פרופ' זאב תדמור מודאג. עתיד תעשית ההיי-טק הישראלי לוט בערפל - גלגלי הקטר שמושך את הרכבת מתחילים לחרוק. "אחד משלושת המכשולים שעומדים כיום בפני המשק הישראלי הוא היכולת להמשיך לקיים תעשייה עתירת ידע במדינה", אומר מי שכיהן בשנים 1990-1998 כנשיא הטכניון והוא פרופ' לכימיה בהתמחותו.
"תעשיית ההיי-טק של היום היא תוצאה של תהליך עמוק וארוך בחברה, ונוצרה מצירוף של כמה גורמים", מסביר תדמור: "מערכת הביטחון - שהמדינה השקיעה בה 50 שנה; האוניברסיטאות והעלייה הגדולה מרוסיה - שיצרו כוח אדם מיומון ואיכותי; הסכמי אוסלו - שפתחו בפנינו את העולם ואיפשרו את הפריצה החוצה; וקרנות ההון סיכון - שהממשלה בזמנו השכילה להקים. כל הגורמים התאחדו באופן מופלא בעשור אחד.
"תעשיית ההיי-טק היא שיאו של תהליך היסטורי, שבו שתי מהפכות - המהפכה הטכנולוגית והמהפכה המדעית - התאחדו. עד עתה שתי המהפכות זרמו באפיקים נפרדים ועסקו בהם גם אנשים שונים. רק בתחילת המאה ה-20 התחיל מגע מסודר בין שני התחומים, כאשר שתי המהפכות החלו להזין זו את זו. ג'נרל אלקטריק היו הראשונים לעשות זאת בגומי הסינטטי שייצרו בתחילת המאה הקודמת. כתוצאה מכך, הממשל בארה"ב החל להשתכנע שמדע זה כוח והחל להשקיע משאבים רבים. זה המצב בסוף המאה ה-20".
"בתחום ההיי-טק נהפכנו למדינה מובילה מהרבה בחינות, אך אם לא נדאג להיות בחזית הגל הבא של הטכנולוגיות - כמו הנאנו-טכנולוגיה והביולוגיה המולקולארית - לא נהיה מובילים בעתיד. אלו תחומים שצפויים להביא ודורשים המון חדשנות".
הישענות על אלקטרוניקה לבדה כבר לא תאפשר לנו תעשיית היי-טק משמעותית?
"זו לבדה לא תספיק, אך ללא הבסיס שלה לא נוכל להתקדם. בתקופת המהפכה שיצר ההיי-טק נוצרו המון חידושים - אך לא ניתן להמשיך בקצב זה. המהפכה החדשה בתחום ה-ict (information and communication technologies), תגיע ממקומות אחרים וחייבים להיות שם כדי להמשיך בחדשנות.
"צריך גם לזכור, שכיום קיימת סכנה גדולה מאוד מצדן של סין והודו. עד עתה היינו מאוד חזקים בייצור, אבל כשמסתכלים על מספר המדענים והמהנדסים במדינות האסייתיות, מבינים שאין ספק שבסופו של דבר הייצור יעבור לשם".
אבל גם אם תעשיית ההיי-טק תמשיך לפרוח ותוסיף לתרום לכלכלת המדינה באותם שיעורים, מזהה תדמור מכשול שני של המשק, שקשור אף הוא לתעשיית ההיי-טק, אבל דווקא מן הכיוון ההפוך: "המשק שלנו הוא בינארי", אומר תדמור, "מצד אחד נמצא ההיי-טק, שתורם ל-14% מהתוצר במדינה; ומהצד השני - שאר המשק. צריך לזכור ש-90% מכוח העבודה עובד במשק הקלאסי, שהוא פחות יעיל. למרות ההיי-טק, בלי שנרים את שאר המשק - לא נצליח".
ומה המכשול השלישי?
"ההשתתפות הנמוכה בכוח העבודה, במיוחד אצל גברים חרדיים, שצריך לפעול לשילובם בשוק העבודה. העניין המרכזי הוא ש-27% מכלל הילדים הלומדים בבתי הספר הם מהמגזר החרדי, ואינם בשלים להתמודד עם העולם המודרני. אם ילדים אלה לא יוכלו להיכנס למעגל הייצור בעוד כמה שנים, התוצר הלאומי הישראלי עומד בפני סכנה גבוהה מאוד. מדברים על הצורך להכניס מקצועות ליבה לחינוך החרדי - אך צריך לזכור שהתוצאות לכך יגיעו רק אחרי הרבה שנים. לכן יש לפעול בשני המישורים - מצד אחד לדאוג לשילוב הגברים החרדים בעבודה, ומהצד השני - לימודי ליבה".
