יוצאים ברווח

>> אם הכל יתנהל כמתוכנן, בזמן שכ-350 אלף ישראלים יחגגו את ראש השנה האזרחית הערב, טל גרנית, 28, יחייך בסיפוק ויספור את הכסף. כבר שבועות שהוא ושותפיו ממועדון האוקטופוס וממועדון tlv השכן בנמל תל אביב מתכננים את מסיבת הסילבסטר - שיא פעילות סצינת המועדונים מדי שנה.

את המלחמה על כל בליין הם התחילו לפני כשלושה שבועות. "תיכננו מסיבה מיוחדת מאוד, עם רקדניות, בובות ענק, תפאורת כריסמס ושלג שיורד מהתקרה", הוא אומר. "תהיה גם זמרת מפורסמת שתופיע, אבל אסור לי להגיד את שמה".



באוקטופוס וב-tlv צופים כי למסיבה יגיעו כ-1,000 בליינים. "ההשקעה אדירה, אבל זו הדרך שלנו להחזיר לבליינים שנמצאים אצלנו כל השנה", אומר גרנית. כדי לכסות את העלויות יגבה המועדון דמי כניסה של 50-70 שקל (ביום רגיל הכניסה ללא תשלום). מעבר להכנסות מהכרטיסים, גם מכירות האלכוהול במקום צפויות לזנק. "אני צופה יותר הכנסות. אנשים מוציאים יותר כסף כדי לחגוג את תחילת השנה", הוא אומר.



באתר המסעדות 2eat חולקים את התחזית של גרנית וצופים שהוצאות הבליינים יגדלו ב-25% לעומת ימי שישי רגילים. לפי הערכת האתר, בלייני הסילבסטר יוציאו כ-50 מיליון שקל הערב.



יו"ר איגוד הברים והמועדונים בישראל, רונן מיילי, סבור שעל אף הגידול במספר המבלים הערב, 50% יותר מבערב שישי רגיל, "ההכנסות לא יהיו גדולות בהתאמה מכיוון שלכל מועדון או בר יש כמות מקסימלית של אנשים שאותם אפשר להכניס פנימה. עם זאת, רמת התחלופה במועדונים תהיה גבוהה מהרגיל - אם למקום מותר להכניס 300 איש אז הערב תהיה תחלופת מבלים בסדר גודל של 400-450 איש".



הילדים של הלילה



בערב יום חמישי האחרון, בתור למועדון המרקיד בתל אביב, נראה היה שהמסיבה זולגת החוצה. כמעט 100 אנשים צבאו על הדלתות ומתחתיהם הבאסים הרעידו את הרצפה. "אני מחכה פה חמש דקות, אם לא נותנים לי להיכנס - אני הולך", מילמל לטלפון נייד גבר צעיר בחליפה כחולה, אבל נשאר בתור למשך כחצי שעה נוספת. הסלקטורית קראה מדי פעם שם מתוך רשימת מוזמנים. זה שנקבו בשמו מיהר להידחק בין הממתינים בתור - ייאושו נעלם ברגע והתחלף בתחושת סיפוק. התור בחוץ נמשך, אבל הוא בפנים.



התור שמחוץ למועדון המרקיד מזכיר את התור שמחוץ למועדון האוקטופוס בהרכבו האנושי ובתקוותיו המיידיות. הממתינים הם צעירים, יפים ולבושים בחסכוניות למרות הקור וכולם מנסים ללכוד את תשומת לבה של סלקטורית, צעירה עם מבט קשוח. גם המרקיד, כמו האוקטופוס, נפתח לפני כחודשיים וכשם שבאי המקום דומים זה לזה, גם הבעלים של שני המקומות מזכירים אחד את השני.



מאחורי האוקטופוס והמרקיד עומדות, כמו מאחורי מועדונים רבים בתל אביב, קבוצות של יזמים צעירים, בדרך כלל צעירים בני 27 שמכירים את חיי הלילה. לאחדים מהם גם השכלה עסקית, אבל זו אינה תנאי הכרחי.



