שווים את הכסף? לא בטוח

>> מקובל להאמין כי כגודל הסיכון כך גם גודל התמורה. היגיון זה מסביר מדוע יזמים ובעלי הון, שלוקחים סיכוני ענק, גם מרוויחים בגדול. עם זאת, במקרה של מנהלים שכירים הדבר אינו כך. רמת הסיכון האישי שלוקח על עצמו מנהל היא נמוכה הרבה יותר. זה הוא בסיס הביקורת נגד חבילות השכר האדירות שמקבלים מנהלים בכירים בשנים האחרונות.

ארבעת המנהלים הבכירים בבזק הם מנהלים מוכשרים שהצליחו לייצר תשואה פנומנלית לבעלי המניות בארבע השנים האחרונות. אך האם תשואה מדהימה זו היא תוצר של יכולות ניהול פנומנליות לא פחות? האם שירותי הניהול שסיפקו שלמה רודב, אבי גבאי, גיל שרון ואיציק בנבנישתי באמת שווים 270 מיליון שקל? לא בטוח.



בזק היא חברה הפועלת בתחום שאינו תחרותי מאוד. התחרות הנמוכה היא הגורם שמסביר יותר מכל את הרווחיות האדירה של הקבוצה. כל החברות מקבוצת בזק התייעלו מאוד בשנים האחרונות, הרבה בזכות נקודת המוצא הלא יעילה שממנה יצאה הקבוצה בסוף 2005, כאשר הופרטה ועברה סופית לידיים פרטיות.



קשה שלא להגיע למסקנה כי שכרם של המנכ"לים במשק בכלל ובבזק בפרט אינו תלוי רק יכולת ניהולית או בביקוש לניסיונם בשוק העבודה. במקרים רבים הוא תלוי ביכולת שלהם לפלס את דרכם לתפקיד הנכסף, ובהרבה מזל. התמורה האדירה שקיבלו רודב, גבאי, שרון ובנבנישתי מחזקת שוב את הטענה כי יש להגביל את שכר הבכירים.