ביטוח רפואי גם לעובדים זרים

>> אף שחלפו כמעט 120 שנה מאז פורסם ספרו של אלפרד מרשל "עקרונות הכלכלה", לא נמצאה שיטה יעילה יותר לניהול הכלכלה משיטת מנגנון השוק.

ואולם במקביל, ב-100 השנים האחרונות התפתחה תפישה כי יש אירועים רבים שבהם יש הצדקה מלאה להתערבות הרגולטור במנגנון השוק. בכלכלה המודרנית מכונים מצבים אלה כשלי שוק. כאשר מתקיים כשל שוק, יסכימו כמעט כולם שהנזק באי התערבות במונחים של צמיחה וחלוקת הכנסות גדול מנזקם של הפסדי יעילות. דוגמאות לכך יש למכביר, אם בעידוד תעשיות מו"פ, אם ברגולציה של מונופולים, ואם בהכוונה של מדיניות דיור וקרקעות.



אספקת שירותי בריאות היא דוגמה למצב שבו אי אפשר להימנע מהתערבות המחוקק. הסיבה היא שלבריאות לקויה השפעות חיצוניות שליליות, שאי שוויון קיצוני באספקת שירותי בריאות פוגע קשות במרקם החברתי, ושהאי-סימטריה באינפורמציה בין הרופאים, חברות הביטוח והחולים מביאה לעיוות קשה ביעילותו של מנגנון השוק. אספקה עודפת של שירותי בריאות מצד אחד, ואספקת חסר מצד אחר, הם דוגמאות להקצאה לא נכונה של מקורות על ידי השוק בתחום של בריאות. במצב זה נפתח פתח רחב לניצול צרכני הבריאות בהתאם לאינטרסים של הגופים המסחריים הפועלים בתחום. לפיכך, שירותי בריאות ניתנים כיום כמעט באופן בלעדי על ידי מוסדות ללא כוונת רווח - קופות החולים ובתי החולים הממשלתיים.



ואולם בעוד מוסכם על הכל כי התערבות הרגולטור מחויבת בתחום הבריאות כאשר מדובר באזרחים ישראלים, הרי שכאשר באים לדון במהגרי עבודה, אספקת שירותי הבריאות נותרת בידיים פרטיות. אוכלסייה זו אינה דוברת את השפה, אינה מכירה את החברה הישראלית ואינה אמונה על דרך מיצוי זכויותיה.



יתרה מכך, במקרה של ביטוח עובדים זרים, המעסיק הוא בעל הפוליסה והתחרות בין הגופים המבטחים היא מול המעביד במקום מול העובד. כתוצאה מכך נחשפים מדי פעם סיפורים מזעזעים על עובדים שלאחר שחלו ננטשו והוזנחו לגורלם.



זרם מהגרי העבודה לישראל נמשך. אם נרצה ואם לא, המשק הישראלי זקוק לידיים עובדות בענפים שבהם העובד הישראלי, גם חסר העבודה, מסרב בתוקף לעבוד. מסעות הגירוש והתעמולה נגד מהגרי העבודה אינם אפקטיביים בגלל הביקוש הרב לידיים עובדות בענפי החקלאות, הסיעוד, הבניין והשירותים.



לכן, כדאי שלא לטמון עוד את הראש בחול ולכלול את מהגרי העבודה במערכת בריאות הוגנת ואמינה. מוצע להקים רשות רגולטורית, מנוהלת על ידי מועצה ציבורית, שתרכז את נושא הביטוח הרפואי של מהגרי העבודה. תפקיד הרשות לא יהיה לספק שירותי בריאות ובוודאי שלא לממן אותם, אלא להוציא את הביטוח הרפואי לידי קופות החולים באמצעות מכרז תחרותי בין הקופות, לקבוע את סל הבריאות הנדרש, לפקח על הקופה שתיבחר, ולהיות כתובת לתלונות של מהגרי העבודה על טיפול שאינו ראוי. עלותה של מערכת כזו למדינה תהיה אפסית, ואנשי ציבור רבים יהיו מוכנים לשמש בה גם ללא תשלום.



מכיוון שאוכלוסיות מהגרי העבודה היא אוכלוסייה המאופיינת בשיעור תחלואה נמוך (אוכלוסייה צעירה שעברה בדיקות לפני שקיבלה היתר עבודה), הרי שסביר שתתפתח תחרות חזקה בין קופות החולים על ביטוחם, מה שישפר במידה רבה את השירות ויביא לשיפור הרווחיות של הקופות.



הכותב הוא מנכ"ל חברת מאקרו אנליטיקס, מחקר וייעוץ כלכלי