את האוקטופוס פתחו גרנית ושותפיו, בהם טל ספיר ואלעד מלינסקי, לפני כחודשיים. השלושה חברים בקבוצה של שמונה אנשים, שבבעלותה שלושה מקומות בילוי נוספים בעיר: מועדון הצ'ינצ'ין, שנפתח לפני כשנה; הסאבלט, שעובד רק בעונת הקיץ; ומסבאת האביר, שנפתחה בשיתוף פעולה עם חברת טמפו, ומשיבה לחיים את מותג הבירה הוותיק שעל שמו היא קרויה.



"אני והשותף שלי, גרנית, היינו עורכים מסיבות בהוד השרון, שם גדלנו", מספר ספיר. "זה היה כבר בגיל 17. היינו עושים את זה בשביל הכיף - מביאים חברים למסיבות ומקבלים שוברים לשתייה חינם. כשהייתי בן 23 טסתי למיאמי וגרתי שם שנתיים. ניהלתי שם שני בארים ולמדתי את רזי המקצוע. כשחזרתי לישראל התחלתי לארגן מסיבות, אבל מגיע שלב שבו אתה אומר לעצמך - אני טוב בעסק הזה, אני מתפרנס יפה, אז למה לא לפתוח מקום? אנחנו בגיל החם ביותר של ברנז'ת הבילויים של תל אביב. התחברנו עם קבוצה טובה שמשלבת חבר'ה צעירים לצד בעלי ניסיון שמנהלים את העסק, וזה עובד".



דן נפתלי, בן 29, שייך לקבוצה המתחרה שבבעלותה מועדון המרקיד. נפתלי שותף בשני מקומות נוספים - הגזוז, שצימצם את שעות פעילותו לאחרונה, והבר מנדלימוס. לפני כן היה שותף גם במועדונים ליהמן ברדרס וקלרה, שנמכרו. גם הקריירה של נפתלי התחילה כבר בתיכון: "גדלתי ברמת השרון, ומאז שאני זוכר את עצמי הייתי מארגן מסיבות", הוא מספר. "היינו ילדים נמרצים מאוד, וכבר אחרי הצבא אירגנו חוף אקטיבי בנתניה עם חדר כושר ופעילויות. אחרי זה למדתי מינהל עסקים בבינתחומי, וגם שם אירגנתי מסיבות ואירועים לכל החבר'ה".



את שותפו במרקיד, שלומי דיין (צ'ומפי), הכיר נפתלי בבינתחומי. כמו נפתלי, ספיר וגרנית, גם דיין חילק כבר מגיל צעיר הזמנות לאירועים ואירגן מסיבות בירושלים, שבה גדל. "יש נהירה גדולה של ירושלמים לתל אביב, אף אחד כבר לא נשאר שם", הוא מספר.



הדמיון אינו מקרי. רוב בעלי המועדונים בתל אביב היו יחצ"נים ומארגני מסיבות כבר בזמן לימודיהם בתיכון. אלה מביניהם שבלטו ביכולותיהם החברתיות והצליחו להביא קהל רב למסיבות, נהפכו ברבות הימים לשותפים במועדונים. "כשאתה בא להקים עסק כזה, עם שאיפה למחזורים מסוימים, הקבוצה חייבת אנשי יחסי ציבור טובים - זה 90% מההצלחה", מסביר דיין. "למקום, לנכס ולשם אין בכלל משמעות", מסכים נפתלי. "זה רק האנשים. מי שאין לו יחסי אנוש, אין לו מה לחפש בתחום".



בלי עזרה מההורים



עם כל הכבוד ליחסי אנוש, כדי להקים מועדון צריך גם כסף. נפתלי ודיין מספרים כי ההשקעה הנדרשת לפתיחת מועדון כמו המרקיד היא כ-2 מיליון שקל, כולל בנייה, ריהוט ומשקאות ו"השאיפה היא לכסות את ההשקעה בתוך שלושה-ארבעה חודשים". לדברי נפתלי, כשחברי הקבוצה שבה הוא חבר החליטו לפתוח את המועדונים, "לא היינו צריכים לגייס יותר מדי כסף. חלק היה הון עצמי של הבעלים, ואולי הלוואות קטנות מבנקים".הבנקאים מעניקים אשראי לעסק בתחום שהם לא מכירים - הם הרי לא צעירים בליינים?



