>> הם קלילים, זולים, אופנתיים, מאפשרים אירוע חליצת פקק דרמטי - והישראלים מתים עליהם: היינות המבעבעים יהיו הזוכים הגדולים במסיבות ראש השנה האזרחית הערב.
"בניגוד ליין אדום או לבן, שנשמרים ואפילו משמשים לבישול בהמשך, יין מבעבע נפתח כדי לשתות אותו עם חברים טובים ואנשים שאתה אוהב. וכן - הוא אמור להיגמר", אומרת אלה סקר, סומלייה (מלצר יין) במסעדת מסה התל אביבית על היינות המבעבעים שכבשו בשנים האחרונות את עולם האלכוהול הישראלי.
בין היינות המבעבעים ישנן השמפניה המפורסמת והקאווה האופנתית. מה בעצם ההבדל ביניהן? ומה זה בכלל למברוסקו? "שמפניה היא קודם כל יין", מבהירה סקר. "הוא מופק בתהליך מיוחד בחבל שמפיין שבצרפת, שבמהלכו הוא עובר תסיסה שנייה בתוך הבקבוק, אחרי התסיסה הראשונית והסטנדרטית שכל יין אחר עובר".
סוגי השמפניה השונים מתויגים בהתאם לכמות הסוכר שנוסף ליין במהלך הייצור, הקובע את רמת מתיקותו. הסוג הנפוץ ביותר הוא הברוט - יין יבש ומעט מתקתק.
שיטת ההתססה המסורתית ("מתוד שמפנואז") היא הקובעת את איכות השמפניה. זמן התסיסה המינימלי הוא שנה והוא יכול להגיע גם עד שלוש שנים. תהליך יישון קפדני זה הופך את השמפניה למותג מובחר ומייקר אותה לעומת למבעבעים האחרים.
אל תזלזלו בקאווה
הקאווה, אחותה הצעירה והקז'ואלית של השמפניה, והחביבה כל כך על החך הישראלי, היא יין מבעבע המיוצר באזור קאווה שבצפון מזרח ספרד, לפי חוקי הייצור הקפדניים של השמפניה הצרפתית. ואולם, בשונה מהאחות הצרפתית, מדובר במבעבע נגיש יותר לכיס. "עצוב לספר, אבל רוב הקאוות נעשות בשיטת קוקה קולה - בסופו של דבר הן יין שדחפו לתוכו גז שגורם לבעבוע", מסבירה סקר. "לכן מדובר הרבה פעמים במוצר זול, שנוטה גם לגרום להנגאובר בשעות הבוקר שאחרי".
עם זאת, מעטים יבחינו בהבדל בין כוס קאווה מצוינת לשמפניה פשוטה. גם יוסי בן אודיס, בעלי המסעדה הטרקלין, אומר כי הקאווה היא חלופה טובה לשמפניה היוקרתית, שמתאימה גם להכנת קוקטיילים כמימוזה או קיר רויאל, אידאלית להילגם בליווי ארוחות קלילות - בוקר או בראנץ' ונהדרת בפני עצמה ללא קשר לארוחה.
האחים הזולים - למברוסקו ופרוסקו
בשונה מהקאווה ומהשמפניה, היינות המבעבעים פרוסקו ולמברוסקו אינם קרויים על שמו של חבל הארץ שבו הם מופקים, אלא כל שמות זני ענבים שמהם מכינים אותם.
"הלמברוסקו הוא יין איטלקי חצי יבש ומתוק ממשפחת המבעבעים, הוא עדין בתסיסתו, בעל שיעור אלכוהול נמוך והוא עשיר בסוכרים", מסביר בן אודיס. "בשל מתיקותו העזה הוא לא מתאים ללוות ארוחה, אלא נכון להילגם בפני עצמו או לצד קינוחים".
לעומתו, הפרוסקו נחשב למבעבע כבד יותר. הוא יבש יותר בטעמו, גס בתסיסתו, ובעל תווי טעם של פירות טרופיים מתוקים פחות.
"בשונה מהקאווה", מסביר דניאל אביטל, סומלייה במסעדת הסושיאל קלאב, "הפרוסקו פירותי, מאוזן יותר ופחות מזכיר שמרים בטעמו לעומת הלמברוסקו בעל הבועות הקטנות. הפרוסקו מאופיין במרקם מלא ומעניין יותר, והוא מתאים לקוקטיילים וכמלווה למנות קלילות ולאוכל אסייתי".
גם הפרוסקו וגם הלמברוסקו זולים מהשמפניה והקאווה בשל שיטת ההתססה הנהוגה בהם, שבשונה משיטת השמפניה, נעשית במכלים גדולים ולא בבקבוק עצמו - דבר המאפשר ייצור בכמויות גדולות.
לכל כיס: עד 55 שקל
562 אדום, יקב תבור, 47-50 שקל
אלה סקר ממליצה על היין המבעבע החדש של יקב תבור, המופק מענבי ברברה ומאופיין בטעמים בולטים של פטל ותות שדה. "בשביל לפתוח את הבקבוק צריך גבר חסון, אבל כדי לסיים אותו יש צורך רק בשתי בחורות", צוחקת סקר ומסבירה: "מדובר במעין למברוסקו ישראלי. לי הוא פשוט טעים, מתוק ואפילו חדשני בעשייה הישראלית, וכן ירבו יקבים מקומיים שמנסים לעשות זאת".
prosecco di valdobbiadene של villa sandi, 55 שקל
דניאל אביטל ממליץ על פרוסקו מאזור ונטו שבאיטליה, שם הוא מיוצר כבר שלושה דורות ביקב משפחתי. אביטל מכנה אותו "הגרסה האיטלקית לקאווה", ומסביר שבחר בו בזכות טעמו הפירותי, דרגת הבעבוע הגבוהה שלו והבועות הגדולות בעלות הנוכחות החזקה. טעמו יבש אך לא מחמיר מדי, ולא נוטה לכיוון "שמרי" מדי. "ביחס למחירו הידידותי", מסביר אביטל, מדובר במבעבע מנצח. הבקבוק אלגנטי ומרשים, והטעם מוצלח ומתאפיין ב"אפטר טייסט פירותי מעניין".
