לא רק נשים: גברים בהולנד עוברים לארבעה ימי עבודה - כדי לבלות עם הילדים

ניו יורק טיימס



>> רמקו ורמייר הוא צעיר שאפתן בן 47 והשותף הצעיר ביותר במשרד עורכי הדין בו הוא עובד. לקוחותיו הבנקאים מצפים ממנו לצלצל אליהם לעתים קרובות - למעט בימי שישי שבהם הוא מטפל בשני ילדיו. 14 מתוך 33 עורכי הדין בחברה של ורמייר עובדים במשרה חלקית, כפי שעושות רבות מבנות זוגן, העובדות גם הן במשרות יוקרתיות. חלק מהלקוחות עובדים גם הם במשרה חלקית.



"שבוע עבודה של ארבעה ימים הוא כעת המצב המקובל בקרב חבריי", אומר ורמייר, הראשון מבין העובדים במשרד שלו שלקח "יום אבא" כבר ב-2006. בתוך שנה, כל עורכי הדין שהיו אבות לילדים קטנים הלכו בעקבותיו.



מסיבות שחלקן מסורתיות וחלקן מודרניות, שלוש מתוך ארבע נשים עובדות בהולנד מועסקות במשרה חלקית. מגזרים שבהן עובדות בעיקר נשים, כמו בריאות וחינוך, פועלים כמעט לחלוטין על בסיס של פיצול משרות ואפילו נשים נטולות ילדים ואמהות של ילדים בוגרים מעדיפות לעבוד במשרה חלקית ולוותר על חלק מהכנסתן. הדבר גבה גם מחיר כבד מעצמאותן הפיננסית של נשים במדינה.



עם זאת, בשנים האחרונות עבודה במשרה חלקית הפסיקה להיות מנת חלקן של נשים נטולות שאיפות קרייריסטיות בלבד, ונהפכה לכלי רב עוצמה שבאמצעותו ניתן לגייס ולשמר עובדים - גברים ונשים כאחד - בשוק העבודה התחרותי של הולנד. עבור קבוצה הולכת וגדלה של אנשי מקצוע צעירים, התיאבון לשבוע עבודה קצר וגמיש יותר גובר ונושא עמו השלכות לסוגיות רבות, מזהות מגדרית ועד לשעות העומס בכבישים.



כיום, יש בהולנד מנתחים במשרה חלקים, מנהלים במשרה חלקית ומהנדסים במשרה חלקית. ארגונים רבים, ממיקרוסופט ועד משרד הכלכלה ההולנדי, עברו למבנים שבהם מספר מקומות העבודה קטן בהרבה ממספר העובדים - שמגיעים ויוצאים לפי לוח זמנים שמותאם במיוחד לצורכיהם. תרבות המשרות החלקיות בהולנד מספקת הצצה מוקדמת לאתגרים שבפניהם יעמדו מדינות אחרות בעידן שבו עובר כוח העבודה שינויים מפליגים, ולפתרונות האפשריים שלהם.



"הניסיון שלנו לימד אותנו שניתן לארגן את העבודה בקצב שונה מזה של 'תשע עד חמש', אומרת פיה דיקסטרה, חברת פרלמנט בהולנד ומגישת חדשות ידועה לשעבר שהובילה צוות שנועד לעודד נשים לעבוד יותר. "הדור הבא", היא מוסיפה, "הופך את תרבות המשרה חלקית שלנו מחולשה לכוח".



ביקורת על שרה שכיהנה בהיריון



בממוצע, גברים עדיין מאריכים את שעות העבודה שלהם כשיש להם ילדים, אך אחד מתוך שלושה גברים עובד כעת במשרה חלקית, או מצליח להכניס משרה מלאה לארבעה ימי עבודה - "יום אבא" הצטרף לאוצר המילים ההולנדי. "הצורך הבהול הזה לבלות יותר זמן עם המשפחה נובע מהפילוסופיה ההולנדית השמרנית שלנו בנוגע לאימהות", אומרת קרין ון חניפ, שרת המסחר לשעבר שכיום ממונה על הבנקאות הפרטיות וההשקעות בבנק ing.



