שיטת וינרוט: חברת ביטוח לעובדי ציבור עבריינים

>> זו השיטה של עו"ד יעקב וינרוט, לפי מסמך ההגנה שהגיש לבית המשפט: מצד אחד, לגבות שכר טרחה מזערי מאישי ציבור בכירים שידם אינה משגת לשלם תעריפי עתק, אך המוניטין שלהם עשויים לעתים לתרום ליוקרת משרדו. כאלה הם נשיא לשעבר עזר ויצמן, השרים לשעבר צחי הנגבי ואברהם הירשזון, רבנים ובכירים אחרים. מצד שני, מנצל וינרוט את המוניטין שצבר כדי לגבות שכר טרחה עצום מלקוחות עתירי ממון כמו ארקדי גאידמק ומיכאל צ'רנוי.

כדי להרשיע את וינרוט, תידרש הפרקליטות להוכיח כי בשונה משלל המקרים שהציג הפרקליט, ובהם גבה שכר טרחה נמוך מעובדי מדינה, הרי ששכר הטרחה הנמוך שגבה מפקיד השומה שוקי ויטה נועד להבטיח יחס מיטיב ללקוחותיו של וינרוט.



ללא קשר לשאלה הפלילית שבה ידון בית המשפט, שיטת רובין הוד של וינרוט פגומה מבחינה כלכלית וחברתית, וראוי לשים לה קץ. בשיטה זו, כספי חשודים ונאשמים עשירים משמשים את סבסוד הגנתם של חשודים ונאשמים מקרב אישי הציבור, עובדי הציבור ונאמני הציבור. וינרוט טוען כי נוקטים כך פרקליטי צמרת אחרים. אם כך, זו בעיה חמורה.



החלטתו של וינרוט להעניק את שירותיו המעולים במחיר מסובסד משמעה כי עובד ציבור - דווקא זה שחייב להפנים רף התנהגות זהיר במיוחד במסגרת תפקידו כנאמן ציבורי - יוכל לסמוך על כך שמעידה פלילית שלו תזכה להגנה במחיר מופחת.



גישה זו מעוררת את בעיית "הסיכון המוסרי" (moral hazard): עובד ציבור השוקל לעבור על החוק ולמעול מנאמנותו הציבורית ייראה לנגד עיניו הבטחה לייצוג ברמה הטובה ביותר ובמחיר נמוך, בהשוואה לאיכות ולעלות הייצוג שרואה לנגד עיניו עבריין מן השורה. זה מצב הפוך לחלוטין מהמצב הראוי בחברה מתוקנת.



לכאורה, לקוחות בעלי ממון היו צריכים למחות על שכר הטרחה המופרז שנגבה מהם. שתיקתם מעידה אלף מונים על הבעייתיות בגישתו של וינרוט: בעלי הממון מוכנים לשלם לוינרוט ודומיו סכומי עתק, כי הם יודעים שבעקיפין סכומים אלה משמשים ביטוח למימון הגנה משפטית פוטנציאלית לעובדי ציבור שסטו מדרך הישר.