ליהנות משני העולמות

>> האמירה כי העולם כולו שועט לעבר הודו וסין כבר שחוקה למדי. כיום מהווה התוצר של מדינות המערב כ-50% מהתוצר העולמי. לפי תרחיש קיצוני שבו יתר העולם יצמח בעשורים הקרובים ב-6% וכלכלות המערב יצמחו רק ב-1.5%, הרי שב-2030 יחזיקו כלכלות המערב בכ-33% מהתוצר העולמי - עדיין מרכיב מהותי, גם בתרחיש קיצוני שכזה.

צמיחה מהירה צפויה בכל השווקים המתעוררים בעולם, כולל במזרח אירופה, למרות השפעות מהדשדוש ומההאטה הכלכלית הקשה במערב אירופה. הכנסתן הלאומיות של ארבע מדינות ה-bric (ברזיל, רוסיה, הודו וסין) היא כ-50% מהכנסות המדינות המתפתחות. אם נוסיף לכך את כלכלות אינדונזיה, מקסיקו וטורקיה, השיעור עובר את ה-60%. לפיכך, בעודנו באים לבחון מדיניות תומכת יצוא, בהחלט ניתן להתמקד במדינות אלה.



רק לפני עשור וחצי ראה העולם מה קרה ל"נמרים האסיאתיים" (למשל סינגפור) ולמקסיקו, שקרסו בזמן קצר. האם משהו השתנה מאז? לומר שהשווקים הללו חסינים יהיה יומרני למדי, וייתכן שנהיה עדים לנפילות גם בשווקים אלה בעתיד. אם זאת, כשיסודות הכלכלה חזקים, נראה כי ניתן להתאושש מנפילות שכאלה - ולראיה, כלכלות דרום קוריאה ותאילנד שחוו טראומה קשה באמצע שנות ה-90 וכיום הן כלכלות חזקות וצומחות.



אירועים אלה רק האטו את הקצב, אך בוודאי לא שינו את המגמה. האם הצריכה הפרטית בשווקים הללו תצמצם את הפער? האם השווקים הללו צריכים לשנות את האסטרטגיה מוטת היצוא לכזו מוטת צמיחה? כבר כיום ניתן לומר כי תפישה זו מוגבלת מעט וגם זה לגבי חלק מהכלכלות, בעיקר זו של סין. כך למשל, היצוא בכלכלת ברזיל היה בעשור האחרון רק 15% מהתוצר - רק מעט יותר מכלכלת ארה"ב. גם בהודו במרבית העשור האחרון מרכיב היצוא היה 30% מהתוצר - נמוך מכלכלות הישנות של בריטניה, צרפת וספרד.



בנוסף, ניתן לראות שגם הצריכה הפרטית במדינות הללו עולה בקצב מהיר, גם בצריכה לנפש. האם השווקים המתעוררים יוכלו להמשיך ולהתבסס על היצוא? המדינה היחידה שאולי מנהיגה מדיניות מוטת צמיחה ברורה היא סין. מלים רבות כבר נכתבו על המניפולציה שעשה הממשל הסיני על היואן כדי לסייע ליצואנים. עם זאת, בטווח הארוך - בתקווה שהכלכלות בעולם יתאוששו - הדבר עלול ליצור לחצים אינפלציוניים, שכן מטבע חדש עלול לגרור אחריו מחירי מוצרי יבוא גבוהים.



לצמיחה בתוצר לנפש במדינות הללו מתלווה כמובן גם גידול בכוח הקנייה כתוצאה מעליית השכר הממוצע, וזה כמובן מגביר את הצריכה. כך הצמיחה במדינות המתפתחות פותחת שווקים חדשים ליצואנים ממדינות המתפתחות.



האם ברזיל ומקסיקו בטוחות יותר? האם אינדונזיה ותאילנד יציבות יותר? האם זו תופעה בת-קיימא? על פניו נראה כי השווקים הללו יציבים יותר מבעבר. בברזיל השלטון הדמוקרטי נראה יציב מבעבר. בסין השלטון נראה מחויב הרבה יותר לגישה של פתיחות כלכלית ותחרותית. סממן חיובי לכך הם דברי ראש ממשלת סין, וון ג'יאבאו, באחרונה כי המדינה מודעת לחששות בעולם המערבי, ובכלל זה בכל נושא הקניין הרוחני, וכי הממשלה תפעל כדי ליצור אווירת עסקים נוחה יותר.



הניסיון הנצבר בעשורים האחרונים בעולם המערבי בפעילות והשקעה במדינות הללו, מאפשר כיום את הרחבת הפעילות שם. אם בעבר מספר החברות הרב-לאומיות שהשקיעו בשווקים המתפתחים היה קטן, כיום השתנה הדבר ולמעשה אנו עדים לתהליך המזין את עצמו: השקעה ראשונית בקשרים כלכליים; צבירת ניסיון; והגדלת ההשקעה. מגמות אלה מחזקות את הסברה של כותב שורות אלה, לפיה ישראל היא בוטיק ולא סופרמרקט. על ישראל להתרכז ככל הניתן ביתרונות היחסיים שלה - קרי החדשנות - היזמות וההון אנושי משובח. קונצפט שכזה יאפשר לנו ליהנות משני העולמות: כלכלה מפותחת עם שיעורי צמיחה של כלכלה מתפתחת.



הפוטנציאל במזרח קיים - הוא גדול אך מסוכן; ומנגד המערב עדיין נותן פייט. ישראל כבוטיק מאפשרת למצוא את הנישות המתאימות בשני העולמות - אפליקציות לאייפון בניו יורק ומתקן טיהור שפכים בצ'נגדו. אם נדע לפזר את היצוא בנישות השונות, על פני שני העולמות, אז ננצח.



הכותב הוא מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה