - כרבע מהעלייה שלו השנה.



גם בלי הגז, 2010 היתה טובה לבורסה ולחסכונות שלנו, עם עליות בכל האפיקים ושיאים במרביתם. אבל כשקוראים את התחזיות של הימים האחרונים נראה כאילו האופטימיות השתלטה על השיח הכלכלי באופן מוגזם. רוב האנליסטים ומנהלי ההשקעות מעריכים ש-2011 תהיה עוד שנה של מניות ומצפים לתשואה של 7%-15%.

כלכלנים רבים ממליצים אפילו להוציא את הכסף מהאג"ח - שם התשואות כבר נמוכות מדי אחרי עליות חדות של שנתיים - ולהעבירו למניות, כאילו שאם יהיה משבר באג"ח המניות לא ייפגעו. הטענה שלהם היא שלתשואה באג"ח יש גג, ואילו במניות היא יכולה לעלות לנצח.



האופטימיות האחידה הזאת נראית קצת חשודה, ולכן בסיועו האדיב של ארכיון themarker ניסינו להיזכר מה היו ההמלצות של אנשי שוק ההון שנה וחצי וחצי שנה (בהתאמה) לפני הקריסה של 2008. הנה כמה כותרות מדצמבר 2006 וינואר 2007: "הבנקים חוזים שנה טובה בשווקים"; "הכלכלה האמריקאית עברה את נקודת השפל"; "גוש היורו ימשיך לצמוח"; "השגשוג בת"א יימשך"; "שוק המניות יהיה מעניין יותר מהאג"ח"; "הבורסות יעלו בשיעור דו-ספרתי".



ומה אמרו בסוף 2007, כאשר הבורסה בישראל סיכמה שנה של עליות (31%) אך הסימנים למשבר כבר נראו בכל פינה? "מיטב: להגדיל החשיפה למניות"; "אנליסטים אמריקאים: s&p יעלה ב-15%, הפוטסי ב-7%, הדקס ב-9% והקאק הצרפתי ב-12%"; "אקסלנס: 56% מהיועצים בבנקים מעריכים שהמעו"ף יעלה ביותר מ-10%".



הסוף ידוע. השווקים קרסו ובהלה אחזה בכל. באחד המקומות בסוף 2007 מצאנו שיחה משעשעת בין אנליסטים למנכ"ל בנק הפועלים לשעבר, צבי זיו, כחלק מהדיווח של הבנק על חשיפה של 5 מיליארד דולר לשוק המשכנתאות האמריקאי. זיו ניסה להרגיע את האנליסטים, שדאגתם התבררה כנכונה: חודשים מאוחר יותר הבנק דיווח על הפסדי עתק. אז מה משעשע? מקומות העבודה של אותם אנליסטים התאיידו - ליהמן ברדרס קרס שנה מאוחר יותר, מריל לינץ' כמעט קרס ונרכש בידי בנק אוף אמריקה ופריזמה נקלע למשבר ופורק.



בסוף 2008, השנה הגרועה בבורסה המקומית מאז 1983, האנליסטים היו הרבה יותר פסימיים - ושוב טעו. "גם הרגל השנייה של הכלכלה הגלובלית בבוץ", אמר כלכלן בבנק גדול. "המערכת הפיננסית לא תיפתח לפני 2010", אמר מנכ"ל חברה גדולה. "הבעיות חסרות תקדים, אין אחד שיישאר יבש", סיכמו בכירים בשוק ההון. באקסלנס אמרו: "אנו צועדים למיתון הכבד זה 80 שנה". ואז התברר ש-2009 היתה אחת השנים הטובות בבורסה, עם זינוק של 75%.



אז מה אפשר לומר לקראת 2011? האם זה הזמן להגדיל השקעות בבורסה? נראה שלא. האופטימיות מוגזמת והסיכונים גדולים מדי. אין ספק, המלה שאחראית יותר מכל לעליות בשווקים ולאווירה החיובית בכלכלה בשנתיים האחרונות היא הריבית. תמיד היתה כלי מדיניות טוב, אבל בשנה האחרונה התברר איזו השפעה אדירה יש לה ועד כמה היא משתקת את תפישת הסיכון ומבלבלת את המצפנים.



למה הריבית כל כך משפיעה על השווקים? כי אין בכלל אלטרנטיבות. כסף גדול המחפש תשואה נתקל באפס ריבית. אג"ח של ממשלת ישראל לשש שנים נותנות כיום תשואה של 1.3%, וסל של אג"ח קונצרניות (הנחשבות מסוכנת יותר) נותן ריבית של 3.3%. זו תשואה עלובה לכסף, והיא גוררת הגדלת סיכונים מיידית.



גם לעבור מאג"ח למניות זו המלצה שבסופה הגדלת סיכונים. פעם מכרו נדל"ן מניב בתשואה של 7% בשנה וזה נחשב מסוכן, כי באג"ח ממשלתיות קיבלו אז 5% - פער קטן מדי בשביל תוספת הסיכון. כיום התשואות האלה לא קיימות. התופעה הזו העלתה את מחירי הנכסים, מה שתרם לתחושת העושר בציבור. הכלכלה האמריקאית בנויה על זה. לטווח הקצר זה עובד. בשווקים יש כיום ביטחון רב יותר, שכן ברור שהריבית תישאר נמוכה לאורך זמן ושהממשלות והבנקים המרכזיים מחויבים לא לתת לכלכלה להידרדר. אבל ריבית נמוכה אינה סיבה טובה להיכנס לשוק המניות.



מדובר בניסוי הפיננסי הגדול בהיסטוריה, והוא נעשה משום שאין פתרון טוב יותר ואין מה להפסיד. הבעיה הגדולה של ארה"ב היא החוב הענק מול החולשה הכלכלית. כשהריבית נמוכה כל כך והמחירים בבורסות גבוהים - העולם פגיע וככל שהשווקים עולים מתחזקת הפגיעות. המערכת החיסונית חלשה ובעיות קטנות יכולות לצאת משליטה. ייתכן ש-2011 תעבור בשלום, הרווחים הקטנים למשקיעים יימשכו ולא יהיו אירועים שליליים חריגים. אך מה יהיה ב-2012? ומה אחר כך?



מי שטייל בדרום אמריקה ודאי זוכר את המשאיות הישנות שנעות על דרכי העפר המפותלות וכמעט צונחות לתהום בדרכים המסוכנות, כאשר מצד ימין מצוק, משמאל תהום ובחזית סיבובים מסוכנים. בבוליביה נקראת אחת הדרכים האלה - דרך המוות. יש גם תרחיש שהכל יעבור בסדר, שהריבית הנמוכה תסייע לכלכלה להשתקם ושגם עניין החובות יתמסמס לאטו. גם את דרך המוות רוב המשאיות עוברות בשלום. עדיף לא לחשוב מה יהיה אם לא.



2011



גם כסף זול לא יכול לדחוף את הבורסה לנצח



*ריבית מספר הפעמים שהמונח הופיע ב"הארץ" וב-themarker



2009



3,478



2010



2,309