להפוך את המדינה לשחקנית בענף הסלולר

>> בחודשים האחרונים הציבור עד למאמצי שר התקשורת, משה כחלון, להגביר את התחרותיות בשוק הסלולר. במסגרת זו, השר מנהל מאבק מתוקשר בנושא הפחתת דמי הקישוריות. הטענה המקובלת היא שבהיעדר תחרות, חברות הסלולר גורפות לכיסן רווחי ענק. לכן נדרשת התערבות הרגולטור, הפועל להגנת הציבור ולתיקון כשלי השוק החופשי.

ואולם חברות הסלולר אינן מרכינות ראשן בפני הרגולטור. הן מנהלות קמפיין ציבורי ומשפטי עתיר משאבים נגד מדיניות השר. בנוסף, הן פועלות לנטרל את מדיניות השר, בין היתר, באמצעות העלאת תעריפים. זוהי אינה תופעה חדשה. גם בעבר "פיצו" עצמן חברות הסלולר על הפחתת דמי הקישוריות באמצעות העלאת תעריפים.



תרחיש זה, שלפיו המגזר המפוקח מצליח לנטרל את פעולות המפקח, אינו ייחודי לתחום הסלולר או לישראל. בכל העולם גופים מפוקחים משקיעים סכומים עצומים כדי להטות לטובתם את הדרג המיניסטריאלי והפקידותי הבכיר. בנוסף, גופים מפוקחים מצליחים לעקוף בדרכים שונות רפורמות המיועדות לקדם את האינטרס הציבורי.



עובדות אלה מחייבות להסתכל על מאבק שר התקשורת במבט רחב. האופן שבו מעוצב כיום שוק הסלולר אינו גזרה משמים. הוא תוצר של הכרעה חברתית - להפקיד את אספקת שירותי הסלולר בידי חברות פרטיות, המפוקחות על ידי משרד ממשלתי. ההנחה היא כי המגזר הפרטי יפעל ביעילות להענקת השירות לציבור, כשכל ניסיון לנצל לרעה את כוחו יוגבל על ידי הרגולטור.



ככל ששר התקשורת יצליח - השירות הסלולרי יוזל, ורווחי חברות הסלולר יחזרו לתחום הסביר, יהיה ניתן לראות בכך הצלחה של המודל. לעומת זאת, ככל שהנחות יסוד אלה יתבדו ויתברר שמשרד התקשורת אינו מתמודד כראוי עם חברות הסלולר, יהיה צורך לחשוב מחדש על מבנה השוק כולו.



מהן החלופות למבנה השוק הקיים? דפוס הרגולציה השלטונית הלך וקנה שביתה בישראל, כמו גם במדינות אחרות, עד כי נדמה שאין בלתו, ולא היא. קיימים מודלים שונים של הסדרת אספקת שירותים ומצרכים לציבור. מצד אחד, קיימות ההלאמה ואספקת השירותים והמצרכים בבלעדיות באמצעות הממשל המרכזי. דפוס זה נוסה בעבר, ויש לו מגרעות משמעותיות. כך גם חלופת הקצה השנייה - פתיחה מוחלטת של השוק לתחרות, ללא הגבלות כניסה וללא מעורבות שלטונית.



מודל ביניים הוא שילוב של פעילות ממשלתית במגזרים שבהם התחרות בין הגופים הפרטיים אינה מספקת. כך לדוגמה, יש לשקול להקים תאגיד ממשלתי, ללא כוונת רווח, שיקבל רישיון לפעילות בתחום הסלולר, ויתחרה במישרין בחברות הסלולר הפרטיות. גם לתאגידים הממשלתיים יש בעיות, אך הן מתגמדות לעומת אלה השוררות כיום בענף הסלולר. כך ניתן יהיה לייצר תחרות אמיתית בשוק.



במקביל, ניתן לשקול שימוש בכלי זה בשווקים נוספים, שבהם היעדר תחרות מובילה לפגיעה קשה באינטרס הציבורי. יש לשקול הקמת קרן פנסיה ממשלתית שתתחרה בקרנות הפרטיות ובדמי הניהול הגבוהים שהן גובות. דוגמה נוספת לכך היא המגמה לאפשר אספקת שירותי אינטרנט על ידי חברת החשמל.



דפוס פעילות זה מוכר בווריאציות שונות בעולם. מתברר כי גופי המגזר הציבורי מתחרים בהצלחה רבה בגופי המגזר הפרטי, תוך שהם מנפצים את האשליה כי המגזר הפרטי תמיד ובכל מצב מסוגל לספק שירותים לציבור ביתר יעילות. גם אם אין ערובה להצלחת המודל המוצע לעיל, חיוני לנסותו.



הכותב הוא דוקטורנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב