הבעיה האמיתית של סין

>> כשנשיאה של סין, הו ג'ינטאו, יבוא לביקור השבוע בארה"ב, שער החליפין בין המטבעות של סין וארה"ב יהיה באופן בלתי נמנע נושא השיחה העיקרי.



סין דיכאה את ערך המטבע שלה, הרנמינבי (יואן) במשך שנים, והפכה את היצוא הסיני לארה"ב לזול יותר, ואת היצוא האמריקאי לסין ליקר יותר. עלייתו של היואן באחרונה היתה מתונה מכדי לשנות את המצב. ביקורו הממלכתי של ג'ינטאו יתרחש על רקע המתיחות בין המדינות.

ואולם, ההתמקדות במטבע מופרזת. האמת היא ששער החליפין אינו הבעיה האמיתית עבור חברות אמריקאיות המקוות למכור יותר מוצרים בסין, ובתוך כך ליצור יותר משרות במדינה זו. שער החליפין לא צריך לעמוד במרכז הפגישה השבוע.



עבור ארה"ב, הבעיה מספר אחת עם הכלכלה הסינית היא גניבת קניין רוחני. חברות טכנולוגיה, למשל, ממשיכות לדווח כי סוכנויות ממשלתיות סיניות מורידות עדכוני תוכנה עבור תוכנות שהן מעולם לא קנו, כלומר, באופן לא חוקי. אין פלא, אם כך, שסין נהפכה לשוק השני בגודלו בעולם למכירת חומרת מחשבים - אך היא השמינית בגודלה בין שוקי מכירות התוכנה.



הבעיה השנייה ברשימה, לפי אנשי עסקים הפועלים בסין, היא מחסומי ההגנה שסין מקימה. לעומת מחסומים אלה, קמפיין "קנו תוצרת ארה"ב" הטרי נראה חיוור למדי. במקרים מסוימים, סין אף התעקשה כי מוצרים הנמכרים בסין חייבים להיות לא רק מיוצרים בה - אלא גם מתוכננים ומעוצבים בה. מדיניות זו זוכה לשם "חדשנות מקומית".



זה לא שלשער היואן אין חשיבות. הוא משפיע על מחיר כל מוצר אמריקאי שנמכר בסין וכל מוצר סיני שנמכר בארה"ב. ואולם, הדיון ביואן נוטה להפריז בעוצמת הבעיה, בשל הסתמכותו על אמת מידה לא מושלמת.



ההשוואה הרלוונטית ביותר של שני המטבעות היא זו המתקננת את האינפלציה בשתי הארצות. כשהאינפלציה גבוהה יותר במדינה אחת, כפי שקורה לסין כיום, משמעות הדבר שהמוצרים שלה יקרים יותר - והיבוא למדינה נהפך לזול יחסית. בפועל, המחיר הריאלי של מוצרים סיניים עולה בקצב מהיר יותר ממה שמראה שער המטבע.



כשלא מביאים בחשבון את האינפלציה, היואן עלה ב-3% מול הדולר מאז הקיץ האחרון, שבו החלה סין לאפשר שוב למטבע להתייסף. כשמחשבים את האינפלציה בנוסף, העלייה הריאלית בשער היואן היא 5% בערך. בקצב כזה, היואן ימחק את הפיחות המלאכותי שלו תוך פחות משנתיים, להערכת כלכלנים.



הדיון בשער החליפין - "הסחת דעת"



סיבה אחת לעלייה בשער המטבע היא כמובן הלחץ הפוליטי של ארה"ב ומדינות אחרות. בניגוד לדבריהם של מנהיגי המפלגה הקומוניסטית בסין, הם נאלצים לעתים להתכופף בפני לחצים בינלאומיים.



