פוטנציאל מוחמץ של חמישית מהאזרחים

>> 56% מהמשפחות הערביות עם מועסק יחיד הן עניות - לעומת 15% מהמשפחות היהודיות; שיעור התעסוקה של נשים ערביות הוא 21% לעומת 57% אצל נשים יהודיות; שיעור הנשירה בבתי הספר הערביים הוא 10.9% לעומת 3.9% בבתי הספר היהודיים, והרוב המוחלט של הרשויות הערביות ממוקמות באשכולות הנמוכים.



על אף זאת - ההוצאה של המדינה ושל הרשויות על רווחה היא 360 שקל לנפש אצל האזרחים הערבים, לעומת 527 שקל לנפש שמקבלים האזרחים היהודים. שיתופם של האזרחים הערבים בכלכלה ובחברה הישראלית הוא, ללא ספק, אחת החמצות הגדולות של ישראל. האזרחים הערבים הם עניים ולא משכילים, אבל הם זוכים למעט מאוד תשומת לב וטיפול גם מצד הממשלה וגם מצד המגזר העסקי. התוצאה היא ש-20% מאוכלוסיית ישראל מודרת בפועל מכלכלת ישראל, וכך מוחמץ הפוטנציאל העצום שטמון בחמישית הנוספת של אזרחי המדינה.

והפוטנציאל רב, בעיקר בקרב הנשים הערביות. מחקר של פרופ' ערן ישיב ושל ניצה קסיר, מבנק ישראל, הבחין בין נשים מודרניות לנשים מסורתיות בחברה הערבית. נשים מודרניות הוגדרו מי שיש להן לפחות 13 שנות לימוד, לא יותר משני ילדים, רישיון נהיגה ומשתמשות במחשב. נשים מסורתיות הוגדרו כמי שיש להן פחות מעשר שנות לימוד, יותר משלושה ילדים, אינן נוהגות ואינן משתמשות במחשב.



מדובר בשתי אוכלוסיות קצה - נשים המייצגות את שני קצוות הקשת של האוכלוסייה הערבית. התברר כי הנשים המסורתיות הן 11% מאוכלוסיית הנשים הערביות. הנשים המודרניות הן 7% מאוכלוסיית הנשים הערביות. עם זאת, ההבדל בין שני הקצוות הוא תהומי בכל הקשור לנטייה לצאת לעבוד. התברר שמתוך המסורתיות רק 1.1% עבדו. לעומת זאת, מתוך המודרניות - 75% יצאו לעבוד.



הממוצע הארצי הוא שרק 21% מהנשים הערביות עובדות לעומת 57% מהנשים היהודיות כולל החרדיות (בלי החרדיות - הממוצע גבוה מ-70%). הממוצע מלמד גם כי למרות מגמות של שיפור בהשכלת הנשים הערביות, עדיין רק 25% מחזיקות בתעודת בגרות, ורק 11% מסיימות תואר אקדמי. בלי שיפור בהשכלה - ההשתתפות של נשים ערביות בשוק העבודה תמשיך להיות נמוכה להחריד.



הנשים הערביות הן פוטנציאל מוחמץ. אם נוסיף לכך את מצבם של הגברים הערבים - שאמנם יוצאים לעבוד אבל רבים מהם פורשים מהעבודה כבר בגיל 45 בגלל ההתמקדות שלהם בעבודות קשות פיסית, נבין כיצד אוכלוסייה המהווה חמישית מאזרחי ישראל מפגרת ב-40% בהכנסתה אחרי האוכלוסייה היהודית, ושיעורי העוני בה מרקיעים שחקים. ההערכה של ישיב וקסיר היא כי מיעוט ההשתתפות הערבית בשוק העבודה, בעיקר מיעוט ההשתתפות של הנשים הערביות, עולה לישראל באובדן תוצר של 31 מיליארד שקל בשנה. זהו האתגר של ישראל - לחדול להחמיץ את הפוטנציאל הזה - לרווחת התושבים היהודים והערבים גם יחד.