וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

כל אנשי הנשיא: איפה טעו עורכי הדין של משה קצב

הילה רז

13.1.2011 / 10:44

ההרשעה במשפט קצב לא הביכה רק את הנשיא לשעבר ומשפחתו, אלא גם את סוללת פרקליטיו המתוקשרים ■ ביום שאחרי ורגע לפני הערעור עולה השאלה מה חלקם בכישלון ועד כמה הוא יפגע במוניטין שלהם



גופו של הנשיא לשעבר משה קצב קפא, אבל עיניו ופיו הסגירו את רגשותיו. כשנכנס לאולם בית המשפט להקראת פסק דינו ביום חמישי לפני שבועיים, הוא נראה אופטימי ועיניו ברקו. כשהשופטים החלו להקריא את החלטתם, הוא נדרך ועיניו התמקדו בהם. ככל שהתבהרה חומרתו של פסק הדין, הוא הפנה את עיניו למטה, אל שולחן העץ שלידו ישב, ושלח מבטים תוהים לעבר עורכי דינו, אביגדור פלדמן, ציון אמיר ואבי לביא, וקפץ את פיו. קצב הורשע בכל סעיפי האישום נגדו: שתי עבירות אונס, מעשה מגונה, הטרדה מינית ושיבוש הליכי משפט. הוא זוכה מסעיף אחד, שולי יחסית, של הטרדת עדה. על פניו השתלטה אכזבה עמוקה, מהולה בחוסר אמון מוחלט. הוא יצא מהאולם המום, ניסה לשמור על זקיפות, אך עפעפיו עלו וירדו בעצבנות. סנגוריו, בדרך כלל אנשי מקצוע רהוטים ובטוחים בעצמם, נדמו לרגע. אפילו להם לא היתה תגובה מוכנה למפלה הצורבת.



שלושת עורכי הדין, חובבי תקשורת שנוהגים להתמסר למצלמות, אימצו את ההליכה המהירה של קצב ונבלעו במכוניותיהם. רק אחרי הצהריים הם שבו לככב על מסכי הטלוויזיה, והודיעו כי בית המשפט טעה, הושפע מהתקשורת, לא הבין את טיעוניהם ושכח מכלל היסוד שעל הפרקליטות להוכיח את אשמתו של קצב, מה שלדעתם לא נעשה. הסנגורים שבו למלא את תפקיד ההגנה הכפולה שייעד להם קצב: הגנה בבית המשפט הממלכתי ובבית המשפט התקשורתי-ציבורי. הם מילאו בנאמנות את מקומם של יועצי התקשורת מוטי מורל ורונן צור, שהתפטרו מהתפקיד לאחר מסיבת העיתונאים הידועה שבה השמיץ קצב את כל העולם.



הזדהותם של פלדמן, אמיר ולביא עם לקוחם, לפחות כפי שהיא מוצגת בתקשורת, יצרה מעין סימביוזה בין הנאשם לפרקליטיו. צופי טלוויזיה רבים הביטו בהם בבוז נוכח ניסיונותיהם לקעקע את קביעות בית המשפט, אגב הטלת רפש מרומז בשופטים ובהבנתם המשפטית. האם הפסדו של קצב הוא גם מפלה של סנגוריו? האם היוקרה המקצועית שלה הם זוכים תיפגם? איך השפיע ההפסד במשפט על המוניטין של עורכי הדין שלו?



לטענת עורך דין פלילי בכיר, "הסנגורים נכשלו במובן זה שהסדר הטיעון פוצץ. הם ניהלו משפט הוכחות מתחילתו ועד סופו, אף טענה שלהם לא התקבלה והנאשם הורשע". הוא מסייג את דבריו ומוסיף: "ברגע שיש ים של מתלוננות ונאשם שבית משפט קבע שאינו אמין - קשה להיות קוסם. ברור שאם הם היו זוכים אפילו בניצחון חלקי, זה היה מוסיף משהו למוניטין שלהם. הם הפסידו הכל - ההגנה שלהם נכשלה. זה בטוח לא הישג משפטי, אבל לא בטוח שהוא מזיק".



פרקליט אחר סבור כי "אם קצב היה לוקח את הסדר הטיעון, הם היו יוצאים גדולים. אם הם היו מצליחים להביא לזיכויו - הם היו יוצאים מלכים. המשפט לא מזיק להם עכשיו, השם שלהם אוית נכון בעיתון. לפי הסטטיסטיקה היבשה סנגורים פליליים סופגים יותר הרשעות מזיכויים. העובדה שהם לא הצליחו לזכות לא פוגעת בהם. לעומת זאת, העובדה שהם קיבלו הרבה זמן מסך רק עוזרת, מפני שכל זמן מסך הוא חיובי. תמיד תיזכר כעורך הדין שייצג את הנשיא, ללא קשר להרשעה או לזיכוי. פלדמן גם דאג להזכיר שהם ייעצו לקצב ללכת על הסדר הטיעון. הם יצאו הצודקים".



מקרים קודמים שהסתיימו בהרשעה מלמדים כי אין בהם בהכרח לפגום בקריירה של סנגור צמרת. משפטו של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, הסתיים לפני שנה וחצי בשליחתו לכלא לאחר שהורשע בעבירות של גניבה מהסתדרות העובדים הלאומית, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, במרמה והפרת אמונים בתאגיד ובהלבנת הון. על הירשזון נגזר מאסר בפועל של חמש שנים וחמישה חודשים, עונש שמהווה ציון דרך במלחמה בשחיתות ונחשב מחמיר יחסית. ואולם ההרשעה לא פגעה ביוקרתו המקצועית של סנגורו, עו"ד ד"ר יעקב וינרוט, שהמשיך בעסקיו המשגשגים עד שהועמד לדין בעצמו. וינרוט הואשם לפני כשנה בעבירות של מתן שוחד והלבנת הון, ומשפטו מתנהל בימים אלה. את מרבית זמנו הוא מקדיש כעת להגנה על עצמו.



פרופ' רון שפירא, סנגור ונשיא המרכז האקדמי פרס, סבור שתיק קצב לא פגע במוניטין של עורכי דינו. "ראשית, מדובר בסנגורים מנוסים והמוניטין שלהם בודאי אינו קם ונופל על תיק יחיד. שנית, קרוב ל-100% מהתיקים הפליליים מוכרעים לטובת הפרקליטות, ולכן הפסד פוגע במוניטין של הסנגור פחות ביחס לערכו של זיכוי, שמאוד מועיל למוניטין של עורך הדין. ושלישית, נראה שההפסד נובע במקרה זה מהחלטות אמוציונליות של קצב, הן באשר לקו ההגנה והן באשר לסירוב להסכים להסדר טיעון".



סיפור ההרשעה של קצב עדיין לא הגיע לקו הסיום. בימים הקרובים יישמעו הטיעונים לעונשו, ולאחר מכן צפוי להינתן גזר הדין. עורכי דינו אמנם אמרו שקצב יערער על ההרשעה לבית המשפט העליון - אבל לאחר שביקרו אותו בביתו בקריית מלאכי הם נשמעו מהוססים יותר לגבי אפשרות זו. כך או כך, משפטנים סבורים שהסיכוי שהערעור יתקבל קלוש, אך נראה שלפרקליטיו של קצב אין הרבה להפסיד לאחר ההרשעה המביכה והחד משמעית.



ליבאי ברח בזמן



קצב הוא מסוג הלקוחות שעורכי דין מכנים בדיפלומטיות "לא קלים". די לקרוא את התרשמות השופטים ממנו כדי להבין שמדובר באדם שמשקר, שמתנהל באופן מניפולטיבי, בביטחון רב ובהחלטיות, שנוהג לנקום ולפגוע במי שאינו סר למרותו. ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב יואב סגלוביץ', אמר כי חמש דקות לאחר תחילת חקירתו של קצב הוא חשב שקצב משקר.



עורך דינו הראשון, שר המשפטים לשעבר פרופ' דוד ליבאי, התפטר מייצוגו שמונה חודשים לאחר שהתיק נחת על שולחנו. תחילה דווח כי ליבאי החליט להשתחרר מייצוגו של קצב עקב חילוקי דעות על קו ההגנה. ואולם בהמשך הסביר ליבאי כי החליט לפרוש בעקבות מסיבת העיתונאים הידועה לשמצה שערך קצב בבית הנשיא, שהתמצתה בהתקפה מסיבית על המשטרה, על הפרקליטות, על היועץ המשפטי לממשלה, על התקשורת ועל המתלוננות.



בכנס של לשכת עורכי הדין שנערך בינואר 2009 אמר ליבאי: "סברתי שזכותו לתקוף, אבל שיעשה את זה בביתו הפרטי, לא ממשכן הנשיא. לי היה קשה עם זה.... הקושי הוא לא עם הקו שבו הנשיא מגן על עצמו מבחינה עובדתית, אלא עם ההתנהלות הציבורית של נשיא מדינת ישראל".



