>> מחיר הנפט עבר שוב את רף 90 הדולר לחבית. מחירי הנחושת והכותנה האמירו לשיאים חדשים. בחישוב כולל, מחירי הסחורות בעולם עלו ב-25% בששת החודשים האחרונים.
מה המשמעות של עלייה זו? האם מדובר בספקולציות שיצאו משליטה? האם זוהי תוצאה של הדפסת כסף עודפת ברחבי העולם, סנונית המבשרת על אינפלציה ממשמשת ובאה? לא ולא.
מה ששוקי הסחורות למעשה אומרים לנו הוא שאנו חיים בעולם מוגבל, שבו הצמיחה המהירה בכלכלות המתעוררות מפעילה לחצים על היצע חומרי הגלם המוגבל - ומובילה לעליית מחירים. בסיפור הזה, אפשר לומר, ארה"ב היא רק צופה מן הצד.
מעט רקע: בפעם האחרונה שמחירי הנפט והסחורות הגיעו לרמות דומות, לפני שנתיים וחצי, סברו פרשנים רבים שעליית המחירים היא לא יותר מסטייה שנגרמה על ידי ספקולציות. טענותיהם הוכחו, לכאורה, כשמחירי הסחורות ירדו במחצית השנייה של 2008.
ואולם הירידה שנרשמה אז במחירי הסחורות היתה מקבילה למיתון העולמי החריף, שהוביל לירידה חדה בביקוש לחומרי גלם. המבחן הגדול יגיע כשהכלכלה העולמית תתאושש. האם חומרי הגלם יחזרו להתייקר?
ובכן, תחושת המיתון בארה"ב עדיין לא חלפה, אך הודות לצמיחה במדינות המתעוררות, שברה התפוקה התעשייתית העולמית את שיאה. ואמנם, מחירי הסחורות חזרו לעלות.
אין פירוש הדבר בהכרח כי הספקולציות לא שיחקו תפקיד ב-2007-2008. אין בכך די גם כדי לסתור את הטענה כי הספקולציות משחקות תפקיד כלשהו במחירים הנוכחיים. למשל, מיהו המשקיע המסתורי שקנה את רוב היצע הנחושת בעולם? אך העובדה שההתאוששות הכלכלית העולמית הובילה להתאוששות מחירי הסחורות עשויה להצביע על כך שתנודות המחירים בימים אלה משקפות בעיקר גורמי יסוד.
ומה לגבי הטענה כי התייקרות הסחורות מנבאת אינפלציה עתידית? פרשנים רבים מהימין מנבאים זה שנים שההדפסה המאסיבית של כסף מצד הבנק הפדרלי - הוא לא ממש עושה זאת, אבל זאת הטענה - תביא לאינפלציה חריפה. הסטגפלציה בדרך, הצהיר נציג הקונגרס פול ריאן בפברואר 2009; גלן בק מתריע מפני היפר אינפלציה מאז 2008. עם זאת, האינפלציה נותרה נמוכה. לוחמי האינפלציה נותרו חסרי מעש.
אחת התגובות לעליות מחירי הסחורות היתה שגשוג של תיאוריות קונספירציה, או טענות כי הממשלה מסתירה את הסיבה האמתית לעליית המחירים. אך באחרונה רבים בימין החלו לנצל את התייקרות הסחורות כהוכחה לצדקתם, כאות לאינפלציה כללית הנמצאת מעבר לפינה.
מעניין מה חשבו אותם אנשים לפני שנתיים כשמחירי הסחורות צללו. אם עליית מחירי הסחורות של ששת החודשים האחרונים מבשרת על אינפלציה חדה, מדוע ירידה של 50% במחירי הסחורות במחצית השנייה של 2008 לא בישרה על דפלציה?
אפשר לשים בצד את חוסר העקביות. הכוח המניע העיקרי של העלייה במחירי הסחורות אינו הביקוש בארה"ב. זהו הביקוש מצד סין ומצד כלכלות מתעוררות אחרות. בעוד שיותר ויותר אנשים ממדינות עניות לשעבר נכנסים למעמד הביניים העולמי, הם מתחילים לנהוג במכוניות ולאכול בשר, מה שמפעיל לחצים מתחזקים והולכים על היצע הנפט והמזון בעולם.
מנגד, ההיצע אינו צומח באותה מהירות. תפוקת הנפט הקונוונציונלי נותרה כמעט ללא שינוי בארבע השנים האחרונות; במובן זה, לכל הפחות, הגענו לשיא תפוקת הנפט. נכון, מקורות חלופיים כמו נפט מחולות הזפת של קנדה, המשיכו להתרחב, אך מחירם של מקורות חלופיים אלה גבוה יחסית, הן מבחינה כספית והן מבחינה סביבתית.
בנוסף, בשנה האחרונה שרר מזג אוויר קיצוני, בעיקר חום קיצוני ובצורת בכמה אזורים חקלאיים חשובים. לאלה היה חלק חשוב בהקפצת מחירי המזון. וכן, יש די והותר סיבות להאמין ששינוי האקלים יביא לכך שתופעות חריגות כאלה יתרחשו לעתים קרובות יותר עם הזמן.
אז מהן ההשלכות של העלייה שנרשמה באחרונה במחירי הסחורות? זהו, כפי שאמרתי, אות לכך שאנו חיים בעולם מוגבל, עולם שבו מגבלות המשאבים נהפכות לנוקשות יותר. זה לא מה שישים קץ לצמיחה הכלכלית, ואף לא יוביל לקריסה מוחלטת בנוסח מקס הזועם. עם זאת, אנו נידרש לשנות את האופן שבו אנו חיים, לסגל את הכלכלה ואת סגנון החיים שלנו למציאות שבה המשאבים יקרים יותר.
כל זה יתרחש בעתיד. כיום, העלייה במחירי הסחורות היא ביסודו של דבר תוצאה של ההתאוששות העולמית. אין לכך שום קשר למדיניות המוניטרית של ארה"ב, משום שזהו סיפור עולמי.
עולם רעב למשאבים מוגבלים
פול קרוגמן
9.1.2011 / 7:15