>> את הראיון עמו פותח סגן ניצב (בדימוס) בני אקרמן, לשעבר ראש השלוחה הצפונית של היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), בתרגיל חקירה. על השולחן מונחת ערימת דפים, ובראשה עמוד שעליו הלוגו של עיתון themarker וכתבה אודות שלמה וחניש ועודד גולד - שני אנשי עסקים שקיבלו במרמה כ-18 מיליון שקל מהקרן לעידוד השקעות באמצע שנות ה-90. הם הורשעו בתום משפט שארך עשר שנים, ונשלחו לריצוי מאסר בפועל של שש עד שמונה שנים. אקרמן חקר את הפרשה, והוא גאה בתוצאות החקירה. תוך כדי שהוא מעלעל בכתבה, הוא גורם לי להסתקרן ולשאול אותו "על מה הכתבה?". אקרמן מחייך ומשיב: "כבר עשיתי לך תרגיל חקירה, רציתי לדבר על וחניש וגולד, והצלחתי להביא אותך להתחיל את הראיון אתם".
מיד הוא ממשיך ומספר על תרגיל חקירה נוסף של בנימין זיגל, חוקר מיתולוגי שהיה ממקימי יאח"ה ולחם בשחיתות השלטונית בנחרצות החל משנות ה-70. "המשטרה קיבלה מידע על מעשה שחיתות של שר מסוים, אבל לא היה שום מסמך להוכיח זאת. זיגל הכניס לחדר החקירות ערימת קלסרים גבוהה. הוא מילא את הקלסרים בכל מיני ניירות טיוטה ודפים שאינם קשורים לנושא. על גב הקלסרים הוא רשם את שמו של השר הנחקר ואת שמו של חוקר המשטרה שניהל את החקירה. השר הוכנס לחדר, וזיגל אמר לו: 'זה החומר שכבר אספנו עליך, איך אתה מסביר את הממצאים שלנו?'. השר האמין לזיגל שנאספו עליו די ראיות והתוודה על מעשיו", מחייך אקרמן.
להיכנס עמוק למוחו של עבריין צווארון לבן
אסור לטעות בחיוך של אקרמן. הוא פרש מהמשטרה אחרי 27 שנות שירות ומאות חקירות, והדאגה לשחיתות הפושה בישראל מקננת בו. "אני מזהה מגמה של עלייה בשחיתות. בעיקר בשחיתות השלטונית, אבל גם בשחיתות בחברות ממשלתיות. רמות התחכום והתעוזה עלו משנה לשנה. מה שהיה מבייש ומבזה לבצע לפני 15 שנה, נעשה בשנים האחרונות בריש גלי וללא מורא. הראיה לכך היא חקירותיהם הרבות של חברי כנסת, שרים וראשי ממשלה", הוא אומר. "לפני 25 שנה חקירות של ראשי ערים וראשי מועצות מקומיות היו ספורות. בשנים האחרונות ניהלתי עשרות חקירות".
ואכן, במסגרת תפקידו חקר אקרמן בין היתר את ראש עיריית חדרה לשעבר ישראל סדן, שהורשע באוגוסט 2006 בקבלת שוחד בחירות ונידון לשמונה חודשי מאסר בפועל. גם ראש עיריית נהריה, ג'קי סבג, נחקר אצלו, אך תיק החקירה שלו נסגר מחוסר ראיות. הוא חקר גם את רון פרומר, ראש עיריית נהריה לשעבר, שהורשע בספטמבר 2008 בפרשת שוחד בחירות ונידון ל-20 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 35 אלף שקל. גם ראש עיריית קריית שמונה לשעבר חיים ברביבאי, שעמד בפני קריירה פוליטית מבטיחה במפלגת קדימה, ודאי אינו נזכר בערגה בשעות שבילה עם אקרמן כנחקר. ברביבאי הורשע בלקיחת שוחד לאחר שקיבל תרומות מקבלנים במהלך מערכת הבחירות ב-2003, ונידון ביולי 2008 לשנת מאסר על תנאי וקנס בסך 250 אלף שקל.
אם לא די בכך, אקרמן אף חקר בנוגע לעבירות שחיתות שונות את חברי הכנסת לשעבר מטעם ש"ס עופר חוגי ויאיר פרץ. חוגי הורשע בקבלת דבר במרמה על כך שזייף רשימות תלמידים וקיבל תקציב הסעות בסך 2 מיליון שקלים ממשרד החינוך שלא כדין. בנובמבר 2008, בערעור בעליון, הוחמר עונשו של חוגי ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר בפועל וקנס בסך 200 אלף שקל. חוגי הוא מי שהחליף בכנסת את הח"כ לשעבר יאיר פרץ, שהורשע גם הוא בקבלת דבר במרמה לאחר שזייף תואר אקדמי. פרץ נידון במארס 2006 לשנת מאסר על תנאי וקנס של 6,000 שקל.
במה שונה חקירת עבריין צווארון לבן מחקירת עבריין אחר?
"אני כבר לא רואה עבריין צווארון לבן ככזה. הצווארון שלו אפור ומלוכלך בשחור. מעשי מרמה כיום יכולים להיות משולבים גם באיומים, שיבוש מהלכי חקירה ולעתים להוביל לפגיעה בגוף ונפש. אבל זה נכון שיש הבדל בין העבריינים שיאח"ה מטפלת בהם לבין עבריינים של פשיעה רגילה. מדובר בדרך כלל באנשים משכילים, בעלי ידע רב בתחומים שונים, גם טכנולוגיים, שמיישמים את כל הכלים האלה לתוך תחומי הפשיעה של עבריינות צווארון לבן. זה מתחיל בשוחד, מרמה, הפרת אמונים ועבירות שמבוצעות באמצעות מחשב.
"בעיקרון החקירה לא שונה. איסוף הראיות הוא איסוף כמו בחקירה פלילית לכל דבר. השוני הוא שצריך להיכנס באופן עמוק יותר למוחו של העבריין, לראות אילו פעולות ושיטות הוא נקט ולזהות מוקדם ככל שניתן את המטרות שלשמן הוא מבצע את העבירות. צריך לבדוק איזו דרך מחשבה היתה לו כשביצע את העבירות, לנסות למצוא את הפרצות והכשלים בפעולה שלו ובהם להיכנס לצורך החקירה".
המניעים של עברייני צווארון לבן, מציין אקרמן, יכולים להיות רבים: "ייתכן שמדובר באדם שרוצה להוכיח לעצמו שהוא מסוגל לבצע עבירות. ייתכן שהוא פועל ממניעים כלכליים כתוצאה מהיקלעות לחובות מצד אחד, ומצד שני ייתכן שזהו עובד בחברה שמרוויחה הרבה כסף, שחושב שאפשר לגנוב חלק ממנו בלי שישימו לב. מניע אחר יכול להיות נקמה בבוס, בארגון או בעמיתים לעבודה. העבריין רוצה להוכיח לעמיתים שלו שהוא מסוגל לבצע מעשים שאפילו לא חושבים עליהם. בחלק מהמקרים הם יודעים שהם ייתפסו. זה אולי קצת מפריד בין עבריין רגיל לעבריין צווארון לבן".
אתה יכול לשרטט פרופיל של עבריין צווארון לבן פוטנציאלי?
"אם ננסה לאפיין את בעלי התפקידים שיכולים להיות חשופים לסיכון ליפול לביצוע עבירה, מדובר בנושאי משרה שמצויים בצומתי החלטות הקשורות לניהול כספים, השקעות, הלוואות, פעילות בשוק ההון וכדומה. לגבי פוזיציה או תפקיד שאדם מבצע, צריכה להיות נגיעה של סמכות ואחריות בארגון בעניין קבלת החלטות וכספים. זה יכול להיות בהנהלת הארגון הבכירה ועד למטה. לגבי גיל, אין גיל שיכול לעורר חשש מסוים. בכל הגילים זה ייתכן".
עברייני צווארון לבן מצטיידים כבר בתחילת החקירה בעורכי דין יקרים שנחשבים לממולחים יותר. איך זה משפיע על החקירה?
"החקירה קשה יותר, הראיות שצריך לאסוף הן רבות יותר מאשר בחקירות רגילות שאינן חקירות צווארון לבן. בסופה של החקירה אנחנו מביאים לפרקליטות הרבה מאוד מסמכים וראיות, שנאספו בצורה חריגה יחסית לראיות הנאספות בתיקי חקירה אחרים. בחקירות כאלה מופעלים אמצעים טכנולוגיים רבים כמו האזנות סתר, מעקבים ושימוש באמצעים ממוחשבים".
למשטרה יש כלים טכנולוגיים מספקים כדי לאתר עבירות מבעוד מועד?
"עקרונית כן, אבל אין דבר כזה 'ידע טכנולוגי מספיק', משום שגם העבריינים עצמם מתקדמים והולכים מבחינה טכנולוגית, והמשטרה חייבת ליישר קו ולעבור אותם מבחינת הפיתוחים.
"המשטרה מצטיירת כגוף ארכאי אבל זה לא מדויק. נכון שהאמצעים צריכים להיות טובים יותר כדי שאפשר יהיה להתמודד עם אמצעים שמשיגים עבריינים, אבל ביחידות הארציות, שלא משקפות את כל יחידות המשטרה, יש אנשים מעולים שמבצעים חקירות בצורה יסודית וברמה גבוהה. לה"ב 433, לדוגמה (היחידה הארצית ללוחמה בפשיעה מאורגנת ובשחיתות הציבורית), כינסה לתוכה את היחידות הארציות ויצרה כוח משמעותי מאוד בתחום החקירות ברמה הלאומית".
מה דעתך על רמת הענישה שמטילים בתי המשפט על עברייני צווארון לבן?
"נראה לי שבשנים האחרונות גם בתי המשפט נרתמים למלחמה בשחיתות השלטונית, וניתן לראות זאת ברמת הענישה העולה בשנתיים-שלוש האחרונות. זה בהחלט לא מייצג את מה שהיה בשנים קודמות. היו מקרים שטיפלתי בהם בעבר של אנשים שהורשעו בשוחד ויצאו בנזק של שישה חודשי עבודות שירות. כיום זה לא קורה. אני רואה מאוד בחיוב את ההתפתחות בתחום הענישה. אפשר לראות את הענישה האחרונה של ראשי הערים בצפון, או את העונש שהוטל על שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון. בעונש שהוא קיבל (חמש שנים וחצי מאסר בפועל - ה"ר) יש אמירה מצד בית המשפט. גם בנוגע לענישה של פעילים בשוק ההון בתי המשפט העלו בשנים האחרונות את רף הענישה".
מודעות לא מספקת לניהול סיכונים
לאחר שסיים את תפקידיו ביאח"ה כיהן אקרמן במשך שנתיים כאחראי על תחום הביקורת הפנימית באגף לחקירות ומודיעין ביחידת הביקורת הארצית של המשטרה. אקרמן מסרב לחשוף את פועלו ביחידה זו.
אתה חושב שהביקורת הפנימית של המשטרה אפקטיבית?
"הביקורת הפנימית במשטרה לא אפקטיבית מספיק. המעמד של יחידת הביקורת הוא לא מעמד של מבקר פנימי כפי שמקובל בחברות עסקיות. יש מקום לערוך בדק בית ולבחון את מעמדו הפנימי של מבקר המשטרה. גם לצבא ולשב"כ אין מבקרים פנימיים אפקטיביים, ויש הצעה לשנות זאת. זה מצריך שינוי חקיקתי שלפיו יהיה מבקר פנימי למשטרה ולצבא".
הממצאים שאתה הצגת יושמו?
"חלק כן וחלק לא, מטבע הדברים. אני חושב שאם המבקר במשטרה יהיה מבקר פנים עצמאי, יהיו לו יותר עוצמה, כוח והשפעה".
בפברואר 2010 פרש אקרמן משירותו במשטרה. לפני כמה חודשים הוא הצטרף לפירמת רואי החשבון בייקר-טילי, חברת ראיית חשבון בינלאומית שהיא השמינית בגודלה בישראל והחמישית בגודלה בארה"ב. יחד עם שותף נוסף הוא עומד בראש מחלקת ניהול סיכונים וביקורת חקירתית של הפירמה בישראל. באחרונה זכתה הפירמה במכרז של אגף החשב הכללי במשרד האוצר, והיא עתידה לבצע ביקורת חשבונאית וסקר סיכונים של משרדי הממשלה, ובהם משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה.