ליבאי, פרקליט צמרת ממולח, הבין היטב שפרישה של עורך דין מטיפול בתיק של לקוח מצביעה בדרך כלל על חוסר הסכמה ביניהם וגורמת נזק רב ללקוח. הוא אמנם ביקש לפרוש, אך לא רצה להיתפש כעורך דין שהזיק להגנתו של הנשיא לשעבר. בדיעבד אפשר לומר שליבאי ברח בזמן.



סנגוריו הנוכחיים של קצב סיפרו שהוא דחה את הסדר הטיעון שהוצע לו בתחילה, אף שהם המליצו שיקבל אותו לאור העובדה שהוא נחשב למקל מאוד והבטיח שקצב לא יישב מאחורי סורג ובריח. למעשה, גם הם ניסו לעזוב בתחילה את התיק באופן אלגנטי. עם פתיחת המשפט ביוני 2009, ביקשו השלושה להתפטר מתפקידם אם הדיונים יישמעו במשך ארבעה ימים בשבוע. עורכי הדין, שמייצגים באופן אישי עוד לקוחות רבים, טענו כי קיום הליך אינטנסיבי כל כך לא יאפשר להם לטפל בלקוחות אחרים. סנגורים יודעים היטב כי בקשה להתפטרות מייצוג באמצע הליך משפטי עלולה להזיק מאוד ללקוחם ולפגום בתדמיתם המקצועית. השלושה בחרו בדרך שתוקפת את ההליך הטכני שקבע כי הדיונים יישמעו ברציפות, ונמנעו מהבכת לקוחם. בקשתם להתפטר נדחתה, ולא נותרה בידם כל ברירה, אלא להמשיך בייצוג הלקוח הבעייתי.



חייבים ללכת עם הנאשם



קו ההגנה שאיפיין את תיק קצב היה דחייה מוחלטת של טענות המתלוננות. "לא היו דברים מעולם", חזר והדגיש קצב, וככל הנראה חייב את סנגוריו לטעון זאת בבית המשפט. כדי לקיים קו הגנה כזה, הסנגורים חייבים לפגוע אנושות במהימנות המתלוננות. כשמדובר בכמה מתלוננות, שלא מכירות זו את זו, הסיכוי שבית משפט יקבל את הטענה שכולן לא אמינות ועשו יד אחת נגד הנאשם קלושה. בעיה נוספת בקו הגנה זה היא שאם טענת הנאשם קורסת - קורס כל התיק.



כחלק מהסיכומים בכתב שהוגשו לשופטים העלו סנגוריו גרסה חלופית, שעמדה בניגוד לעמדתו של קצב לאורך המשפט: הם טענו כי אם אכן היה מגע מיני בין הנאשם לא' ממשרד התיירות, הוא נעשה בהסכמה. העובדה שהסנגורים העלו את הגרסה הזו עשויה להצביע שזה קו ההגנה שהם רצו להציג מלכתחילה. האם סנגוריו של קצב היו יכולים להכריח אותו לבחור בקו ההגנה שאותו חשבו למתאים ביותר מבחינה משפטית, אף שהוא התנגד לכך? מה יכולים סנגורים לעשות במקרה שבו נאשם דומיננטי ועיקש כופה עליהם קו הגנה שהם אינם מסכימים לו? לדברי סנגור המתמחה בייצוג אילי הון בהליכים פליליים, "חוץ מלהפקיר את הלקוח ולהזיק לו מאוד, אין להם אופציה נוספת. הם משמשים לו פה. הוא שכר אותם כדי שייצגו את העמדה שהוא ביקש להעביר. הסנגור הוא שליח שמתרגם את קו ההגנה של הנאשם לשפת המשפט.



"במקרה של קצב אני משוכנע שהסנגורים המליצו לו בכל פה לקבל את הסדר הטיעון. הם שיכנעו אותו, ניהלו משא ומתן עם היועץ המשפטי לממשלה והגנו בחירוף נפש על הסדר הטיעון בבית המשפט העליון. לא מן הנמנע שהם הופתעו בעצמם מהחלטתו של קצב לא לקבל אותו, זמן קצר לפני שהם היו אמורים להיכנס לדיון בעניין בבית משפט השלום בירושלים. לא נראה לי שזה היה מהלך מתוכנן ומתואם. נראה שקצב התבשל בעצמו בנושא הזה. בנוסף, בפני עורכי הדין ניצבה דילמה נוספת: זה תיק תקשורתי באופן בלתי רגיל והנאשם היה נשיא לשעבר, כך שהם לא רצו לוותר עליו במהירות".



עד כמה הסנגורים מחויבים לבצע את מה שדורש מהם הלקוח? לדברי שפירא, "אם הוראת הלקוח היא חוקית ואינה כרוכה בבידוי ראיות או בשיבוש הליכי משפט - עורכי הדין בדרך כלל מחויבים לה. תפקיד עורך הדין הוא לייעץ ללקוח, להבהיר לו את משמעות החלטותיו, לנסח את המשמעות המשפטית של טענותיו ולהציג את עמדתו באופן המשכנע ביותר שאפשר. אסור לשנות את גרסתו העובדתית של הלקוח, להמציא עבורו גרסה או להכריח אותו להודות בעובדות שהוא מכחיש".



אחד הסנגורים המובילים בישראל מבהיר: "כשנאשם אומר שלא היו דברים מעולם, גם אם זה מנוגד לחומר הראיות, עורכי הדין לא יכולים לשנות ללא הסכמתו את קו ההגנה. אתה לא יכול לכפות עליו קו הגנה פומבי".



עורך דין פלילי בכיר, שמייצג אנשי שררה, מספר על מנגנון פסיכולוגי שהוא מפעיל על לקוחותיו בניסיון למנוע מהם לדחות הסדר טיעון מוצלח במיוחד שרקח בעבורם. "אחת השיטות שבהן אני משתמש היא לחייב את הלקוח לחתום על מסמך פנימי, שחל עליו חיסיון עורך דין-לקוח, שבו מפורטים פרטי ההסדר, המלצתי לקבל את הסדר הטיעון והחלטתו לדחות את ההסדר המוצע. אני עושה זאת בעיקר כשלב נוסף שמחייב את הלקוח לשקול פעם נוספת לחתום על ההסדר. לפעמים זה עובד: אם מעלים דברים על הכתב, זה עשוי לגרום ללקוח להבין שההסדר הוא הרע במיעוטו".



דרך נוספת לכפות על הלקוח לקבל את ההסדר היא לאיים עליו שיתפטר מייצוגו: "אני לא יודע אם הסנגורים של קצב עשו זאת, אבל זה כמעט מחויב המציאות. ההסדר שהוצג לקצב היה מעולה. במקרה כזה כדאי לאיים להתפטר אם הלקוח לא יקבל את ההסדר, כי הסיכון עצום".



גם עורך דין זה סבור שהאלמנט התקשורתי שיחק תפקיד לא מבוטל בעניין: "תיק כזה מביא הרבה מאוד פרסום ומוניטין, וקשה מאוד לוותר עליו. אתה אומר לעצמך שתייצג את הלקוח עם קו הגנה לא מיטיבי, אבל לא בהכרח תינזק מזה. אני מניח שזה מה שחלף במוחם".



הסנגורים ידעו שהקלטות "מבושלות"?



בהכרעת הדין הביעו השופטים את זעמם על כך שהוגשו להם קלטות מבושלות וערוכות המתעדות באופן מניפולטיבי שיחות של א' ממשרד התיירות עם מקורבו של קצב, אורי יואלי, שבהן דנו השניים באפשרות חזרתה לעבודה עם קצב. השיחות הוגשו על ידי ההגנה כראיה לכך שא' התכוונה לשוב לעבוד אתו לאחר האונס לכאורה - ולכן לא סביר שנאנסה. השופטים כתבו כי "בדיסק מופיעות רק שבע שיחות שהוצאו מהקשרן, וכל המאזין להן מבין כי עסקינן בעבודת 'בישול ועריכה'".



הם הוסיפו כי בעת השימוע שנערך לקצב בפרקליטות הגישו סנגוריו רק העתק מודפס של שיחות אלה, "באופן שנציגי התביעה לא היו יכולים להעלות על הדעת כי מדובר בחלק מזערי מתוך שיחות מרובות שעברו תהליכי בישול ועריכה". השופטים ציינו כי "העובדה שקלטות המקור נעלמו, על פי הנטען, מעבר לים הוסתרה על ידי הנאשם ונתגלתה רק בחקירה הנגדית". לכן לא התירו את הגשת הדיסק כראיה.



