>> אקסון מוביל (קוד מסחר xom) היא החברה בעלת שווי השוק הגבוה ביותר בעולם - 380 מיליארד דולר. בעשר השנים האחרונות הניבה ההשקעה בה תשואה שנתית ממוצעת של כ-8%. זוהי תשואה גבוהה באופן משמעותי מזו שהניב מדד השוק האמריקאי הרחב, 500 s&p. גם אחיותיה של אקסון לענף האנרגיה בארה"ב, שברון (cvx) וקונוקו פיליפס (cop), הניבו תשואות דומות ואף טובות יותר בעשור האחרון.
ההשוואה הזאת מלמדת שלצד החלוקה הגיאוגרפית המקובלת - ארה"ב, אירופה, שווקים מתעוררים - לשוק המניות ישנה עוד חלוקה פנימית חשובה: החלוקה הסקטוריאלית. ההיסטוריה מלמדת שמניות מאותו הענף מתנהגות פעמים רבות באופן דומה. הן עולות יחד ויורדות יחד, ועושות זאת באופן שאינו מתואם עם תנודות השוק העולמי או השוק המקומי שלהן.
אצל מניות חברות האנרגיה הסיבה לעליית הערך של השנים האחרונות ברורה. ארה"ב, שוק הבית שלהן, אמנם חוותה בעשור האחרון שני משברים כלכליים חריפים, אבל הן עצמן הושפעו מתהליכים חזקים שהתרחשו מחוץ לארה"ב - ובראשם הצמיחה המהירה בשווקים המתעוררים.
השווקים הצומחים הגבירו את הביקוש לאנרגיה, וגרמו לקפיצה במחירי הנפט. חברות האנרגיה, שיושבות על עתודות נפט גדולות, נהנו מכך - ורווחיהן צמחו במהירות. התופעה הזאת עברה כחוט השני כמעט בכל חברות האנרגיה הגדולות בעולם, ורווחי כולן צמחו באופן ניכר בעשור האחרון.
השיוך של מניות לענפים שונים מאפשר למשקיעים למפות את שוק המניות ולנקוט אסטרטגיית השקעות המכונה "רוטציית סקטורים". הרעיון הבסיסי מאחורי האסטרטגיה הזאת הוא פשוט, אך לא קל ליישם אותו: בכל שלב של המחזור הכלכלי יש בדרך כלל חברות אחרות שנהנות מיתרון.
כאשר מדינה מתחילה לצאת ממיתון, אחד הסקטורים הראשונים שנהנים מכך הוא זה של הבנקים וחברות השירותים הפיננסיים. בתקופות מיתון הרווחים של הבנקים סופגים מהלומה בגלל קשיים שבהם נתקלים הלווים שלהם.
הבנקים צריכים להפריש סכומים גבוהים לחובות מסופקים, ולכן רושמים ירידה חדה ברווחים. כאשר הגלגל מתחיל להתהפך, היקף ההפרשה לחובות מסופקים צונח בחדות, ורווחי הבנקים מתאוששים במהירות.
כאשר תהליך ההתאוששות הכלכלית תופס תאוצה, חוזרות חברות ומדינות לבצע השקעות. זהו השלב שבו חברות חומרי הגלם מתחילות לקבל הזמנות, וכמוהן חברות המייצרות ציוד השקעה - כמו חברות טכנולוגיה וחברות תעשייתיות שונות.
השלב הבא של המחזור הכלכלי כבר יתאפיין בהתרחבות עסקית. זהו השלב שבו החברות צוברות ביטחון וחוזרות להגדיל את מצבת כוח האדם שלהן. שוק העבודה מתאושש ושיעורי האבטלה יורדים. בשלב זה חברות הקמעונות יתחילו לחוש שיפור משמעותי בתוצאותיהן, וכמוהן גם חברות התעופה והתיירות. הביטחון הצרכני יעלה מדרגה, ואנשים יחזרו לקנות מוצרי מותרות ויגדילו את היקף ההוצאה על בילויים וחופשות.
לקראת סוף המחזור הכלכלי, כאשר השוק מתקרב לשיאו, יצטרפו למגמה גם חברות הנדל"ן. כשאנשים חשים עשירים יותר הביקוש לנדל"ן עולה, ומחירי הבתים מאמירים.
השלב האחרון של המחזור הכלכלי מסתיים במשבר. זהו השלב שבו החברות הפופולריות יותר הן החברות הדפנסיביות, כלומר חברות שעסקיהן אינם מושפעים באופן ישיר מהמחזור הכלכלי. כאלה הן חברות התרופות, חברות שירותי הטלקום, חברות המספקות שירותים בסיסיים כמו מים וחשמל ובמידה מסוימת גם חברות המזון.
הסחורות ניצחו, הבנקים הפסידו
לכל שלב במחזור הכלכלי ישנם אם כן ענפים שבולטים בו יותר, וחברות שרווחיהן צפויים לצמוח בו באופן חד יותר. משקיעים אקטיביים מנסים לרכוב על המגמות האלה כדי לשפר את התשואה שישיגו בשוק. הם מנסים לזהות באיזה שלב אנחנו נמצאים בכל פעם על פני המחזור הכלכלי (העולמי או המקומי), ובהתאם לכך לבחור את הסקטורים שבהם כדאי להשקיע חלק גדול יותר של התיק.
מבט להיסטוריה הקרובה יכול ללמד עד כמה יכולים הענפים השונים להתרחק זה מזה בתוך תקופה לא ארוכה. כיום קל יותר לבחון זאת בגלל ריבוי המדדים הענפיים וריבוי קרנות הסל (etf) העוקבות אחר מדדים כאלה.
אם נסתכל למשל על חמש השנים האחרונות דרך שורה של קרנות סל העוקבות אחר ענפי מניות שונים בארה"ב, נגלה שהמגזר הטוב ביותר להשקעה היה המניות של חומרי הגלם הבסיסיים - בעיקר מתכות ומוצרי אנרגיה שונים. ענף זה, המיוצג בארה"ב על ידי קרן הסל xme, הניב בחמש השנים האחרונות תשואה מצטברת של 54%.
ענף חברות האנרגיה עצמו, המיוצג על ידי קרן הסל xle, הסתפק בתשואה של 31%. בהתחשב במשבר הגדול שהיה בדרך, גם זו תשואה נאה בהחלט.
בתחתית הרשימה ניתן למצוא את חברות הפיננסים והנדל"ן. מגזרים אלה הניבו תשואות שליליות של כ-20%-50% בממוצע, והם משקפים את השבר הגדול שנוצר בהם עם פקיעת בועת האשראי והנדל"ן הגדולה בארה"ב.
אופנתי זה יקר
קרנות סל סקטוריאליות נהפכו בשנים האחרונות לאבני בניין חשובות בכל תיק השקעות. מכיוון שכל ענף פורח בתקופה אחרת, קיים בין הענפים השונים חוסר מתאם בסיסי.
משקיעים מנוסים אוהבים חוסר מתאם משום שהוא מאפשר להם להחליק את התנודתיות של שוק המניות כולו, ועל ידי כך לבנות תיקים תנודתיים פחות ומסוכנים פחות. בנוסף, אם מזהים נכון את קבוצת הענפים שצפויה לצמוח (או את זו שעלולה לדעוך), אפשר לשפר משמעותית את התשואות בתיק. זו, בסופו של דבר, המטרה המרכזית של כל מנהל השקעות או משקיע עצמאי.
אלא שכאן מגיע החלק הקשה יותר באסטרטגיה: איך מזהים מהו הענף הבא שיתרומם, ולא פחות חשוב מכך, איך מנחשים מתי זה יקרה. איך בכלל ניתן לדעת היכן אנחנו ממוקמים על המחזור הכלכלי?
משך הזמן של מחזור כלכלי אינו ניתן לחיזוי. ישנם מחזורים כלכליים שיימשכו רק כמה שנים ספורות, וישנם מחזורים שנמשכים על פני שני עשורים ויותר. במצב כזה תהליך הבחירה בין הסקטורים השונים הופך לקשה ביותר, ומרחב הטעות הוא גדול.
ניסיון לבחור בין סקטורים בהתאם למחזור הכלכלי הכולל שקול אם כן לניסיון לתזמן את השוק, משימה שרוב המשקיעים נכשלים בה. אפשרות ריאלית יותר היא לבדוק מהם המחירים היחסיים של כל סקטור ולנסות להמר על הסקטור "הזול יותר", תוך התרחקות מסקטורים שנהפכים לאופנתיים מדי ויקרים מדי. כאשר ענפי כלכלה שונים הופכים לבועתיים - כמו מניות הטכנולוגיה בסוף 1999 או "המניות הירוקות" ב-2006 - עדיף להתרחק מהם ולדבוק בסקטורים שבהם המחירים שפויים יותר.
בהקשר זה ראוי לשים לב שבסקטור חומרי הגלם תשואות הדיווידנד כיום נמוכות מאוד, הרבה יותר מכפי שידע הסקטור הזה בעבר, עקב העלייה במחירי המניות. שלא במפתיע, בקרן הסל של חומרי הגלם, xme, היתה תשואת הדיווידנד בשנה האחרונה 0.6% בלבד, כשליש מתשואת הדיווידנד במדד 500 s&p. שיטה ישימה אחרת לבחירה בין סקטורים יכולה להתבסס על העדפות הסיכון של המשקיע.
דרגות הסיכון של הענפים השונים אינן זהות. סקטור חומרי הגלם למשל נחשב לתנודתי ומסוכן יחסית, וגם ענפי הטכנולוגיה והאלקטרוניקה נתפשים לרוב כמסוכנים יותר. מצד שני, סקטורים כמו תרופות, טלקום, שירותים בסיסיים ואפילו נדל"ן מניב נחשבים ליציבים יותר, ועמידים יותר אם הכלכלה תשנה לפתע כיוון.
גם תשואות הדיווידנד בסקטורים האלה גבוהות כיום יותר - בין 2% ל-4%. משקיעים שמחפשים תשואת דיווידנד שוטפת גבוהה ופחות תנודתיות לאורך זמן עשויים להעדיף דווקא את הענפים האלה, ולתת להם משקל גבוה יותר בתיקי ההשקעות שלהם.
*תשואת דיווידנד
יחס שמספק אינדיקציה לרמת המחיר של מניות. מנייה שנסחרת במחיר של 10 דולרים ומחלקת דיווידנד של 60 סנט בשנה נסחרת בתשואת דיווידנד של 6%
*קרן סל סחירה (etf)
קרן נאמנות סחירה הכפופה לחוקים ולתקנות בארה"ב ועוקבת אחר מדד כלשהו. באופן עקרוני, etf היא המקבילה האמריקאית לתעודות הסל הישראליות
המתכון לניצחון: בחירה בענף הנכון
מאת עמי גינזבורג
16.1.2011 / 7:16