רמת ההכנסה היא לא המדד היחיד לעוני

>> בשנים האחרונות חלים שינויים משמעותיים בהבנה של תופעת העוני, ומתחזקות טענותיהם של גורמים שונים, שלפיהן עוני הוא תופעה מורכבת ורב ממדית.

עיקר הטענות הן שמחסור כלכלי הוא ביטוי חלקי בלבד של תופעת העוני, המורכבת גם מחסכים נוספים בתחומים כמו חינוך, בריאות ותשתיות בסיסיות. הבנה זו הובילה מדינות רבות בעולם לפתח מדדים חדשים למדידת עוני. המדד החדשני ביותר לבחינה רב ממדית של העוני פורסם באחרונה בדו"ח ההתפתחות האנושית של האו"ם. בישראל לעומת זאת, עוני עדיין נקבע על פי הכנסה בלבד.



במשך השנים, דו"ח ההתפתחות האנושית של האו"ם ייחד תשומת לב רבה לעוני כתופעה המגבילה את יכולת הבחירה של הפרט, ולכן מהותית להתפתחות אנושית. מדד העוני הרב ממדי שפורסם כחלק מדו"ח 2010 מאפשר לראשונה לבחון התלכדות בין ממדים שונים של עוני - חינוך, בריאות ותשתיות בסיסיות. באמצעותו ניתן לבחון את שכיחות העוני הרב ממדי ברמת משק הבית ואת עוצמתו בחיתוכים קבוצתיים שונים, כמו אזור גיאוגרפי, מוצא ומגדר. הממצאים מ-104 מדינות מראים כי שליש מהאוכלוסייה בעולם חיה בעוני רב ממדי, כלומר סובלת ממחסור ביותר מממד אחד. ברוב המדינות נמצא כי שיעור האנשים הסובלים מעוני רב ממדי גבוה משיעור האנשים הסובלים מעוני הכנסתי בלבד.



לעומת זאת, המדד המקובל לעוני בישראל הוא קו העוני, היוצר דיכוטומיה בין משקי בית עניים לבין משקי בית שאינם עניים (הקו מוגדר כ-50% מההכנסה החציונית לנפש סטנדרטית). אופן המדידה מבטא את התפישה המקובלת ביחס לתופעת העוני, הנתפש בקרב מקבלי ההחלטות בישראל כבעיה כלכלית של הכנסה פנויה. וכך, מדיניות הממשלה מתרכזת בעיקר בהגדלת ההכנסה של כמה שיותר משקי בית אל מעבר לקו העוני. זאת, על אף שהכנסה שעולה אך במעט מעל קו העוני עדין דנה את בעליה לחיים של מחסור.



ואולם ניתן לזהות ניצנים של חשיבה אחרת. החל ב-2008 מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את דו"ח פני החברה. דו"ח זה מתייחס לתופעת העוני באופן מורכב יותר בשני מובנים. ראשית, הדו"ח כולל את מדד הסיכון לעוני, ובכך מבהיר כי המושג עוני מורכב מממדים שונים ואינו דיכוטומי. שנית, הדו"ח מתייחס לממדים נוספים של העוני, מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית, כמו תנאי דיור ואזור מגורים, סטטוס תעסוקתי, השכלה, קשרים חברתיים ושביעות רצון מהמצב הכלכלי.



ממצאי הדו"ח עדיין לא הבשילו לידי כלי לעיצוב מדיניות. הדו"ח מציג נתונים ממוצעים ביחס לכל תחום בנפרד, ולכן אינו מספק תמונה ביחס למצב הכולל של משקי בית בישראל, כגון כמה משקי בית בישראל סובלים מכמה חסכים בו זמנית ואילו חסכים נכרכים יחד עם חסכים אחרים. עקב מגבלות אלה, לא הצליח הדו"ח לשנות את התפישה המקובלת ביחס לרב ממדיות של תופעת העוני.



בראש ובראשונה, התמודדות אפקטיבית עם תופעת העוני בישראל מחייבת להתאים מענים שונים לצרכים שונים. לשם כך יש לסווג את משקי הבית על פי החסכים שמהם הם סובלים (בין אם חומריים או לא חומריים), ועל פי מידת נגישותם לשירותים חברתיים דוגמת חינוך, בריאות, דיור, תעסוקה ורווחה. חלוקה זו תאפשר יצירה של מערך הזדמנויות ומענים שיסייע לקהלי היעד השונים להיחלץ ממצבם.



הכותבים הם אנליסטים בצוות הכלכלי-חברתי של מכון ראות