כל מפעיל סלולר חדש שנכנס לשוק המקומי הביא עמו בשורה צרכנית. פלאפון היתה הראשונה שהציע אלטרנטיבה ניידת לטלפון הקווי של בזק. סלקום שברה את המונופול של פלאפון, והחדירה את שירות הסלולר עמוק ומהר לתוך החברה הישראלית. פרטנר היתה הראשונה שהציעה שירותי SMS, נדידה בחו"ל וכן היתה זו שהנהיגה תעריף שיחה קבוע לכל הרשתות.
אין תחרות
כל אחת בדרכה שינתה את הזירה בישראל והוסיפה נדבך למגוון השירותים ולחדשנות. כעת, כששוק הסלולר הישראלי נמצא ברוויה, עולה השאלה: מה יוכל מפעיל סלולר רביעי או חמישי להוסיף לנו, הצרכנים?
התשובה לשאלה זו היא "הרבה". אמנם ישראל היא מהמובילות בעולם בחדירת הסלולר, והיקף השימוש של הישראלים הוא מהגבוהים בעולם, אך מבחר המוצרים שרואה לקוח הסלולר הוא נמוך יחסית. מספיק לנחות בשדה התעופה של לונדון כדי לקבל פרספקטיבה לגבי התחרות הנמוכה בישראל. מיד בכניסה לממלכה מחכים שישה דוכנים של מפעילי סלולר שונים. כל אחד מנסה לפתות את הבאים, עם עשרות סוגים של כרטיס חיוג זולים, ללא התחייבות וללא חוזה. בנוסף, הם מציעים חבילת גלישה נדיבות. הכל פשוט, מובן, ניתן להשוואה וכמובן זול.
הזירה התחרותית בישראל לא ערוכה לשינוי האדיר שצפוי לפקוד את תעשיית הסלולר בשנים הקרובות. האינטרנט הסלולרי עשוי לדחוק את החברות למקומן הטבעי, כלומר חברות תשתית המוכרות מוצר גנרי ופשוט - קישור נייד לרשת. הן ייאלצו לפשט את השירות ולהתחיל להתחרות על מחיר. כדי שזה יקרה, מישהו צריך לנער את הענף בישראל ולהוציא אותו משווי המשקל הלא תחרותי שבו הוא שרוי. זה תפקידם העיקרי של המפעילים הרביעי והחמישי - לדחוף את הענף לשווי משקל חדש. שווי משקל שבו הלקוח הוא המרוויח הגדול.