כאן שביתה - עיצומים בזכוכית מגדלת

ממחקר שערכה מיטל גראם מחטיבת המחקר של בנק ישראל, ושפורסם באחרונה, עולה כי השכר הממוצע למנכ"ל גדל ריאלית משנת 1995 לשנת 2009 ב-104% והגיע ל-2.5 מיליון שקל. נמצא שהחברות אשר למנכ"ליהן מוענק השכר הגבוה ביותר הן הבנקים, חברות הביטוח והחברות המספקות שירותים פיננסיים. כן נמצא כי בחברות גדולות יותר המנכ"ל מקבל שכר גבוה יותר. לעומת זאת, הכנסותיהם של 80% השכירי ובני משפחותיהם ירדו במהלך השנה שעברה. כך כעולה מהדו"ח השנתי של מרכז אדוה "תמונת מצב חברתית" שפורסם לפני שבועיים.

הדו"ח מעלה כי גם אם המשק הישראלי נפגע מן המשבר הקפיטליסטי פחות מארצות אחרות, ואף שב לצמוח יותר ומהר יותר ממשקים אחרים, האי-שוויון הפנימי המשיך להעמיק. במהלך העשור האחרון חלקם בעוגת ההכנסות של 4 העשירונים הנמוכים ירדה, מ-17.0% ל-16.3%, בעוד שחלקו של העשירון העליון גדל, מ-28.0% ל-28.5%. אך יש עשירים ועשירים יותר.

סך התגמולים שקביל אשתקד ניר גלעד, למשל, אחד מבכירי האוצר לשעבר שהוא כעת מנכ"ל החברה לישראל הסתכם בכ-10.4 מיליון שקל. אך הון עתק זה, בתאגיד שבבעלות האחים עופר, אינו מספק אותו. בדיווח לבורסה מסר עידן עופר כי החל מהשנה הקרובה, שכרו של גלעד יעלה ב-31 אלף שקל. במקום שכר של 160 אלף, הוא יקבל כמעט 200 אלף שקל לחודש – תוספת של 19%! כמובן עוד הוא יקבל בונוסים רבים ונדיבים, כך שהכנסותיו של גלעד מתאגידי האחים עופר יעלה בקרוב, ובהרבה, הרבה מעבר ל-11 מיליון שקל.

לחברה לישראל שלושה נכסים מרכזיים: חברת הספנות צים, כימיקלים לישראל (כי"ל) ובתי הזיקוק. כולם היו פעם בבעלות המדינה והופרטו לטובת בעלי ההון. כך, שאין זה מפתיע שעובדי מפעלי ים המלח מקבוצת כי"ל המופרטת פתחו השבוע בשביתה. זאת, על רקע משא-ומתן על הסכם השכר החדש במפעל שהגיע למבוי סתום. המשא-ומתן בין ועד העובדים לבין ההנהלה רצוף משברים, בעיקר משום שהעובדים דורשים תוספות שכר משמעותיות. הרי, הם-הם המייצרים כל העושר הזה.

גם בקרבת מפעלי ים המלח, העובדים פתחו בשביתה במפעל הגדול בערד - מפעל "תלמה" שבבעלות החברה הרב-לאומית ההולנדית בענף המזון והתמרוקים "יוניליוור". מאות העובדים דרשו במשך השביתה שארכה כחודש תמורת הולמת לעבודתם ולהפסיק העסקת עובדים שלא במסגרת ההסכם הקיבוצי. לבסוף הם זכו לתוספות שכר ניכרות.

חלוקה אחרת של העוגה, קרי: קבלת תמורה הוגנת יותר לעבודה המשקיע העובד היא אחד מסימני ההיכר בגל מאבק העובדים השוטף את ישראל בחודש האחרון. מדי יום נמסר על קבוצת עובדים נוספת הפותחת במערכה למען זכויותיו.

שביתות, עיצומים והתארגנויות נרשמו במגזר הפרטי, המופרט והציבורי. מדובר על סכסוכים הנמשכים מזה חודשים רבים וכאלה שפרצו החודש. לכאורה, מקום עבודה וסיפורו: העובדים הסוציאליים, הדורשים תוספות שכר ניכרות במסגרת ההסכם הקיבוצי החדש והמורים בבתי הספר העל-יסודיים שהגישו תוספות ניכרות בהסכם הקיבוצי החדש; בשלושה בנקים (בל"ל, לאומי, ואיגוד) נחתמו הסכמי שכר ובהם תוספות שכר נאות.

עוד נחתם לראשונה הסכם בסונול, עובדי משרד החוץ ממשיכים בעיצומים שפתחו בקיץ, גם עובדי מפעל טבע באשדוד השיגו תוספות שכר ניכרות. הפרקליטים בשירות המדינה השיגו 12% לאחר חודש שביתה ועתה המשפטנים בשירות המדינה דורשים תוספות דומה; ב"מחיש", חברת המחשבים של בנק המזרחי, הוועד דורש להפסיק העסקה לא ישירה.

גם בחיפה כימיקלים, שעובדיה הפגינו במפרץ חיפה, דורשים זאת. במחסי חשמל ובמפעל המזון טבעול התארגנו ומטרת המתארגנים היא להגיע להסכם קיבוצי. ברשות השידור ובטלוויזיה החינוכית העובדים נאבקים בממשלה המנסה לחסל את השידור הציבורי. עובדי מע"צ לשעבר זכו אף הם לתוספות שכר, ואילו העובדים בנמלי אשדוד, חיפה ואילת טרם חתמו על הסכם ופתחו בשביתה.

בתעש נאבקים בפיטורים לקראת ההפרטה ובאלישרא, שהיא בבעלות ממשלתית ופרטית, העובדים דורשים להכיר בזכויות העובדים. בניסן שבשדרות העובדים התארגנו בעקבות סכנת הסגירה המרחפת מעל ראשם. גם טייסי חברת התעופה ישראייר התארגנו על רקע סכנת הפיטורים.

מאות הרופאים, האחיות ויתר העובדים בבי"ח ביקור חולים בירושלים פתחו במערכה נגד סגירת מקום העבודה – בדיוק כפי שעשו עובדי מפעל התכפוך בנצרת. נהגי קונקס באשדוד התארגנו לשם השגת הסכם קיבוצי בדומה לעובדי פילת, ולעובדי בית אבות קשת ביפו. בבזק המופרטת העובדים השיגו תוספות שכר וכניסת של מאות עובדים למסגרת ההסכם הקיבוצי - לאחר חודשים ארוכים של סכסוך עבודה.

בחישולי כרמל, שבחיפה, מפעל בבעלות חברה רב-לאומית אמריקאית, העובדים זכו לתוספת שכר משמעותית עם חתימת ההסכם הקיבוצי. עד כאן סקירה קצרה ושאינה מקיפה את כל סכסוכי העבודה וצעדי המחאה של החודש האחרון, בהם מעורבים רבבות עובדים.

האם יש מכנה משותף בין כל המאבקים? הבולט מכולם הוא שעובדות ועובדים אינם מוכנים לעבור על סדר היום כאשר נפגעים זכויותיהם, מקום עבודתם עומד בפני סכנת סגירה, פוגעים בעבודה המאורגנת או חשים מקופחים בחלוקת פירות עבודתם. כאמור, מקום עבודה וצרותיו, מקום עבודה ומאבקיו. אך קיים מכנה משותף רחב יותר: הרצון להיאבק והרצון לחלק אחרת את עוגת ההכנסות בין מעסיקים לעובדים.

מעיון בסיכומי השביתות והצעדים הארגוניים שננקטו על ידי העובדים בשנים האחרונות, ובניגוד למגמה בחודש האחרון, עולה כי מספר סכסוכי העבודה במגמת ירידה. האם מצבם של העובדים שופר? לא בדיוק, דווקא מספר ה"עניים-עובדים" רק הולך וגדל עם השנים. מצבם של בעלי ההון רק משפתר. אחת הסיבות לירידה שנרשמה במספר השביתות היא מדיניות ההסתדרות בהנהגת עופר עיני שאינה עושה דבר כדי לקדם מאבקי עובדים. לרוב, המאבקים פורצים ברמת המפעל, ואין ההסתדרות עושה דבר כדי לאחד מאבקים, לקדם את הסולידריות עם הנאבקים ואף להצביע על גורמי הניצול המעמדי ומי אל מי שדואג לקדמם ברמה הפוליטית: ממשלת ישראל הימנית – שעיני נמנה עם שושביניה.

אם ההסתדרות לא מקדמת מאבקים, מדוע אז פורצים מאבקים כה רבים? קודם כל, בשנים האחרונות גוברת נטיית העובדים להתארגן. זאת, נעשה ללא מאמץ מרוכז מההסתדרות לארגן את כלל מעמד העובדים (פרט להקמת אגף התארגנות, הנפרד... מהאגף לאיגוד מקצועי). יש אף המתארגנים מחוץ להסתדרות, כגון בכוח לעובדים. ועוד: דוברי ההון בשלטון, בייחוד ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושר האוצר יובל שטייניץ', שבים ומדגישים ש"קרה נס למשק הישראלי", ועוד בעיצומו של משבר קפיטליסטי עולמי. עובדים רבים שואלים את עצמם איך ייתכן שהנס לא חולל כל שינוי בחיי היום-יום ואף ברמת ההכנסה או ברמת החיים שלהם.

לא ניתן להכתיב, מבחוץ, רצון למאבק. העובדים נאבקים כאשר הם מבינים שזו הדרך היחידה העומדת בפניהם כדי להשיג הישגים. אך התארגנות ארצית של מאבקים, תכנית פעולה מתואמת, יעדי מעמדיים משותפים וסולידריות בין עובדים יכולים לסייע עד מאוד לקדם מאבקים ואף להצליח בהם. בייחוד המאבק, שההסתדרות של עיני אינה מנהלת, על חלוקה אחרת של עוגת ההכנסות. אם לשפוט על פי הסכם השכר האחרון במגזר הציבורי, עופר עיני לא רק שאינו מוכן לחלק אחרת את עוגת ההכנסות או לשנות את יחסי הכוחות בין הון לעבודה, הוא אף מוכן לוותר לטובת ידידיו בעלי ההון.



* ד"ר אפרים דוידי, המכללה החברתית-כלכלית www.sea.org.il