השקעה נזילה

ניו יורק טיימס

>> כשמייקל פסטור, מעצב טקסטיל שוודי, ביקר לראשונה במצרים ב-1970, סירות המגורים על הנילוס שבו את לבו. "ממש רציתי לגור בספינה כזאת, אבל אמרו לי שרק מבריחי חשיש וזונות גרים בהן", אמר פסטור, 68.



למרות זאת, הוא היה "כה להוט", לדבריו, שבסופו של דבר חבר מצא עבורו ספינת מגורים מתאימה. "אהבתי אותה, אף שהמחיר היה גבוה - כמו מחיר של דירת שבעה חדרים בקהיר". (שכר הדירה החודשי ששילם בזמנו, 40 לירות מצריות, היה שווה ערך ל-93 דולר).



40 שנה מאוחר יותר, שב פסטור להתגורר בספינת מגורים, אך בנסיבות הולמות יותר. לאחר שגידל שני ילדים באזורים הכפריים של מצרים ביחד עם אוולין פורט, בת זוגו זה יותר משלושה עשורים, התגעגע פסטור לחיי העיר. הוא החליט לעבור קרוב יותר לנגדה, חנות הביגוד והריהוט שבבעלותו בעיר התחתית של קהיר.



אוולין העדיפה להישאר בפאיום, כ-130 ק"מ דרום מערבית לקהיר, שם היא מנהלת בית ספר לכדרות לילדים. השניים מצאו נוסחה: פסטור יבלה את מרבית השבוע בספינה, ובני הזוג ייפגשו בסופי שבוע.



אף שספינת המגורים החדשה שלו היתה יקרה בהרבה לעומת הספינה הראשונה - הוא שילם עבורה 120 אלף דולר לפני שש שנים - יש לחדשה בעיות משלה. "בפעם הראשונה שירד גשם, המים חדרו לכל מקום", הוא סיפר. "הבנתי שאני חייב לשפץ את הסירה".



נדרשו לו שישה חודשים "כדי להיערך לכל האפשרויות שהסירה מציעה", לדבריו, ושישה חודשים נוספים - ו-17 אלף דולר - כדי להשלים את השיפוצים. הדבר הראשון שעשה היה להוסיף דלתות הזזה בין הסלון למרחב המגורים הפתוח, כדי שיוכל להתקין מזגן בחלקים הסגורים של הספינה. למרות המרחב המצומצם, הוא רצה להפוך את המטבח לפונקציונלי, מה שדרש תכנון "מפורט עד למילימטר האחרון". הוא הגביה את שולחן האוכל והתקין ארונות, דלפקים וכלי מטבח.



את ספינת המגורים הוא ריהט עם פריטים שאסף במהלך טיוליו בעולם, בסיורים שערך כדי לרכוש סחורה לחנות שלו. את הבדים היפהפיים המעטרים את הספות, הכיסאות והקירות, הוא רכש בסין, לאוס, באלי, הודו ואוזבקיסטן. שני ספסלים חצובים, אחד בחדר השינה הראשי והשני בסלון, נלקחו מכלי חקלאי מצרי, שנגרר על ידי באפלו ונועד במקור לקציר חיטה. מיטת עץ הטיק שבחדר השינה, שמתאימה באופן מושלם ללא צורך בברגים או במסמרים, הגיעה מאינדונזיה.



השטיחים הצבעוניים המכסים את רצפת העץ המהוקצעת הם מצריים ברובם, אך שטיח ארוך אחד שנמצא בכניסה לסלון הגיע מאזרבייג'ן דרך סוריה. "רכשתי אותו בדמשק בתקופת הפרסטרויקה, כשהאזרבייג'נים היו מוכרים את השטיחים שלהם תמורת מקררים ומיקרוגלים", סיפר פסטור.