תוכנית אמריקאית לשיקום כלכלת אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה שנקראה על שם מזכיר המדינה ג'ורג' מארשל - שנחשב לכוח המניע מאחוריה.
התוכנית, בהיקף של כ-13 מיליארד דולר (כ-5% מהתמ"ג האמריקאי באותם ימים), הוצגה ביוני 1947 והחלה לפעול באפריל 1948, למשך ארבע שנים. מטרתה הראשונית היתה לשקם את התשתיות והערים הגדולות. חלקים אחרים בתוכנית נועדו להפוך את החקלאות והתעשייה ליעילות יותר ולהסיר מחיצות בסחר בין המדינות.
תוכנית השיקום הוצעה גם לשליט ברית המועצות, יוסף סטאלין, ולמדינות הגוש המזרחי. סטאלין שקל תחילה להצטרף לתוכנית כדי לחסום את ההשפעה האמריקאית, אך בסופו של דבר נותר בחוץ.
בסופו של דבר רוב ההלוואות שהוענקו נהפכו למענקים, אך גרמניה המערבית המשיכה להחזיר כסף לארה"ב עד 1971. בריטניה קיבלה 3.3 מיליארד דולר, צרפת 2.3 מיליארד דולר, גרמניה 1.5 מיליארד דולר והולנד 1.1 מיליארד דולר. גם יוון וטורקיה, שנחשבו למחסום בפני ההשפעה הסובייטית, קיבלו סיוע משמעותי.
בזיכרון ההיסטורי נתקבעה התוכנית כהצלחה. עד 1951 עקף התוצר המשותף של המדינות שקיבלו את הסיוע את רמתו ערב המלחמה. בשני העשורים הבאים רשמה כלכלת אירופה המערבית את קצבי הצמיחה המהירים מאז ומעולם. למרות זאת, כלכלנים רבים טוענים ששיקום אירופה היה מתרחש גם בלעדיה. אחרים מוסיפים שארה"ב השתמשה בתוכנית כדי להגביר את השפעתה ואף אילצה חלק מהמדינות להצטרף למלחמת קוריאה בתחילת שנות ה-50.
כך או כך, רבים רואים בתוכנית את הבסיס לדומיננטיות של כלכלת ארה"ב עד היום. התוכנית היתה גם חלק מהבסיס להקמת השוק האירופי המשותף, שהתפתח מאוחר יותר לאיחוד האירופי.
ginzburg@themarker.com.ami
תוכנית מארשל
עמי גינזבורג
16.1.2011 / 7:16