נפתלי: "הם לא מכירים את חיי הלילה, אבל סומכים עלינו. שום עסק לא בטוח. בכל מקרה, האשראי שלנו לא מאוד גדול. מצד שני, לעסק כזה נכנס הרבה מאוד מזומן, ומאוד קל לנהל את תזרים המזומנים".



הבנקים אולי סומכים על היזמים הצעירים בסצינת המועדונים, אבל בחלק מהמקרים הם גם מכירים את ההורים שלהם - וזה לא מזיק כלל. נפתלי הוא בנו של איש העסקים רוני נפתלי - בעל השליטה במי עדן.



אבא עוזר עם העסק?



"אין לו קשר לזה, הוא לא מעורב", מבהיר נפתלי.



עם או בלי קשר להורים, תזרים המזומנים במועדון של נפתלי ודיין מרשים. בכל ערב כמעט חוגגים במרקיד כ-1,000 איש, שכל אחד מהם משלשל לקופה כ-50 שקל בממוצע תמורת אלכוהול. בחישוב מהיר מדובר בהכנסות של יותר ממיליון שקל בחודש. בנוסף, הם מספרים, "יש בליינים שמארגנים במועדון אירועים לחברים או לבני משפחה ויכולים לשלם 30 אלף שקל לערב, חוץ מהקהל הרגיל".



ותודה לפייסבוק



בחזרה למועדון המרקיד, ליל חמישי בשבוע שעבר. על הרחבה אחד היחצ"נים. "אני עובד במועדון בדרך כלל בימי שבת", הוא מספר. "היום באתי רק לבלות", הוא אומר בחיוך וממשיך לנוע לפי הקצב. לידו עובר יחצ"ן אחר, סטודנט שנה חמישית לרפואה, שעובד הערב. לא, אם יפתח עסק עצמאי יום אחד זה לא יהיה מועדון. "זו בטח תהיה קליניקה, לא מועדון", הוא צועק כדי להתגבר על הרעש.



נפתלי מספר כי את שלושת המועדונים שבבעלות הקבוצה שבה הוא חבר מקדמים כ-100 יח"צנים. בעבר יח"צנים היו מקבלים שכר לפי מספר האנשים שהם מביאים לאירוע, כיום חייהם קלים יותר: הם מרוויחים שיעור מסוים מההכנסות של אותו ערב שבו הם פועלים.



"הרציניים מביניהם מרוויחים גם 20 אלף שקל בחודש, ויש כאלה שגם הרבה יותר, בתקופות מסוימות", הוא אומר. היח"צנים הם בדרך כלל צעירים עם לא מעט חברים במעגלים רבים. התפקיד שלהם הוא להביא כמה שיותר בליינים אטרקטיביים - כאלה ששופכים לא מעט כסף - למקומות הבילוי. "אנחנו רואים מיד מי יחצ"ן שמשקיע, מתרוצץ ושולח הזמנות. חבר'ה כאלה אנחנו מגייסים", אומר דיין.



בני ה-27 המכתתים רגליהם ומפעילים את הקשרים האישיים שלהם לטובת קידום המסיבות נחשבים כבר לדור הוותיק של היח"צנים. "אני אמור להגיד תודה למרק צוקרברג. בגלל פייסבוק נורא קל כיום להזמין אנשים ולהכיר אנשים חדשים", אומר דיין. "אבל מצד שני, איבדתי ככה את הערך המוסף שלי. הייתי יחצ"ן מהדור הישן, שבאמת מכיר אנשים וכיום, כל אחד שיש לו 600 חברים בפייסבוק נהיה יחצ"ן". ספיר מסכים: "הלוואי שהיינו נשארים כמו בדור הישן, שבו כל אדם מזמין את החברים בטלפון או מחלק הזמנות".