ון חניפ חוותה את השינוי, ואת האופן הכמעט בלתי צפוי שבו התרחש, על בשרה. ב-2004 היא נהפכה לשרה הראשונה שכיהנה בעודה בהריון, למרות ביקורת חריפה מצד התקשורת ההולנדית. ב-2011, הבנק שלה נמצא בעיצומה של החלפת מחשביהם האישיים של עובדיו במחשבים ניידים שיותאמו במיוחד לעבודה מהבית. "במשך זמן רב, תרבות המשרות החלקיות שלנו היתה שייכת לעבר", אומרת ון חניפ. "כעת, הדבר משתנה משום שהיא מקרבת אותנו לדבר שאחריו כולם מחפשים: איזון בין חיי העבודה לחיי המשפחה".



ואוטר בוס, שר האוצר לשעבר של הולנד וכיום שותף בחברת רואי החשבון kpmg שעובד ארבעה ימים בשבוע, מסכים: "יותר גברים רוצים כיום לבלות יותר זמן עם משפחתם, אך לא רוצים לוותר על הקריירה. ויותר נשים רוצות קריירות, אך מבלי לוותר על יותר מדי זמן עם המשפחה". בוס צופה "מאבק עצום" על העובדים הטובים ביותר, כשגמישות תהיה המפתח לגיוסם או שמירה עליהם.



הולנד ניסתה בעבר להשאיר נשים בבית. בין 1904 ל-1940, 12 חוקים שונים אסרו על נשים נשואות לעבוד תמורת שכר, כדי להנציח את הרעיון לפיו האם צריכה להישאר בבית. אם אשה רצתה לעבוד, צחקו ההולנדים, היא היתה צריכה להצטרף למנזר. העבודות הראשונות במשרה חלקית לנשים נשואות הגיעו כתוצאה ממחסור בשוק העבודה בשנות ה-50. אך רק ב-1996 העניקה הממשלה לעובדים במשרה חלקית מעמד שווה לעובדים במשרה מלאה. ב-2000, אושרה זכותם של העובדים לקבוע את שעות העבודה שלהם.



כיום, 75% מהנשים בהולנד מועסקות במשרה חלקית, לעומת 41% מהנשים במדינות האיחוד האירופי האחרות ו-23% בארה"ב, לפי נתוני המכון ההולנדי למחקר חברתי. 23% מהגברים עובדים במשרה חלקית, לעומת 10% באיחוד האירופי ובארה"ב, בעוד ש-9% נוספים עובדים במשרה מלאה ארבע פעמים בשבוע.







כשיאן הנק ון דר ולדן, אחד משותפיו של ורמייר, הצטרף למשרד לפני 21 שנה, לא היו נשים שותפות במשרד ואף גבר לא היה מעז לבקש לעבוד במשרה חלקית. כיום עושים זאת שישה מתוך תשעה שותפים. הסידור מצליח מכיוון שעורכי הדין גמישים - כשלוורמייר יש דיון בבית משפט ביום שישי, למשל, הוא מחליף את היום הפנוי עם אשתו, שבדרך כלל לא עובדת בימי שני.



31 מתוך 85 רופאים מומחים בבית החולים זיקנהויס אמסטלנד דרומית לאמסטרדם הן נשים, ושני שליש מהרופאים עובדים במשרה חלקית. אפילו חלק מהמנתחים עובדים במשרה חלקית, דבר שהופך את הטיפול בחולים על ידי כמה רופאים למאבק יומיומי. "לפני עשר שנים זה היה בלתי אפשרי, אבל אם נתעקש כיום על מנתחים שיעבדו במשרה מלאה תהיה לנו בעיה של כוח אדם: שלושה מתוך ארבעה רופאים מתמחים הן נשים", אומר ז'אן מורס, יו"ר בית החולים.



במגזרים שנשלטים על ידי גברים התמונה מעורבת יותר. לאחר שמרטינה דופר, מהנדסת אזרחית בחברת בלסט נדאם, ביקשה לעבוד שלושה ימים בשבוע ב-2007, נאמר לה שלא תהיה לה אפשרות לקידום. החודש, לעומת זאת, היא קודמה. "אני מקווה שפירוש הדבר הוא שעמיתיי הגברים יקבלו הזדמנות לבלות יותר זמן עם משפחותיהם", היא אמרה. בעלה, גם הוא מהנדס, אינו מעז בינתיים לעבור למשרה חלקית מחשש שיסכן את הקריירה שלו.



