ביהמ"ש: נושה יכול לעקל מסגרת אשראי של לקוח בבנק אם מסגרת האשראי מובטחת בבטוחות

נושה יכול לעקל מסגרת אשראי של לקוח שמובטחת בבטוחות עד לגובה הבטוחות, כך קבעה היום בפסק דין חדשני השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן מבית המשפט המחוזי בתל אביב. פסק הדין עסק בבקשה לאישור עיקול בסך 3.4 מיליון שקל אותו ביקש להטיל משה אלבס וחברות שבשליטתו על חשבונות בנק מזרחי-טפחות של אברהם שיף וחברת דורנקסט.



הבנק השיב לצו העיקול כי אין בחשבונות אצלו כספים לעיקול ופירט כי היתה בחשבון חברת דורנקסט יתרת מט"ח בסך של כ-7,500 דולר ויתרת חובה בעו"ש בסך של כ-103 אלף שקל. לפי הסכם מסגרת האשראי בין דורנקסט לבין הבנק, הסכים הבנק להעמיד לחברה מסגרת אשראי בסך 220 אלף שקל.

הבנק טען כי לדורנקסט אמנם היתה יתרת מט"ח אך כספים אלו משמשים לכיסוי יתרת החוב בחשבון. נוכח מאזן גבוה יותר של יתרת החוב, הוסיף הבנק בהתנגדותו לאישור העיקול כי לא יהיו יתרות כספים לקיזוז.



לטענת אלבס - באמצעות עורך דינו אמיר עדיקא ממשרד גלעד שר ושות' - מרגע שקיים הסכם מסגרת אשראי, הבנק חייב להעמיד את האשראי, ולכן ניתן לעקל כל סכום עד לגובה מסגרת האשראי.



הבנק טען מנגד כי הסכם מסגרת האשראי נותן לבנק שיקול דעת האם להעניק את האשראי ולכן לא ניתן לעקל זאת. הבנק הוסיף כי לא היה מסכים לעולם כי מסגרת האשראי שניתנה על ידו ללקוח תשמש נכס להטלת עיקולים על ידי נושים של הלקוח.



השופטת אגמון-גונן קבעה כי יש לבחון האם הזכות לקבלת אשראי מכוח מסגרת אשראי היא זכות עתידית הניתנת לעיקול על פי מידה ההסתברות שהזכות תמומש או לפי מידת מחויבותו של הבנק להעמיד את האשראי על פי המסגרת. בחינה זו, היא מוסיפה, תעשה בהתאם למהותו ואופיו של הסכם מסגרת האשראי.



השופטת פסקה כי "מקום בו במסגרת התנאים להסכם מסגרת האשראי, נטל הבנק ביטחונות להבטחת החזר הלוואתו, הרי שעד לגובה הביטחונות כספו של הבנק מובטח". היא הוסיפה כי "בהינתן הסכם מסגרת אשראי, במסגרתו ניתנו לבנק ביטחונות, הבנק מחויב תמיד להעניק ללקוח אשראי עד לגובה הביטחונות. משהבנק מחויב להעניק את הזכות למשיכת יתר, מדובר בזכות כספית של החייב לקבלת כספים שבעל העיקול יכול להיפרע ממנה, כשם שהוא יכול להיפרע מכל זכות כספית אחרת".



אגמון-גונן הביאה נימוק נוסף לחיזוק קביעתה וציינה כי "קביעה לפיה לא ניתן להטיל עיקול על הזכות למשיכת יתר, מקום בו ניתנו כנגד זכות זו בטוחות לבנק, תביא לכך שהבנק ישמש הלכה למעשה כלי לעקיפת המחסום המשפטי שנועד להטיל העיקול על האפשרות להברחת נכסים, שכן אלמלא הוחזקו נכסי החייב כבטוחות על ידי הבנק, לא היתה כל מניעה לעקלם".



במקרה שנדון בפניה פסקה השופטת כי מאחר שהבנק לא הביא ראיות להוכחת אי קיומן של בטוחות הזכות למשיכת יתר של דורנקסט ניתנת לעיקול עד לגובה מסגרת האשראי ולגבי יתרת הזכות של החברה במט"ח. בנוסף הבנק חוייב לשאת בהוצאות משפט בסך 40 אלף שקל.