אבל לפייסבוק יש גם יתרונות: בעלי מקומות הבילוי דואגים שבכל ערב יסתובב במועדון צלם, יתעד את הבליינים הקבועים - ויעלה את התמונות שלהם לרשת החברתית. "זה אמצעי להמשיך את הקשר עם הקהל גם אחרי הבילוי", מסביר דיין. "אנשים לפעמים מזמינים אצלנו מראש תמונת פרופיל חדשה לפייסבוק".



לצד פייסבוק, מנהלי מקומות הבילוי רוכשים גם חבילות גדולות של סמסים מוזלים, שמשמשים לשליחת הזמנות למסיבות. ככלל, הודעות כתובות הן צורת התקשורת המועדפות על אנשי הלילה. "לא תראה אף אחד בחיי הלילה בלי בלקברי", אומר נפתלי. "זה הכי נוח לכתוב הודעות ולעדכן את המנהלים בערב את מי להכניס".



קצב רצחני



סצינת המועדונים בתל אביב מוכיחה כי החורף הנוכחי חם לא רק בגזרת מזג האוויר. בענף נרשם שיא במספר מקומות הבילוי. מיילי מעריך כי בתל אביב פועלים כיום 600-700 מועדונים וברים. יש גם הטוענים כי השוק הגיע לנקודת רוויה לאחר ששורת מועדונים נוספת נפתחה באחרונה. "זה דורש התמודדות, אבל הקבוצות הטובות לא ירגישו את זה", מעריך דיין. "יש גם עלייה במספר הבליינים - אנשים יוצאים הרבה יותר באמצע שבוע - אבל לא באותה מידה של פתיחת המקומות החדשים".



"תחרות זה טוב", מסכים ספיר, "אבל אין ספק שכל אחד מהברים מרגיש כשנפתח בר חדש. מצד שני, הקבוצות בנויות מכל כך הרבה יח"צנים, כך שהפגיעה היא מינורית ולא גדולה מדי. הקבוצות החזקות מתמודדות יפה ויש להן עבודה, ברוך השם".



למה בכלל לפתוח מקום חדש כשיש לכם מקומות אחרים?



דיין: "הקהל התל אביבי חש מיצוי במהירות וצריך לגוון לו. השיטה עובדת כשפועלים לפי עונות, חורף וקיץ. בסופו של דבר, אנחנו מבינים שתוחלת החיים של מקום כזה היא קצרה, וצריך להמשיך לעניין את הקהל".



כשתוחלת החיים העסקית כה קצרה, כל הקצב בביזנס הזה הוא מהיר ביותר. "בתוך כחמישה שבועות מאז שסגרנו חוזה על המקום, הגענו למצב שבו כבר מכרנו בירה", אומר דיין. "אנחנו מצליחים לזרז את התהליכים של הבנייה, השיפוצים ורכישת הריהוט, כי יש משמעויות כספיות גדולות מאוד ללוח הזמנים".



גם הקריירה בתחום המועדונים קצרת מועד. "זה טוב עד גיל 33-32 אחרי זה אתה כבר מאבד את זה", אומר נפתלי, "אין אנשים בגילים האלה שנמצאים בפרונט". דיין מסכים: "זה לא תחום לכל החיים. יש מקרים של אנשים שעברו את גיל 35 ונמצאים כיום מאחורי הקלעים, אבל אתה לא יכול להיות בפרונט בגילים האלה. הבליינים הם פשוט לא בני גילך".



עם רזומה כזה בגיל צעיר, אפשר להעריך כי היזמים הצעירים ימשיכו להרים פרויקטים גם אחרי שיצאו מחיי הלילה. "נמשיך להיות יזמים", אומר נפתלי, "אבל כנראה בתחום אחר. צברנו קשרים רבים במהלך השנים, ובוודאי נשתמש בהם בעתיד". ספיר, שלמשפחתו יש סוכנות ביטוח, לא שולל אפשרות שיצטרף לעסק המשפחתי, אבל מספר כי התחיל לגבש גם כמה הצעות אחרות: "יש המון רעיונות שמתחילים לתפוס תאוצה. הציעו לנו גם להשתלב בתחום קבוצות הרכישה. אבל בינתיים אנחנו חיים את הרגע".



סייעה בהכנת הכתבה: סיון גבעול