כמה זמן מבזבז מעשן ממוצע על עישון במהלך יום העבודה? על פי אתר מחקרי השוק one poll, הוא מקדיש 15 דקות להפסקת עישון, ארבע פעמים ביום, כלומר שעה מיום העבודה שלו. על פי מחקר שערכה ב-2003 croner consulting, חברת ייעוץ עסקי בריטית, מדובר ב-15 דקות בלבד. התשובה האמיתית תלויה בוודאי במידת ההתמכרות, אך בכל מקרה מדובר בזמן ממושך ויקר: גם אם מסתמכים על האופציה הקצרה יותר, מדובר בתשעה ימי עבודה בשנה. על פי המחקרים, הזמן שהושקע בהפסקות עישון לפני כעשור היה קטן בהרבה - עובדה שיכולה להעיד על כך שכמות הזמן המבוזבז דווקא עלתה בגלל האיסור על עישון במקומות עבודה.
בארה"ב ובמדינות מסוימות באירופה קיים ויכוח אם צריך למנוע מעובד לצאת להפסקת עישון או לפחות להכריח אותו להחתים כרטיס בכל פעם שהוא עושה זאת. המתנגדים להפסקות העישון טוענים שהן מפלות לרעה את הלא מעשנים. לעומת זאת, פרופ' קרי קופר, מרצה לבריאות ולפיסיולוגיה ארגונית באוניברסיטת לנקסטר, חושב שהפסקות העישון הן בעלות ערך למקום העבודה. לטענתו, ההפסקות האלה הן הזמן של המעשנים לעסוק בדיונים הקשורים בעבודה ובחיברות, ולכן בטווח הארוך הן מסייעות למקומות העבודה. "מכיוון שרובנו יושבים כל היום מול המחשב ולא מתקשרים עם העובדים האחרים, תחושת הצוות נפגמת וכך גם תחושת ההזדהות עם מקום העבודה. צריך ליזום כמה הפסקות של 15 דקות ביום, ולא לגרום למעשנים להחתים כרטיס בכל פעם שהם יוצאים לעשן".
מחקרים בארה"ב חישבו שעלות מעשן למעביד שלו היא כ-12 אלף דולר בשנה. עלות זו מורכבת מהוצאות נוספות על ביטוח הבריאות ועל אובדן שעות עבודה. פסיקות של בתי משפט בחו"ל קבעו שאי העסקת אדם מעשן היא לגיטימית ואינה מוגדרת כאפליה.
העישון בבריטניה אסור במקומות ציבוריים סגורים וכן במקומות פתוחים כמו אצטדיוני כדורגל ותחנות רכבת, ובעיקרון למעסיקים אסור להגדיר פינת עישון בבניין. בישראל, לעומת זאת, העישון אמנם אסור במקומות ציבוריים, אבל מעסיק יכול להגדיר חדר עישון כל זמן שהוא נמצא בחלל מוגדר ואינו גורם ללא מעשנים להיחשף לעשן. קצה מסדרון או חדר מדרגות אינו נחשב כחלל עישון, מכיוון שהוא משפיע גם על חלקים אחרים בבניין. גם חדר במשרד שבו עובדים רק מעשנים יכול לשמש כפינת עישון, כל עוד גודלו לא עולה על 25% משטח החברה. אבל נראה שאפילו המעשן הכבד ביותר לא ישמח שחדרו האישי ייהפך לפינת העישון המשרדית: מעבר לפגיעה בעבודה שלו, השהייה בחדר אפוף עשן במשך כל שעות העבודה אינה קוסמת לאיש.
מקומות עבודה רבים החליטו למנוע לחלוטין עישון בתוך המבנים והם דורשים מעובדים לצאת להפסקת העישון מחוץ לבניין. אף על פי שחוק העישון, שאוסר על עישון במקומות ציבוריים, עבר ב-1983 וזוכה להתייחסות משמעותית יותר בשנים האחרונות, מקומות עבודה רבים עוד לא מצאו פתרון לפינת העישון. המעצבים והאדריכלים שהם שכרו לא הצליחו לעצב לפינות העישון חלל הולם, שיכלול אוורור מתאים, הגנה מהשמש או מהגשם, ובעיקר שיהיה חלק אינטגרלי ממקום העבודה. ברוב מקומות העבודה והבניינים הציבוריים שבהם ביקרנו, פינת העישון נמצאת בחוץ - במקרה הטוב מדובר במרפסת מושקעת ולעתים גם בכמה ספסלים מוצלים.
נהנים מהשמש על המרפסת
משרדי חברת fundtech, אזור התעשייה הרצליה פיתוח
פינת העישון של חברת פנדטק היא מרפסת רחבת ידיים עם נוף לאזור התעשייה ולנתיבי איילון. מתחת לשלט הגדול של חברת אי.די.בי, שלה שייכת פנדטק, יכולים המעשנים ליהנות ביחד מהשמש החורפית. בשעות הצהריים מארחת המרפסת הצמודה לקפיטריה חלק משולחנות ארוחת הצהריים. המעשנים מספרים שעל אף שגם לא מעשנים אוכלים במרפסת, לא נוצרת אווירה של אנטי עישון. למרות זאת, הם מציינים, כשהמרפסת עמוסה לאחר הארוחה, הם משתדלים לא להדליק סיגריות.
על המרפסת פזורות כורסאות וספות מפלסטיק דמוי ראטן עם כריות ישיבה לבנות, שמשיות בהירות וכיסאות פלסטיק צבעוניים. עציצים כבדים קשורים למעקה כדי שלא יעופו ברוח והאווירה בהחלט מזמינה. שתי עובדות שמעשנות בפינה מספרות שיצאו לעשן עם כוס הקפה, והביאו עמן גם רשימות הנוגעות לעבודה. לדבריהן, המרפסת החדשה היא שדרוג עצום מפינת העישון שהיתה במשרדים הקודמים של החברה, שאותם עזבו לפני כשמונה חודשים. "היינו מעשנים שם כמו כלבים", הן מקטרות. הפינה הלא מושקעת הביאה את המעשנים להשתמש בחדר המדרגות וגררה צעדים לוחמניים מצד ההנהלה.
המעשנות מספרות שבימי גשם, או לפחות בשני ימי הגשם שהיו עד כה, הצטופפו המעשנים מתחת לגגון במרפסת קטנה יותר. שתיהן מודות שהן מעשנות בעבודה יותר מאשר בבית. בכל מקרה, הן מצהירות, לא מדובר ביותר מארבע סיגריות ביום עבודה.
העישון מזיק לבריאות
בית החולים אסותא ברמת החי"ל
הקונצפט של פינת עישון בבית חולים נשמע כמו אקסימורון, אבל על אף שאסור למכור סיגריות בשטח בית החולים, מקומות לעשן דווקא יש בו. פינה אחת המיועדת לצוות ממוקמת בקומה הרביעית, ופינה שנייה למבקרים שוכנת ליד אולם ההמתנה של המשפחות - הממוקם בסמוך לחדרי ההתאוששות. פינת העישון של הרופאים שטופת שמש, אבל מצוידת בשמשיות שלפחות יגנו עליהם מסרטן העור. זאת מרפסת בגודל סביר, שרצפתה מחופה שטיח דשא סינטטי ירוק. כנראה שהשטיח משמש עונש למעשנים - כל הליכה עליו טוענת את הגוף בחשמל סטטי, כך שכל נגיעה במעקה המתכת, שמקיף את המרפסת, נהפכת לזרם כואב.
שני אנשי צוות שפגשנו בפינת העישון סיפרו על "ימים חשוכים", שבהם לא היה בבית החולים מקום מסודר לעשן בו. מנהל בית החולים הראשון אסר על העישון עם המעבר לבניין החדש, והצוות נאלץ להתחמק, לעשן בחדרי המדרגות ולספוג קנסות. אבל לאחר כחודשיים בבניין החדש הוסכם שצריך להקדיש מקום למעשנים, והם זכו במרפסת עם ריהוט עץ ונוף לירקון.
אחת המעשנות נידבה לנו את הסיבה האמיתית להסדרת פינת העישון. "המנהל הקודם הבין שחייבים להקים פינת עישון. זה קרה לאחר שבתוכנית הבוקר של רשת, המשודרת מבניין שנמצא מעבר לכיכר של רחוב הברזל, ראו קבוצות גדולות של אנשי אסותא, רבים מהם לבושים במדי רופאים, מעשנים בכיכר", היא מספרת בחיוך.
נראה שפינת העישון היא הצלחה גדולה. אנשי הצוות מספרים שבסביבות 15:00 מגיעים עובדים רבים להעביר את הפסקת הצהריים על המרפסת. לאנשי אסותא חשוב להדגיש שבית החולים הוא מוסד ללא עישון, וחלק ממדיניות המקום היא לעודד את העובדים להפסיק לעשן. לדבריהם, עובד שירצה לעבור תוכנית גמילה יוכל לעשות זאת על חשבון בית החולים.
מנכ"ל אסותא, ד"ר איתן חי-עם, הוא מעשן כבד לשעבר. לאחר בוקר אחד שבו הרגיש שהוא לא מצליח לקום מהמיטה ושאין לו אוויר, החליט להיגמל. למרבה הפלא, ההחלטה הזו גרמה לו לרדת 30 ק"ג. ההישג מוכח בתמונת "לפני ואחרי" שתלויה במשרדו, ועליה מתנוסס תאריך הפסקת העישון. "אני לא פנאט ולא עושה את המוות למי שעדיין מעשן. כמובן שיש קנסות למי שמעשן שלא במקומות המוסדרים, אבל אנחנו מתמקדים בעיקר בפעולות מניעה".
לקחת שאכטה וליהנות מהנוף
הדס ארזים, בית השקעות, מרכז תל אביב
המליצו לנו בחום לראות את פינת העישון בבית ההשקעות הדס ארזים. סיפרו על מרפסת באוהאוס קלאסית שצופה על הרחוב ומאפשרת לחוש באווירה תל-אביבית אמיתית. בפועל, פינת העישון דרשה מאתנו לחפש מפתח לאחד החדרים שצמודים אליה. בנוסף, היה קשה למצוא בה מעשנים. כנראה שברגע שבו הגענו, נפל על העובדים עומס עבודה ואף אחד מהם לא ביזבז את זמנו על המנהג הלא בריא. על פי הצהרות של עובדים בבית ההשקעות, באחרונה כולם נגמלו מעישון, או שנכנסו להריון.
בנוסף למרפסת העישון, יש שם פינת עישון: מאחורי הבניין, מעבר למדחסים של החניון, מתחבאים שולחן וכיסאות פלסטיק ירוקים. למרות העליבות, נראה שרוב העובדים המעשנים מגיעים לכאן. לעומתה, מרפסת העישון שצילמנו נמצאת במצב מרשים - המאפרות מצוחצחות, הרצפה מבריקה והעובדים מעידים על שגרת ניקיון יומית. הבניין שמאכלס את עובדי המשרד היה בית הדפוס הוותיק של עיתון "הארץ". את תכנון הפנים המקורי של האדריכל יוסף ברלין בחרו מעצבי הפנים של המשרדים לא לכבד, אבל המרפסת בהחלט שמרה על אופייה, כך שאפשר לשאוף עשן ולהרגיש חלק מתרבות אדריכלית.