ליברליות ידועה לשמצה



עם זאת, האבות בהולנד מתחילים להשמיע את קולם. שורה של ספרים חדשים ואתרים מייעצים לגברים כיצד לשלב בין קריירה לחיי משפחה. בשנה שעברה, מגזין הנשים "lof" יזם את "פרס האב העובד", שהוענק לגבר שזכה בתביעה נגד מעסיקו שסירב לאפשר לו לעבוד במשרה חלקית. הממשלה העניקה גם היא פרס משלה, "פרס הגבר המודרני" על שבירת סטריאוטיפים מגדריים. הפרס הוענק לראטגר גרופ ואסינק, ממייסדיו של קמפיין שעודד עבודה במשרה חלקית גם לגברים וגבר שבעצמו עובד ארבעה ימים בשבוע. "הגברים הודרו מהדיון הזה במשך זמן רב מדי", אומר ואסינק, שמצטט סקר לפיו 65% מהאבות בהולנד היו רוצים לעבוד פחות.



הליברליות ההולנדית ידועה אמנם לשמצה - מריחואנה היא חוקית ולזונות יש איגוד מקצועי - אולם הסטריאוטיפים המגדריים המסורתיים חזקים למדי, ובמשך שנים חוק עבודה שאיפשר לעובדים להפחית את שעות העבודה שלהם חיזק את הסטריאוטיפים, משום שעודד נשים לעבוד פחות בשנים שבהן הקימו משפחה. שיעור המועסקות בקרב נשים בהולנד הוא גבוה - 70%, אך הנשים ההולנדיות עובדות בממוצע לא יותר מ-25 שעות בשבוע.



שכרן נמוך ב-27% מזה של גברים ו-57% מתוכן נחשבות לתלויות מבחינה כלכלית בגבר, מכיוון שהן מרוויחות פחות מ-70% משכר המינימום, או 997 יורו בחודש (1,300 דולר). רק ארבע מתוך 20 חברים בממשלה הנוכחית הן נשים וב-60% מהחברות הנסחרות בבורסת אמסטרדם אין נשים בדירקטוריון.



לדברי אלן דה ברואין, מחברת הספר "why dutch women don't get depressed", לנשים בהולנד לא אכפת. 96% מהעובדות במשרה חלקית בהולנד, היא מציינת, השיבו בסקרים כי הן אינן מעוניינות לעבוד יותר שעות. מחקר מ-2006 הראה שרק 16% מהנשים בהולנד מעוניינת להגיע לצמרת מקצוען ורק 10% יהיו מוכנות להקריב זמן עם המשפחה לטובת הקריירה. הפרשנית אלמה דרייר מכנה אותן "נסיכות מפונקות". "נשים צריכות להתנהג כמו מבוגרות. גם גברים נוהגים כך. עליהן לכל הפחות להיות עצמאיות כלכלית", היא אומרת.



יותר ויותר חברות בהולנד מקדמות שעות עבודה גמישות. 95% מעובדי מיקרוסופט בהולנד עובדים מהבית לפחות יום אחד בשבוע. 25% מתוכם עושים זאת בארבעה מתוך חמישה ימי עבודה שבועיים. לכל צוות יש רף מינימלי של נוכחות פיסית: חלק נפגשים פעמיים בשבוע במשרד, חלק פעם ברבעון. התקשורת המקוונת בין העובדים ושיחות הוועידה חוסכות בזמן, בדלק ובנייר. החברה הפחיתה את טביעת הרגל הפחמנית שלה ב-900 טונות השנה.



אפילו בהולנד עדיין מדובר במקרה יוצא דופן, אך המגמה תופסת תאוצה. בעולם שאינו מפסיק לנוע במשך 24 שעות, גמישות וחלוקת משרות הם בלתי נמנעים, טוען מרטין דה וילדט, מנכ"ל חברת הייעוץ qidos. "עבודה במשרה חלקית היא רעיון שאבד עליו הכלח", הוא אומר, "אך גם עבודה במשרה מלאה".