אם ראש הממשלה יוביל, הציבור ילך אחריו
אחד הדברים המטרידים ביותר את תדמור הוא היעדר ההתבוננות לטווח ארוך - בהיי-טק ובכלל במשק הישראלי. בראיון שערכנו עמו בשבוע שעבר, ימים ספורים אחרי פרסום עסקת מכירתה של חברת מכתשים אגן על ידי כור שבשליטת נוחי דנקנר לחברה הסינית כמצ'יינה לפי שווי של 2.4 מיליארד דולר, אמר תדמור: "זהו יום עצוב לתעשייה. מדובר במפעל אדיר של ידע שנמכר לסינים - עשרות שנים של מחקר היו לשווא. כל העסקה נובעת מהרס המחקר והפיתוח של החברה בשנים האחרונות. קברניטי החברה חתכו במחקר ופיתוח כדי להביא רווחיות קצרת טווח. אם לא היו עוצרים את המחקר במשך השנים במטרה לחסוך בכסף, אפשר היה למנוע את המכירה לסינים.
"במקום לבנות תעשייה לטווח הארוך, מוחקים תעשייה. כל מהנדס כימי בישראל מרגיש אכזבה אדירה. היתה לי הרגשה שלוקחים חלק ממני ומוכרים למישהו אחר. במקום לבנות תעשייה, מעבירים ידע של עשרות שנים למדינה אחרת. מכתשים נבנתה על ידע של עשרות מדענים שגדלו בטכניון ובמקומות אחרים במשך שנים".
בימים אלה עומד תדמור בראש מוסד נאמן - גוף מחקרי שעוסק במגוון רחב של נושאים בתחום הפיתוח הכלכלי, חברתי ומדעי-טכנולוגי של ישראל. מוסד נאמן ותדמור בראשו היו שותפים לתוכנית "ישראל 2028" שהוגשה לממשלה ב-2008 (ראו מסגרת). מדובר בתוכנית אסטרטגית חברתית וכלכלית, שבראש וועדת ההיגוי שלה עמדו יו"ר טבע אלי הורוביץ, מנכ"ל האוצר לשעבר דוד ברודט, והיועץ האסטרטגי סמי פרידריך. התוכנית ביקשה להתוות דרכים לצמצום הפערים החברתיים בישראל וליצירת צמיחה מהירה ועקבית במשק, כך שישראל תיהפך לאחת מ-15 המדינות המובילות מבחינת תוצר לנפש בתוך 20 שנה, עד 2028.
מלבד התייחסותה לשימור צמיחתן של התעשיות הטכנולוגיות בישראל, התייחסה התוכנית גם לחיזוק ושיפור של השירות הציבורי; הקמת מועצות מייעצות במשרד ראש הממשלה; הרחבת ההשתתפות במעגל העבודה תוך צמצום העסקת העובדים הזרים; קידום השתלבות בתהליך הגלובלי תוך עידוד הקמתן של חברות גלובליות גדולות בישראל ועוד.
על אף שרוב שרי הממשלה הקודמים ובכירי המשרדים הכירו את התוכנית, היא נותרה מיותמת ולא בוצעה עד כה.
מה מונע מאתנו כקולקטיב להסתכל קדימה לתקופה של 10-20 שנה?
"ייתכן שאין הרבה אנשים בממשלה שעושים וחושבים לטווח הארוך, אך ההנחה שלנו היא שיש נכונות להקשיב. אולמרט היה מוכן להקשיב, ייתכן גם שזה תאם לאג'נדה שלו. כדי שנשפר את התחרותיות שלנו, אנו צריכים לטפל בחינוך ובתשתיות - אלה דברים שרק הסקטור הציבורי יכול לעשות".
התחושה היא שהסקטור הזה אינו מנוהל ואינו אפקטיבי.
"הנכונות לעשות שינוי ולתכנן לטווח רחוק צריכה להגיע מראש ממשלה שיכול לסחוף את המערכת. אם ראש הממשלה יתווה את הדרך, אחרים ילכו אחריו. החזון יכול לתפוס תנופה רצינית, אך כנראה שהקואליציה הנוכחית אינה מספיקה. אולי צריך תוכנית אחרת לקונסטלציה אחרת של הממשלה. אמנם מתחילים לראות שחלק מההמלצות שלנו מתחילות לחדור, אך כדי להביא לשינוי משמעותי צריך ראש ממשלה והמפתח הוא הציבור. אולי זה דורש מבנה פוליטי אחר".
"קטר ההיי-טק לא יכול לסחוב לבדו את המשק"
מאת גיא רולניק וערן אזרן
5.1.2011 / 7:04