מעשנים בחצר האחורית
מלון דיאגילב (diaghilev hotel), מרכז תל אביב
באותו בניין שבו שוכנים משרדי הדס ארזים, ניצב מלון בוטיק חדש. קיווינו לפגוש תיירים ולשמוע את דעתם לגבי חוקי העישון בישראל, אבל התיירים היחידים שראינו בביקור בדיוק הגיעו לישראל והתמקדו בעיקר בתוכניות לארוחת הערב. את פינת העישון איכלסה עובדת חיצונית שבאה כדי להתקין תוכנה במחשב של הקבלה במלון. אחד מעובדי המלון התפלא שאנחנו רוצים לצלם את פינת העישון. העובד, שהפסיק לעשן באחרונה, טען ש"עישון זה הכי שנה שעברה, ומה שהולך עכשיו זה אוכל בריא ויוגה".
פינת העישון של המלון בהחלט מרשימה. כורסאות נוחות, שולחן נמוך, צמחי תבלין (שנראו צמאים למים), עצי תפוז סיני בעציצים גדולים ומאפרה מעניינת מצלחת רחבה ואבני חצץ. אמנם מעבר לקיר הגבוה מציצים מראות הצד האחורי המוזנח של בניינים תל-אביביים טיפוסיים, אבל אפשר לייחס את הנוף לאותנטיות של העיר. באי המלון יתקשו להדליק סיגריה בימי גשם, מכיוון שהמרפסת אינה מקורה.
סיגריה לפני העלייה למטוס
שדה התעופה בן גוריון
פינת העישון של נתב"ג היא חדר עישון של ממש, הראשון שבו נתקלנו בסיור. לא מרפסת ולא ברירת מחדל של תכנון לקוי, אלא חדר. ברור שבשדה תעופה אין ברירה אחרת - הרי אי אפשר לתת למעשנים מרפסת פתוחה עם תצפית טובה על מטוסים.
המעשנים בנתב"ג ובשדות תעופה אחרים בעולם נאלצים להסתפק בנוף של מטוסים מבעד לחלונות זכוכית ובענן עשן כבד. החיסרון העיקרי של חדרי העישון הוא שהם כופים עליך עישון מסיבי, ששווה ערך לעישון חבילת סיגריות בדקה. אם לכל אורך הסיור הצלחתי לא להסריח מסיגריות, הרי שאחרי כמה דקות בחדר העישון של נתב"ג כבר הרחתי כמו מעשנת כבדה.
בנתב"ג קיימים שלושה חדרי עישון שנמצאים בשלוש זרועות השדה, וכולם זהים במראה שלהם. החדר מתוחזק על ידי רשת ארקפה שבית קפה שלה צמוד אליו. המעשנים יכולים להעביר כאן את הזמן עד הטיסה עם כוס יין והרבה ניקוטין באוויר. אחד המעשנים שפגשנו במקום, נוסע מתמיד שמבלה זמן רב בשדות תעופה, סיפר שלפני כל טיסה הוא מעשן לפחות שתי סיגריות - התניה של מעשנים שנובעת מהפחד לשבת במטוס ללא כל אפשרות לעשן.
הנוסע המתמיד ציין לחיוב את שדה התעופה בציריך שבשווייץ כמקום ידידותי למעשנים. "יש שם לאונג' עסקים שאפשר לעשן בו וכל הקומה השנייה מיועדת לעישון. גם במוסקווה חדרי העישון נעימים ונקיים". הוא הכתיר את שדה התעופה בווינה כשדה הכי לא ידידותי למעשנים: "אין בו אפילו חדר עישון, אלא פינה צפופה וסגורה".
באותו חדר פגשנו גם שני אנשי צוות אוויר. על אף שבדרך כלל הם לא צריכים להמתין זמן רב בשדה התעופה ולכן נזקקים פחות לחדר העישון, הפעם הם ניצלו אותו עד שיסיימו לנקות את המטוס שטס למוסקווה, ובעיקר קיוו שיזכו לחזור משם באותו יום, לפני שהשלג הכבד יסגור את שדה התעופה.
קשה לעשן בקור הירושלמי
משרד האוצר, קריית הממשלה בירושלים
משרד האוצר נמצא באחד הבניינים המרשימים בקריית הממשלה בירושלים. קסמו טמון בקיסוס הגדל על החזית, שבימים אלה מקבל גוונים של שלכת, או בפשטותו של המבנה, שמשדר תחושה של איפוק ומכובדות היסטורית.
