אנו לא זקוקים לחוטבי עצים ושואבי מים

>> באחרונה שוב התבשרנו על אודות התוצאות המבישות של מבחני פיז"ה של תלמידי ישראל, ושוב היו דברים בוערים יותר (הפעם תרתי משמע) על סדר היום הציבורי, והנושא לא זכה להתייחסות הראויה.

בדברי ההסבר המלווים את תוצאות המבחנים, מצהירים מומחי החינוך של oecd כי הילדים בקבוצות החלשות לא יוכלו להשתתף במעגל העבודה כשיידרשו לכך, בעוד פחות מעשור. הבשורה המרה היא שאצלנו מדובר ביותר משליש מהנבחנים. 60% מאלה שמעוניינים להשתתף בשוק העבודה בישראל יצטרכו לשאת על גבם את היתר. זאת ועוד: בין מדינות oecd אנו בראש רשימת המדינות המתקשות למצוא תעסוקה למי שהשכלתו נמוכה מתיכונית.



על פי הקריטריונים של oecd דומה שאיננו זקוקים יותר לשואבי מים וחוטבי עצים שאינם מתמצאים במרחב הדיגיטלי. המצב בוודאי לא יהיה טוב יותר בעוד עשור.



ואולם לא הכל עגום כל כך במערכת החינוך שלנו. מתברר שהחזקים - חזקים: ישראל מדורגת במקומות הראשונים בעולם בפרסומים מדעיים לנפש, בכמות ובאיכות; בהגשת בקשות לפטנטים בינלאומיים; ביזמות, באיכות ההשכלה האוניברסיטאית, בהשקעות במו"פ; במספר המהנדסים; במספר חברות הנאסד"ק מחוץ לארה"ב; במספר הסטארט-אפים מחוץ לעמק הסיליקון ועוד. כל זה בזכות בוגרי מערכת החינוך שלנו.



כשמפרסמים את תוצאות פיז"ה הנטייה היא לתלות את האשם במורים. זה לא מדויק בלשון המעטה - הכשרת המורים שודרגה מאוד בעשור האחרון. מעולם לא היו לנו מורים כה משכילים: יותר מ-65% מהמורים בבתי הספר היסודיים ו-82.7% מהמורים בבית הספר העל-יסודיים הם אקדמאים, חלקם אף בעלי תואר שני ושלישי. סף הקבלה למכללות להוראה גבוה מזה של תחומים רבים באוניברסיטאות; השכלת מורי המכללות מוקפדת יותר מזו של האוניברסיטאות - רק מרצים בעלי תואר שלישי רשאים להתקבל למכללות כעובדים קבועים, והמחקר המתקיים בהן מקדם את החינוך.



עם זאת, תוצאות המבחנים עדיין מבישות. המסקנה היא אם כן ששוב בחרנו לחפש את המטבע מתחת לפנס. הנתונים ברורים: ההשקעה הממוצעת לתלמיד בישראל בין 1995 ל-2007 עלתה ב-8% בלבד, לעומת עלייה של 42% במדינות אחרות; מספר הילדים בכיתה הוא מהגדולים בעולם; והעיקר: הפערים בין התלמידים בישראל זהים לאלה של מדינת עולם שלישי.



מקבלי ההחלטות בישראל חייבים לקבל כעת החלטות בתחום ההשקעה בחינוך. החינוך הוא זה שיעצב את פני הדור הבא - ואת פני המדינה כולה. השיקול לא יכול להיות כספי בלבד, שכן לבערות ולפערים יהיו השלכות חברתיות וכלכליות מרחיקות לכת בעתיד הקרוב. גם אם נתעלם מהאסון הכלכלי שאנו ממיטים על עצמנו, לאן נוליך את הבושה, כשהישגי תלמידינו יגרדו את תחתית דירוג המדינות המפותחות?



הכותבת היא ראש המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין