"אור כוכב פורח, כתם שמש מתלקח", שרה יהודית רביץ ("כמו אל מים", מלים - יענקל'ה רוטבליט). ואני בתוך סיטרואן ds3. צהובה. כולם מסתכלים עליה ועלי. וזה לא לא נעים.
"בוא יפה עיניים, בספינות חלל", ממשיכה רביץ, ואני לא צריך לחכות עד סוף השיר כדי להחליט - המכונית הזאת מוצאת חן בעיניי.
קלאסיקה של כל הזמנים
ds3 היא הראשונה בסדרה חדשה של סיטרואן. אחריה יבואו ds5 ,ds4 ועוד. המסר הוא יותר סטייל, יותר ייחוד, יותר כסף. סיטרואן עושה את זה כדי לשדרג את התדמית שלה. סיטרואן עושה את זה כדי לתת ביס בשוק הרווחי והמשגשג של מכוניות הנישה המעוצבות. במקרה של ds3, מדובר בשוק של פיאט 500, מיני קופר, אלפא רומיאו מיטו, אאודי a1, ניסאן ג'וק ועוד.
ds. השם מגיע מסיטרואן ds של שנות ה-50. המכונית הסנסציונית, שקיבלה את הכינוי "האלה" (deesse בצרפתית), הקדימה את זמנה בכמה עשרות שנים ונהפכה לקלאסיקה של כל הזמנים.
אז מה, מנערים את האבק מהשם ומדביקים אותו למודל 2010? אני מנחש שזו החלטה של אנשי השיווק. הרי חוץ מהשם אין שום דבר רטרואי ב-ds3. וזה בניגוד גמור למיני החדשה שנראית כמו הישנה ולפיאט 500 של עכשיו ואז. וזה בסדר גמור. הרי בסיטרואן כבר עמדו כמה פעמים בפיתוי ולא מיחזרו את דה שבו. אני מקווה ש-ds6 לא תזכיר את ds המקורית. תנו למתים למות בשקט.
מכונית פרו נהיגה
ds3 היא c3 בתחפושת. אותה פלטפורמה מכנית בדיוק. למי אכפת? העיקר הוא שהתוצאה שונה בתכלית - ולא רק בעיצוב. c3 היא מכונית אנטי נהיגה ואילו ds3 היא פרו נהיגה. למעשה, זאת הסיטרואן הראשונה מאז ימי הקסארה שעשתה לי חשק לנהוג. תבלעו את זה בזהירות. ds3 טובה משמעותית מ-c3, אבל נופלת משמעותית ממיני קופר. כדי להיות עוד יותר מוצלחת חסרים לה מתלים קשיחים יותר ושלדה מגובשת יותר. כנראה נעשתה שם פשרה לטובת הנוחות. כנראה שזו הפשרה המתאימה לרוב הקהל של המכונית הזאת, שיעבור בה מטיילת אחת לשנייה. אני לכשעצמי הייתי שמח למשהו קשיח יותר. הייתי שמח גם לגיר אחר. ds3 מכילה את גיר ארבעת ההילוכים של c3. הגיר הזה, אני מצטער, דופק את המנוע, מחבל בביצועים וגם עושה רעש באוזן - 100 קמ"ש בלבד והמנוע מזמזם בסל"ד מוגזם. מתי כבר יגיעו לסיטרואן הגירים עם שני המצמדים כמו שיש בקונצרן פולקסווגן, פיאט-אלפא, פורד וכו'?
ועוד תלונה - המושב לא חובק. במכונית שלי, בזמן שאני מטלטל את המכונית מצד לצד בסיבובים, אני רוצה מושב חובק עם תמיכה צדית, מוטה קדימה ולא לאחור, כמו ברוב המכוניות.
הגג נראה צף
היא תמשוך מבטים גם בצבע גוף סולידי יותר. זה יקרה בזכות ההסוואה המתוחכמת של חלקי מתכת שונים בזכוכית כהה, זה יקרה בזכות הגג שנראה צף, גבוה מעל קורות המרכב, בזכות קורה b (הקורה השנייה) שהיא לא רק מקוצרת כביכול אלא גם מוטה קדימה ולא לאחור, כמו אצל כולן. בחזית יש כמובן פנסי לד אנכיים שדולקים ביום, אביזר האופנה שאף מכונית לא שלמה בלעדיו כיום (מתי האופנה הזאת כבר תצא מהאופנה?). מי שירכוש ds3 יוכל לבחור סט צבע לגג, ללוח השעונים, לידית ההילוכים, לחישוקים ולמפתח. בדיוק כמו אייפון או אייפוד. לא מספיק המכשיר, צריך גם כיסוי ייחודי.
רביץ ורוטבליט שרים את השיר שלהם בפעם השלישית, ואני מתבאס מהאיכות הנמוכה של מערכת השמע. ומה שיותר גרוע, ממש שערורייתי במכונית כזו, אין חיבור ל-usb (אלא רק שקע aux). אני מתבאס מביצועי המנוע - 1.6 ליטרים, 120 כ"ס. עם תיבת הילוכים ידנית זה היה כנראה מספק, אבל לא עם ארבעת ההילוכים האוטומטית המזעזעת הזאת.
אז למה היא מוצאת חן בעיני? מפני שהיא לא אריזה יפה, ריקה, טיפשה. מפני שיש כאן חבילה הומוגנית של עיצוב חוץ, עיצוב פנים ואופי. בזכות המחיר שאינו מוגזם. ורק בקשה אחת יש לי לכם - קחו אותה בגרסת ה-thp, טורבו, 156 כ"ס וגיר ידני. תצטרכו להוסיף כ-15 אלף שקל (152 אלף במקום 137,500) - אבל לא תצטערו.
בעד: הופעה, אופי, חבילה.
נגד: גיר, מנוע בגרסה הבסיסית, אבזור בגרסה הבסיסית.
שורה תחתונה: מאגניבה.
סיטרואן DS3: עיצוב, אופי ואבזור בסיסי
יואב קווה
13.1.2011 / 13:18