מרטיני אסטי, 55 שקל
באחרונה החלה חברת אקרמן לשווק בישראל את היינות המבעבעים של המותג מרטיני. יוסי בן אודיס ממליץ על מרטיני אסטי - יין מבעבע ארומטי, פירותי ומתקתק העשוי מ-100% ענבי מוסקט הגדלים באזור אסטי שבאיטליה. בן אודיס בחר במבעבע זה בזכות ריחו העשיר ואיכותו הטובה: "מדובר במבעבע המזכיר במתיקותו למברוסקו. הוא מוגז בצורה טבעית, בועותיו קטנות ופריכות ומתיקותו מאוזנת ומהנה".
מרשימים את החבר'ה: 55-70 שקל
vilarnau brut נון-וינטג', 64 שקל
יוסי בן אודיס ממליץ על קאווה ספרדית מקטלוניה, שעשתה באחרונה חיל כשה"ניו יורק טיימס" ציין כי היא הקאווה המספקת את התמורה הטובה ביותר לכסף. "טעמיה חדים", מסביר בן אודיס את בחירתו, "ניחוח מודגש של פירות מורגש בכל לגימה, העוקצנות נעימה, החמיצות גבוהה וישנה נוכחות מורגשת של טעם 'שמרי'. כל אלה הופכים אותה לבת לוויה אידאלית לדגים או לפירות ים, או כאפרטיף בפני עצמה".
פרוסקו villa sandi, 55 שקל
אלה סקר ממליצה על פרוסקו villa sandi - מבעבע איטלקי שעשוי בשיטה מסורתית ושומר על מתקתקות מעניינת ובעבוע יחסית רך. "אין ספק שהגיע הזמן להחליף את טרנד הקאוות בפרוסקו. אם אתה באמת רוצה להרשים בחורות בברים לא שכונתיים בעליל, דאג לה לפרוסקו ושלח את הקאווה למחוזות אחרים".
green label, 69 שקל
דניאל אביטל ממליץ על green label של יקב nadal - קאווה צעירה, מרעננת ופירותית, המיושנת בבקבוק 16 חודשים. "על אף טעמה הפירותי, מדובר בקאווה יבשה במידה בעלת חמיצות מאוזנת", מסביר אביטל את בחירתו.
"הטעם נוכח ולא נעלם מאחורי טעמי החבית. הבועות עדינות ומעודנות והטעם טוב. על אף שהבקבוק לא מרשים במיוחד בעיצובו, מדובר על בית קאווה איכותי שהביא אלינו קאווה קלאסית מוצלחת במיוחד".
בועות אצולה: 100-400 שקל
gaston chiquet brut champagne tradition נון וינטג', 200 שקל
דניאל אביטל ממליץ על gaston chiquet brut tradition נון וינטג' - שמפניית בוטיק עדינה ואלגנטית המיוצרת בבית שמפניה קטן יחסית, בכמויות מדודות. "טעמה מאוזן אך היא עשירה מאוד", אומר אביטל. "טעם השמרים נוכח במידה מדויקת ויש איזון מושלם בין הסוכר לחומציות. הבועות מורגשות היטב, נעימות בפה והטעם נשאר לאורך זמן עם 'אפטר טייסט' מרענן ורמז מתקתק".
brut yellow label veuve clicquot, החל ב-320 שקל
יוסי בן אודיס ממליץ על brut yellow label veuve clicquot - שמפניה קלאסית מסורתית, המיוצרת באחד מבתי השמפניה הראשונים שהחל דרכו ב-1772 ונקרא על שם האשה הראשונה של חבל שמפיין, האלמנה קליקו. השמפניות של וו קליקו מיוצרות מענבים מ-50 כרמים מובחרים בלבד. ה-brut yellow label מאופיינת בצבע זהוב ובועות קטנטנות. "מדובר ללא ספק בשמפניה המוכרת חוויה", אומר בן אודיס. "לצד הטעם הנפלא, המבנה הטוב, האיזון, הניחוחות הפירותיים והפרחוניים המורגשים באף, מדובר בחוויית מוצר שלמה".
בלאן דה בלאן ירדן 2001, 110 שקל
אלה סקר ממליצה על בלאן דה בלאן ירדן 2001 תוצרת יקבי רמת הגולן. זהו יין מבעבע שעשוי כולו מענבי שרדונה מצפון רמת הגולן. "אם היו שואלים אותי מה היין הכי טוב של היקב הזה, אין ספק שהייתי בוחרת בו", אומרת סקר.
"זו יצירת המופת הגדולה שלהם נכון להיום. זו אמנם לא שמפניה, אבל היין הזה יכול לעמוד בכבוד ואפילו להאכיל אבק את רוב בתי השמפניה שנמצאים בטווח המחירים שלו. זהו אחד מהמוצרים הישראליים שאני הכי גאה בו, אז רוצו ושתו".
הממליצים: אלה סקר, סומלייה במסעדת מסה; יוסי בן אודיס, בעלי מסעדת הטרקלין; ודניאל אביטל, סומלייה במסעדת הסושיאל קלאב
בציר סילבסטר 2011
מאת יעל רייף
31.12.2010 / 7:07