גופים רבים אינם מעוניינים להכניס גורם חיצוני שיפשפש להם בדו"חות הכספיים ובתהליכי העבודה. מהי החשיבות של ניהול סיכונים כיום?
"מי שלא יעשה ניהול סיכונים בארגון שלו, יקבל בסופו של יום שריפה בכרמל. השריפה בכרמל היא דוגמה למצב של חוסר ניהול סיכונים ברמה הלאומית. וברמת המוכנות של גורמי ההצלה, כולל משטרת ישראל. היו אירועי שריפה בכרמל בשנים האחרונות, מבקר המדינה כתב על כך רבות, והיה די זמן להתארגן לשריפה הבאה שהגיעה. היתה בעיית מוכנות והעדר הפקת לקחים משריפות העבר.
"גם כשבאים להציע הליך ניהול סיכונים בתאגידים, יש תאגידים שמוכנים ליטול על עצמם סיכונים ברמה מסוימת אם לאחר התממשותם הארגון ימשיך להתקיים. לחלופין, יש תאגידים שמעדיפים לקחת סיכונים לגבי התרחשות נזק שעלותו הכספית תהיה נמוכה יחסית על פני כניסה להליך של ניהול סיכונים. יש כיום מודעות לנושא, אבל אני חושב שהיא לא מספיקה. הארגונים הבינוניים והקטנים נוטים לא להיכנס לניהול סיכונים".
מה אתה בוחן בהליך של ניהול סיכונים?
"כאשר אני מגיע לבצע ניהול סיכונים, מניסיוני אני יכול לאתר תהליכים שיכולים להיות מסוכנים או פרצות שיכולות לגרום נזק לארגון. כשמבצעים סקר סיכונים, אחד התהליכים המרכזיים שנעשים הוא ניתוח תהליכים. בעקבות הניסיון הרב שלי בחקירות אני יכול לראות די בקלות איפה יש פרצות בתהליך והיכן הבקרות כושלות. אם לדוגמה מאפשרים למנהל לפתוח כרטיסי ספקים ללא בקרה מספקת, יכול להיווצר מצב שאותו מנהל פותח כרטיסי ספקים פיקטיביים ומזרים לשם כספים עבור עצמו. נתקלתי בכך במשטרה, ויכול להיות שניתקל בכך גם בעתיד.
"יש נטייה לחשוב שביצוע הונאות ומעילות בארגונים מצריך תחכום וידע רב, אבל ברוב המקרים מתברר כי ביצוע ההונאות נעשה באופן פשוט, בתהליכים פשוטים, תוך ניצול בקרות לקויות בארגון. עוד לא מצאתי משהו בחקירות שגרם לי לומר 'וואו, את זה לא ראיתי בחיים'".
איך אתה רואה את קבוצות הרכישה שצצו בתחום ענף הנדל"ן מבחינת ניהול הסיכונים של אדם שמצטרף לקבוצה?
"אני לא הייתי מצטרף לקבוצת רכישה. להערכתי, קיימים סיכונים שהרוכשים אינם מודעים להם. אני לא בטוח שליזמים יש רצון לחשוף את הסיכונים. זה יכול להתחיל מסיכונים הקשורים בחוק התכנון והבנייה, דרך סיכונים של לקיחת הלוואות והתחייבויות בבנקים ועד ליכולתם הכלכלית והעסקית של מבצעי הפרויקטים לעמוד בהתחייבויות. לא תמיד יש לקונים מידע לגבי היציבות העסקית-כלכלית של מבצעי הפרויקט בפועל. מכאן שנוצר סל סיכונים גדול מאוד לרוכשים. הם כולם רצים כי הם קונים דירה במגדלים במיליון שקל. המגדל אמור להיבנות עוד חמש שנים, אבל מי בכלל יודע מי יבנה אותו?".
"השחיתות בשלטון גוברת; התעוזה והתחכום עולים משנה לשנה"
מאת הילה רז
11.1.2011 / 7:02