בארה"ב: גם ייצוגית גרועה שווה לעורך דין 100-150 אלף דולר

>> משוק ההון בארה"ב סובל מבעיה הפוכה מזו שיש בישראל - שם יש הצפה של תביעות ייצוגיות בניירות ערך. פרופ' אד רוק, מומחה לתחום מאוניברסיטת פנסילבניה מסביר כי "מדינת דלוור נשענת בעיקר על אכיפה פרטית".

עו"ד דונלד וולף מפירמת פוטר-אנדרסון, המייצג נתבעים בייצוגיות, בארה"ב אומר כי "אין כמעט עסקה מהותית שלא מוגשת עליה בארה"ב תביעה ייצוגית של בעלי מניות. זה קורה בתקווה שתוך כדי ההליך יתגלה מעשה העוולה, ולא דווקא בגלל שיודעים על הפרה בעת התביעה. בשלב מסוים הנזק יכול לעלות על התועלת".



השופט טרוויס לאסטר, סגן נשיא בית המשפט לחברות של דלוור ביטא את תחושתו כי: "יש לנו בארה"ב יותר מדי ליטיגציה מהסוג הלא טוב. לכן אני לא פופולרי מאוד בדלוור כיום", אמר. לאסטר מונה לפני כשנה וחצי הישר מהשוק הפרטי והוא מנסה "לעודד תביעות טובות ולהרחיק תביעות גרועות".



לאסטר אמר כי במקרים רבים מסתיימות תביעות ייצוגיות בארה"ב בפשרה שבה החברה מסכימה לפרסם גילויים נוספים על עסקאותיה ולא משלמת כסף לבעלי המניות. "זה למעשה מס על עסקות מיזוגים ורכישות. הפשרות שמביאות לגילוי בלבד הם למעשה גילוי של מידע שאחריו העסקה נשמעת יותר טוב - ועל זה עורכי הדין מקבלים כסף. היחידים שלא מרוויחים הם התובעים". לדברי לאסטר, "פשרה של גילוי תמיד רצויה על ידי הנתבעים ולכן צריך לחשוד בהם. אי אפשר לקחת גילוי ולשלם אתו במכולת".



לאסטר הצביע על שורה של מאפיינים לזיהוי תביעה ייצוגית "טובה". למשל, תביעות המצביעות על הפרה לכאורה של חובות אמון של נושאי משרה. הוא גם תקף ללא רחם חלק מעורכי הדין: "יש תמיד עורכי דין קבועים שמגישים את התביעות הלא מהותיות הסטנדרטיות. תמיד אותם 15 משרדים". נוכח דבריו, העירה השופטת רות רונן כי "גם עורכי דין לא טובים מגישים לפעמים תביעות טובות".



השופט לאסטר פירט את סכומי שכר הטרחה שהוא נוהג לפסוק. "אני מרגיש נוח מאוד עם שכר טרחה גבוה למי שהשיג פשרה גבוהה. אפסוק 30%. לגיטימי לפסוק לעו"ד 10 מיליון דולר מתוך 30 מיליון דולר בפשרה, כי אלה 30 מיליון שלא היו לתובעים מקודם. בפשרה ללא תשלום אפסוק לעו"ד 400-500 אלף דולר. גם על פשרה גרועה אתן 125-150 אלף דולר. הם בכל זאת עשו עבודה".