פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קונים דולרים בשיטה ישראלית

      נגיד בנק ישראל מתערב במט"ח כדי לשמור על שליטה בשוק, לצהלת העולם העיסקי? תמר בן יוסף חושבת שעם 70 מיליארד דולר במרתפים, הגיע הזמן שבנק ישראל יפגין כוחו במטבע בדרכים נוספות

      70 מיליארד דולר. זה היקף יתרות המט"ח של ישראל בחודשים האחרונים. עיבוי מרשים מגזרה דקה רבת-שנים של 20 עד 30 מיליארד דולר. דיאטת הפיטום מיושמת על ידי בנק ישראל מאז מארס 2008. מטרתה, שהוסוותה בתחילה אך אינה מוכחשת עכשיו, היא לבלום את ייסוף השקל בעזרת רכישת מט"ח בשוק המטבע. בה-בעת, גם לאגור מטבע זר לרגע שבו יתחילו למכור שקלים ולעורר פיחות. אז, יהפוך הבנק את כיוון התערבותו, יזרים דולרים, וישמור על פיחות מבוקר.

      חלוץ בשוק המטבע

      כמו תמיד בכלכלה, מדע של החיים ולא של ניסויי מעבדה, ברור לגמרי שאיש אינו יכול לכמת את תרומת ההתערבות לפיחות השקל או לבלימת ייסופו. איש גם אינו יכול לנתח את כל ההשלכות המקרו-כלכליות שלה. אבל יזמתו של סטנלי פישר להתערב, שהינה חלוצית במונחי המדיניות המוניטרית המקובלת היום, זכתה לפרס מטעם הירחון הפיננסי יורומאני בועידת קרן המטבע האחרונה. משמע, העולם המקצועי והפוליטי מת להתערב בשוק המטבע, אבל לא יודע איך.

      השאיפה להגברת השליטה בשוק המטבע מובעת על ידי האיחוד האירופי וארה"ב כל הזמן. במיוחד ארה"ב אינה מסתירה את דאגתה על גירעון הסחר שלה עם סין, והשתקפותו: אגרות החוב האמריקאיות שבידי הסינים. ארה"ב מנסה ללחוץ על סין לייסף את מטבעה, היואן, ללא הצלחה.

      דאגה גלויה? יש. פיתרון? אין. לקראת ועידת 20 המדינות הגדולות, שהתקיימה בסיאול בנובמבר האחרון, הציעה ארה"ב הסדר בינלאומי לאיזון הסחר הבינלאומי. איש לא שעה לתחינתה. וזו אולי ההבחנה העיקרית שמזדקקת מועידת סיאול: ארה"ב איננה עוד המנהיגה הבלתי-מעורערת של הכלכלה. ארה"ב עברה למעמד של מבקשת.

      במציאות מבלבלת זו, נזכרים אנשי אקדמיה וממשל בעולם בערגה בהסכם ברטון וודס. הסכם ששמר על שער חליפין קבוע בין המטבעות העולמיים מסוף מלחמת העולם השנייה ועד לראשית שנות ה-70. הסכם ששריין את איזון הסחר בין המדינות ואת יציבות המחירים העולמיים.

      אבל הסדר דמוי ברטון וודס – הסדר של הסכמה על שער חליפין הולם, וקיבועו - לא צפוי בקרוב. איפה ברטון וודס, ואיפה אוזלת ידה של ארה"ב כלפי הסינים שמטפחים את חולשת היואן שלהם. התסריט החיובי היחיד שמצטייר עכשיו, הוא תסריט של התאמה אטית של שער המטבע הסיני כלפי שאר המטבעות, שבסופו יקובעו כל השערים אי-פעם.

      דווקא הקטנים יושיעו?

      קיפאונם של הגדולים מקפיץ לראש מחשבה פרועה: אולי דווקא הקטנים יושיעו. המדינות הקטנות, הן הפגיעות יותר לטלטלת תנועות הון ומטבע, יש להן אינטרס לנסות כללי משחק חדשים. הקטנות, מותר להן להשתולל דווקא בגלל חולשתן. הן משפיעות מעט על ההיערכות העולמית, ולכן הגדולים אולי יאשרו בעצימת עין את הניסוי המעבדתי אצלן.

      70 מיליארד דולר במרתפים? הגיע הזמן להפגנת כוחו של בנק ישראל במשהו אחר. כמו, למשל, סינון תנועות ההון הבינלאומיות המזיקות. או הקמת שוק חלוצי לסחר מטבע. שוק שבו יימצא האופן הנכון להגביל את רודפי המכה המהירה. שוק שיעודד הכוונה ארוכת טווח של שער החליפין למען הצמיחה, התעסוקה והיציבות.


      *תמר בן-יוסף היא כלכלנית ועיתונאית. פעילה במכללה החברתית-כלכלית.