לדעת שפירא, הסנגורים לא היו אמורים לבחון בעצמם את האותנטיות של הקלטות שהוגשו לבית המשפט. "ככל הנראה גם לא הייתי נוהג אחרת במקומם. בא נאשם ומציג בפני עורך הדין שלו קלטת שנשמעת אותנטית ומסייעת לביסוס גרסתו. בהיעדר חשד ספציפי, כלומר בהיעדר סיבה לחשוש שמישהו זייף את הקלטת או עשה בה מניפולציה, אין שום סיבה שלא להניח לנאשם להציג את הקלטת לבית המשפט, שיבדוק את מהימנותה. בנקודה הזאת יש לבית המשפט יתרון ברור על פני הסנגור: בית המשפט מקבל שתי גרסאות מנוגדות, ויכול להתרשם מתשובותיהם של שני המשוחחים בשיחה המוקלטת ומכלל הראיות שבפניו. הסנגור, לעומת זאת, מקבל גרסה מפיו של צד אחד בלבד, והוא אינו ניגש אליה בהלך רוח ביקורתי, אלא מנסה למצוא בה היגיון ולהציגה לביקורתו של בית המשפט באור המחמיא ביותר שאפשר".



עורך דין פלילי אחר אומר: "אני לא מעלה על דעתי שסנגורים ידעו שהקלטות מבושלות והגישו אותן. הנחת המוצא היא שהם האמינו שהקלטות מקוריות. סנגור בתיק כזה לא יסייע להכשלת בית המשפט - זו חציית גבול, ואני לא מאמין שזה מה שהיה שם".



סנגור נוסף נחרץ יותר: "קלטות מבושלות הן המסמר הראשון והחזק ביותר בארון המתים של הנאשם. מי שמגיש קלטות מבושלות, זאת נקודה בעייתית מבחינתו ויתקשו להאמין למלה שיוצאת לו מהפה". גם הוא אינו סבור שסנגורי קצב ידעו שהקלטות נערכו.



כל אנשי הנשיא



עו"ד אביגדור פלדמן



סנגור צמרת, ממייסדי ארגון זכויות האדם "בצלם", לוחם זכויות אדם רדיקלי ומעורב בתיקים מתוקשרים רבים. כיום מייצג פלדמן את ענת קם, המואשמת בריגול חמור בשל גניבת אלפי מסמכים מצה"ל. בעבר ייצג את מרגל האטום מרדכי ואנונו, את המרגל מרכוס קלינגברג ואת סולימן אל-עביד, שהורשע ברצח הנערה חנית קיקוס. בשנים האחרונות מייצג פלדמן גם חברי משפחות פשע כמו האחים אוחנה ונאשמים בעבירות מין כמו אל"ם עאטף זאהר, שהורשע באונס חיילת ששירתה תחתיו. פלדמן החל לייצג את קצב לאחר שסנגורו הראשון, פרופ' דוד ליבאי, התפטר מהייצוג. במשפט קצב היה פלדמן אחראי בין השאר לחקירתה של המתלוננת המרכזית, א' ממשרד התיירות, שעדותה נמצאה כאמינה על ידי השופטים.



עו"ד ציון אמיר



עורך דין פלילי שייצג משפחות פשע בעבירות אלימות, רצח וסחיטה. הוא ייצג את אבי אבוטבול במשפט רצח הנער רענן לוי, את ראובן גבריאלי בחשד להלבנת הון בעסקי הימורים וכן את השר לשעבר גונן שגב שהורשע בניסיון לייבא 30 אלף כדורי אקסטזי. באחרונה ייצג אמיר את דודו טופז, שהואשם בקשירת קשר לביצוע פשע ובתקיפה הגורמת חבלה חמורה, עד להתאבדותו באוגוסט 2009. אמיר מכהן בראש הרכב בית הדין המשמעתי שדן בקובלנה משמעתית שהוגשה נגד השר עו"ד דן מרידור, המואשם עם שותפו אילן שביט בכך שהתנו את גובה שכר הטרחה של ארקדי גאידמק בתוצאות המשפט שלו, דבר שאסור לפי חוק לשכת עורכי הדין. אמיר ליווה את קצב מרגע פרסום הפרשה ובמשפט הוא היה אחראי לחקירתו של קצב על דוכן העדים.



עו"ד אבי לביא



הצעיר בצוות ההגנה. לביא ייצג יחד עם פלדמן את הרב ראובן אלבז בתיק השוחד נגד ח"כ שלמה בניזרי ואת משפחת שולדינר בתיק החקירה המתנהל נגד שר החוץ אביגדור ליברמן. כמו כן, ייצג את אחד הנאשמים המרכזיים בפרשת אליאור חן ואת יו"ר ש"ס בהסתדרות הכללית, דוד יפרח, שהואשם בעבירות מין.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully