>> אחת הרעות החולות של מערכת המשפט שלנו היא העיכובים הממושכים והלא הגיוניים. זה בלתי סביר שתיק פלילי שמגיע לפרקליטות לאחר המלצת המשטרה, ישכב שם שנים עד שתתקבל החלטה, ואחר כך יטולטל החשוד עוד שנים רבות בבתי המשפט. זה הופך את העונש לפחות מרתיע ואת חיי החשוד לבלתי נסבלים עקב עינויי הדין, וגם עושה לצחוק את אלפי הקורבנות שמחכים לשווא למיצוי הדין עם החשוד.
כך חושב גם מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, שפירסם השבוע דו"ח חמור על הנעשה בפרקליטות המדינה. הוא מספר בדו"ח על אלפי תיקים פליליים שעוסקים ברצח, אלימות במשפחה, עבירות מין והונאה, שעוכבו שנים, וחלקם אף אבדו. הוא מספר על תיקים שהועברו מפרקליט אחד למשנהו, ללא שום התקדמות, וכך נגרם "עיכוב דין ועינוי דין". הוא מספר על תוכנית לחיסול העיכובים, שבגינה קיבלה הפרקליטות עשרות פרקליטים חדשים, אך מספר התיקים המעוכבים רק עלה - "הפרקליטות לא השיגה את המטרות שהוגדרו", קובע הדו"ח. ומי לא מכיר את הטיפול המוזר בתיק של השר אביגדור ליברמן, שנמשך כבר שמונה שנים!
הדברים האלה באים על רקע השביתה הממושכת של הפרקליטים שדרשו תוספת שכר גבוהה בטענה שהם עובדים קשה. אז כנראה שחלק מהם באמת עובדים קשה, אך חלק אחר מנצל את שיטת הקביעות הקיימת בפרקליטות - ולא מבצע את עבודתו כראוי.
תוספת גבוהה
שביתת הפרקליטים נמשכה 43 יום. הם דרשו תוספת שכר של 24% כמו שקיבלו המרצים באוניברסיטאות. משה לדור, פרקליט המדינה, תמך בדרישותיהם. הוא אמר בכנס עורכי הדין באילת ש"ראוי לשמור על רמתם של הפרקליטים, בין היתר בתגמול ראוי... אין ספק שהמאבק שלהם צודק מאין כמוהו". ארגון פרקליטי המדינה אמר: "אנשי האוצר ביזו אותנו, לא הסכימו לזוז מעמדתם". אבל זה בדיוק מה שדרוש לנו: אנשי אוצר קשוחים, עם עקרונות, ששומרים על הקופה הציבורית כאילו היא קופתם הפרטית.
מול דרישת הפרקליטים הציג אילן לוין, הממונה על השכר, הצעה לתוספת שכר של 8% "בלבד". הוא גם הציע שהתוספת לא תשולם כתוספת כללית לכולם, אלא כתוספת דיפרנציאלית למטרות מסוימות, כמו הגדלת התגמול למי שעוסק במוקדי ידע ובניהול, כשחלק מהסכום יוקצה גם לתשלומים עבור הוצאות רכב וטלפון.
לוין הסכים לתת לפקליטים "רק" 8%, כי מדיניות האוצר היא לצמצם פערי שכר במגזר הציבורי. כלומר, לתת תוספות שכר דווקא לקבוצות החלשות יותר, למשל לעובדי המינהל והמשק בבתי החולים או לעובדים הסוציאליים. אבל הפרקליטים אינם שייכים לקבוצות החלשות או המקופחות. להם יש תנאי שכר ועבודה טובים מאוד:
* הפרקליטים נהנים מקביעות טוטלית בעבודה. לא ניתן לפטר אף אחד מהם.
* תנאי ההעסקה שלהם משופרים מול תנאי המשפטנים בשאר המגזר הציבורי.
* שכר פרקליט בתפקיד ראשון (עוזר סגן בכיר א') הוא כ-10,000 שקל בחודש, ויש לו מסלול קידום אוטומטי עד לדרגות בכירות. זה שכר גבוה יותר מאשר במגזר הפרטי, שם עובדים שעות ארוכות וקשות.
* השכר בצמרת גבוה. יש 25 פרקליטים המוקבלים לשכר של שופט בבית משפט מחוזי, ולכן שכרם מגיע לכ-44 אלף שקל בחודש. השכר בדרגות הגבוהות של ממונה בכיר או מנהל מחלקה הוא כ-30-32 אלף שקל בחודש.
* כוח האדם בפרקליטות גדל מאוד בעשר השנים האחרונות, מכ-400 ל-800 איש.
* הפרקליטים זכאים לחופשה יוצאת דופן, של 25 ימי חופשה ועוד 10 ימי בחירה, כלומר 35 ימי חופשה מול 24 ימים בשירות המדינה.
* הפרקליטים זכאים ל-50 שעות נוספות של עבודה בבית.
* הפרקליטים זכאים למכסה של עד 50 שעות נוספות בחודש.
* הפרקליטים זכאים לצבור פנסיה לפי 3% בשנה (למי שמבוטח בפנסיה תקציבית), בעוד שמקובל לתת 2% בלבד.
* למשפטנים מחוץ למשרד המשפטים אין זכאות להשתתף במכרזים פנימיים בפרקליטות המדינה.
כלומר, הפרקליטים ממש לא מקופחים. אבל הפוליטיקאים שלנו לא מעיזים לומר לציבור את הנתונים האלה, כדי לא להרגיז את הפרקליטים. הרי במציאות שלנו הפוליטיקאים עוד עלולים להיות מי שנחקרים מול אותם פרקליטים.
הסכסוך עובר לראש הממשלה
כשהפרקליטים הבינו שלא יוציאו יותר מלוין ומשטייניץ, הם החלו ללחוץ על ראש הממשלה שיתערב. ואמנם, איל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, נכנס לתמונה. הוא נפגש אתם ושיפר במשהו את הצעתו של לוין. הוא גם הציע שסטיב אדלר, נשיא בית הדין הארצי לעבודה, שפרש מתפקידו לפני חודשיים, יתמנה לבורר בין הצדדים. אך הפרקליטים סירבו.
לוין הציע שהסכסוך יעבור ל"מוסד לבוררות מוסכמת", שבראשו עומד השופט מנחם אורי, מתוך תקווה שהמוסד לבוררות יגלה עמדה אחראית, שמתחשבת בתקציב המדינה ובהשפעות הרוחב של כל החלטה. אבל בכל מקרה העברת סכסוך על שכר לבוררות זו פשיטת רגל של שר האוצר. הרי זה בדיוק תפקידו של שטייניץ: לעמוד בחזית ולהיאבק מול השובתים, כדי להגן על כספי משלם המסים.
הסכסוך עובר לבית המשפט
ביום שלישי שעבר עבר הסכסוך לשדה חדש - בית הדין הגבוה לצדק, עקב שתי עתירות שהוגשו בנושא. הדיון החל ב-14:30, כשבראש ההרכב יושבת הנשיאה דורית ביניש. היא לקחה את הנושא לידיה. הרי את הפרקליטות היא מכירה היטב - היא הגיעה משם. הדיון נמשך ללא הפסק 12 שעות, עד יום רביעי ב-3:00 בלילה. מבחינה משפטית, העתירה היתה צריכה להידחות על הסף. בית המשפט לא צריך "לסיים סכסוכים". זה לא תפקידו. הוא לא אמור לכפות פתרון בסכסוכי עבודה לפי השקפת עולם זו או אחרת של השופטים. זה צריך להישאר למאבק כוחות של האוצר והממשלה מול השובתים. הרי רק לאוצר יש מגבלת תקציב, ורק השובתים יודעים עד כמה הם מוכנים למשוך את החבל, תוך כדי הפסד תשלום בגין ימי השביתה.
אבל במקום לדחות את העתירה, נכנסה ביניש לעובי הקורה, ואף גרמה לשיפור הצעתו של גבאי. וכך נקבע שהפרקליטים יקבלו 8% תוספת שכר, שחציה יוקצה למטרות ניהוליות מסוימות וחציה לתוספת שכר כללית. כמו כן יקבלו הפרקליטים תוספת של 4% עבור הוצאות רכב וטלפון. וזו תהיה עמדת הפתיחה של הבורר, אדלר. בנוסף לכך נקבע שהבורר לא יכול לפגוע בשום זכות שיש לפרקליטים כיום, כמו מספר ימי חופש או שכרם של המוקבלים לשופטים. וכמו כן הוא ידון בנושא התשלום עבור ימי השביתה.
זה כבר היה יותר מדי עבור לוין, והוא לא הסכים לחתום על שטר הבוררות. הרי מקובל תמיד, בכל שביתה, שהעובדים נושאים בנטל הפסד השכר בגין הימים שבהם לא עבדו. אחרת אין להם שום מגבלה לשבות גם חצי שנה. אבל בית המשפט העליון הכניס את הסעיף הזה לשטר הבוררות לפי דרישת הפרקליטים. הרי לבית המשפט אין מגבלת תקציב. הוא לא צריך לשאת באחריות לתוצאה של החלטה שערורייתית זו שעוד תעלה סכומי עתק למשק, בשביתות הבאות.
עכשיו הכל נתון בידיו של אדלר. הוא יושב בימים אלה כבורר בין הצדדים והשאלה הגדולה היא אם הוא יתנהג כ"מבוגר אחראי" שדואג למשק כולו, או שירצה להיות נחמד וטוב עם הפרקליטים.
קח לך בורר - וכך תתחמק מהחלטה
נחמיה שטרסלר
6.1.2011 / 6:52