השאלה המתבקשת היא כיצד יכול ממשל אובמה להפעיל לחץ דומה בנושא גניבת הקניין הרוחני ומחסומי הסחר. ארתור קרובר, יועץ מבייג'ין ועורך "צ'יינה אקונומיק קוארטרלי", מרחיק לכת וקורא לדיון בשער החליפין "הסחת דעת".



"מה בדיוק אפשר להרוויח מהתקוטטות על אחוז או שניים בייסוף השנתי?", אומר קרובר. הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות כדי להשפיע על מנהיגי מדינה אחרת הוא לשכנע אותם שהדבר לטובתם. המשימה אינה קלה כשמדובר במחסומי סחר, מכיוון שכל פעם שחברה אמריקאית אינה מצליחה למכור משהו בסין, חברה סינית, לכאורה, מרוויחה מכך. במקרה של פירטיות, החברה הסינית חוסכת כסף כשהיא לא קונה את המוצר המקורי.



עם זאת, למנהיגים של סין יש סיבה לחשוש ממחסומי הסחר שהם הקימו. האליטה של סין בממשלה ובעסקים, חוששת עמוקות כי החברות של סין לא יצליחו ליצור מוצרים חדשניים באמת. המנהיגות עסוקה בצורה אובססיבית בעובדה שאף סיני לא זכה בפרס נובל למדעים מאותה סיבה.



פתיחתה של הכלכלה ליותר תחרות גורמת לפגיעה בטווח הקצר, אך היא גם מאלצת חברות להתחזק ולהיות יצירתיות יותר - או לגווע. תחרותיות מולידה חדשנות. טיעון זה נוח לאובמה ויועציו. הם חוששים כי לחץ ישיר על סין יגרום לה להיכנס למגננה וייצור תגובת נגד. הבעיה היא שאובמה ואנשיו חוששים יותר מדי. לחץ יוכל לעבוד, כפי שהחודשים האחרונים הוכיחו.



ארה"ב צריכה לגייס לצדה כמה בעלי ברית בנושאים אלה, כפי שעשתה בעניינים צבאיים הקשורים לסין. basf וסימנס, שתי חברות גרמניות גדולות, כבר התלוננו על הפרוטקציוניזם (שימוש במחסומי סחר כדי להגן על חברות מקומיות) הסיני, וכמוהם עשו מנהיגים באירופה. מדינות אחרות מתוסכלות לא פחות משער החליפין: ביחס למטבעות רבים אחרים מלבד הדולר, היואן למעשה ירד בחודשים האחרונים.



ואולם, ארה"ב מספיק גדולה וחשובה בעיני עצמה לחברות סיניות כדי להפעיל לחץ מסוים. בשל כך התניות ה"תוצרת ארה"ב" בכמה סעיפי חוק בארה"ב, קטנות ככל שיהיו, הן שימושיות, וכמוהן גם כמה הצעות חוק בקונגרס להטיל עונשים על סין.



השתלטותם של הרפובליקאים על בית הנבחרים מעניקה סיכוי חדש, אם בכלל, לערוך דיונים בהצעות חוק אלה, מכיוון שנציגיהם הם מבקרים חריפים של הפרוטקציוניזם הסיני. הדמוקרטים והרפובליקאים כאחד יכולים להשתמש בביקורו של ג'ינטאו כדי להדגיש - עבורו ועבור אזרחים סיניים רבים שיעקבו אחר ביקורו - את תסכולם של האמריקאים מתלאות הכלכלה. כפי שכתב המלומד ז'אנג גואוקינג בעיתון סיני לאחרונה: "שיעור אבטלה גבוה והקשיים לתמרץ את הכלכלה", מסייעים ליצור סכנות חבויות אדירות בארה"ב.



אחת הסכנות היא האפשרות שפוליטיקאים אמריקאים יחליטו שדיבורים קשוחים אינם מספיקים כדי לשכך את כעסם של בוחריהם. אם יום כזה יגיע, ארה"ב וסין עלולות להיקלע למלחמת סחר שתחמיר את המצב עבור שתיהן.