פינת העישון, לעומת זאת, ממש לא מרשימה. ציפינו לפגוש נערי אוצר בחליפות שמעשנים סיגריות מיובאות ודנים בפרטי התקציב, אך הציפייה לא התממשה. מעבר לכניסה, במעין מסתור קטן, ניצבים שני ספסלים ופרגולה מתקפלת. על אף שאחד העובדים ציין שהפרגולה עלתה למחלקת הרכש כ-4,000 שקל, קשה לחוש שמישהו משקיע פה במעשנים. אחד המעשנים הסביר לנו שזה המצב ברוב משרדי הממשלה, וציין לרעה את פינת העישון של משרד המשפטים, שבה הפרגולה בעלת המבנה הסגור אוגרת את כל העשן והופכת את המקום לארובה חנוקה.
רוב העובדים והמבקרים מעשנים בכניסה למבנה, מטרים ספורים מפינת העישון, מתחת לשלט ברור שמבהיר: "כאן אסור לעשן". הסיבה לכך היא כנראה הקור הירושלמי: באחד הימים החמים של דצמבר היתה פינת העישון החשופה קפואה למדי. הכניסה למבנה מוגנת יותר מרוחות, ולכן היא נעימה יותר.
בפועל, כל פתיחה של דלת הברזל הכבדה למראה של המשרד מחדירה עשן פנימה, ומדגימה למה פינות עישון צריכות להיות ממוקמות במרחק מה מהכניסה למבנה. כשנשאלה אחת העובדות מה עושים המעשנים בימים גשומים, היא ענתה ש"מסתדרים. כלומר, מעשנים בחדרים, כפי שיכול להעיד הריח בחלק מהמסדרונות בימים גשומים וקרים. נכון שהמעשנים עומדים ליד החלון, אבל זה לא באמת פתרון".
מותר לעשן במשרד של הבוס
משרדי חברת הפרסום המקוון e-dologic, אזור התעשייה של רמת גן
גג העישון של אי-דיאולוג'יק הוא רחב ידיים, אבל לא פגשנו שם עשרות אנשי פרסום מעשנים כמו שציפינו. בפועל, העובדים מספרים שהם עושים זאת בפינה אחרת של הגג, עם נוף מרשים ושמש נעימה בחודשי החורף. הגג שמוקדש לעישון וגם לאירועי חברה מחופה בדק, פרט לחלק נמוך יותר שמחופה בדשא סינתטי. ברחבי הגג פזורים שולחנות קק"ל גדולים, כמה פינות ישיבה עם כיסאות פלסטיק דמוי ראטן ושולחנות קטנים.
לא רק מעשנים מגיעים לגג, אלא גם עובדים שמעוניינים לאכול את ארוחת הצהריים שלהם בנחת ולא מול המחשב. בסדרה "מד מן", שעוסקת במשרד פרסום, הסיגריות נדלקות כל הזמן, בכל מקום במשרד. המרחק בין הסדרה למציאות גדול למדי ומתחיל בכך שאנשי אי-דיאולוג'יק, שעמם נפגשנו בפינת העישון, לא ראו אף פרק של "מד מן".
פינת העישון של אידיאולוג'יק נראית יותר כמו בית "האח הגדול", מאשר משרד פרסום משנות ה-60 בארה"ב. העובדים שעל הגג צעירים וזרוקים יותר, והעישון נועד בעיקר להתאוורר מהעבודה ואינו דרך חיים. כמו ב"מד מן", גם באי-דיאולוג'יק אפשר לעשן במשרד של הבוס. לפחות בזכות האוורור המוצלח, החדר לא ממש מסריח.
לקחת שאכטה ולהינות מהנוף: איך נראות פינות העישון במקומות העבודה
תומר אפלבאום ושני שילה
13.1.2011 / 13:10