פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      התגייסות כללית

      בשירותי בריאות כללית מתמודדים עם המחסור באחיות באמצעות תכניות מיוחדות לגיוסן ושימורן במערכת. כל הפרטים לפניכם

      מקצוע הסיעוד נמצא בשנים האחרונות במצב של מחסור גובר: פחות ופחות אנשים בוחרים ללמוד סיעוד והתחרות בין בתי חולים פרטיים לבין קופות החולים הולכת ומחריפה. כיום קיים מחסור באחיות בעיקר באיזור המרכז והדרום.

      על פי הפרסום "כוח אדם במקצועות הבריאות 2009" של משרד הבריאות משנה זו, המציג מידע מעודכן על מקצועות הבריאות בישראל לשנת 2009 בהשוואה למדינות ה- OECD, שיעור האחיות עד גיל 60 ירד ב-9% מסוף שנת 2002 עד סוף 2009. כמו כן, נרשמה ירידה במספר ההכרות החדשות בסיעוד – 980 בשנת 2009 לעומת 1,883 בשנת 2002, וזאת בעיקר עקב הפסקת ההכשרה של אחיות מעשיות חדשות, לעומת מספר יציב יותר של אחיות מוסמכות חדשות.
      בשנת 2009 הוכרו 1,291 אחיות מוסמכות (384 מהן הוסבו מאחיות מעשיות). כמו כן הצטמצמה העלייה מארצות חבר העמים שכללה אחיות ורופאים רבים.
      אחוז האחיות עד גיל 45 הינו במגמת ירידה – 43% בשנת 2009 לעומת 54% ב-2000. אחוז האחיות המוסמכות בוגרות קורסים על בסיסיים במגמת עליה, 40% ב- 2009 בהשוואה ל- 37% ב- 2000. מרבית (90%) בעלי ההכרה במקצועות הסיעוד הם נשים. שיעור האחיות בישראל נמוך בהשוואה לשיעורן במדינות ה- OECD.

      הנהלת בריאות כללית החליטה להכנס לעובי הקורה ולהתמקד בנושא שימור וגיוס אחיות – הן לשירותי בריאות כללית באופן ספציפי, והן באופן כללי, לתחום הסיעוד.

      מה כוללת התכנית לגיוס אחיות?

      מטרת התכנית היא למשוך אחיות לעבודה בשירותי בריאות כללית, כפי שמספרת ד"ר דורית וייס האחות הראשית בשירותי בריאות כללית: "אנחנו מציעים עבודה בארגון מתקדם, מקצועי ומגוון, שמציע הרבה אפשרויות לקידום. ארגון שמעניק בטחון כלכלי ואפשרות לעבוד כמעט בכל מקום בארץ".

      הכללית ביססה תכנית לגיוס אחיות שכוללת פעילויות מסוגים שונים, ופיתוח מקצועי תוך התמקדות בקהל היעד: פרסומים, השתתפות בירידי תעסוקה ומפגשים ייעודיים עם תלמידי סיעוד. כמו כן, הכללית נותנת מלגות ותמריצים נוספים, שמטרתם למשוך אחיות לעבוד בכללית.את התוכנית מנהלת אתי רוזנברג מנהלת מוקד גיוס ושימור אחיות ומנהלת המחלקה לתכנון ומדיניות, בשיתוף חטיבת משאבי אנוש בכללית.

      כיצד דואגת הכללית לשימור האחיות במערכת?

      "בשנה האחרונה הקדשנו מאמצים ללמידה של הנושא של דור ה- Y בתעסוקה במטרה לתת למנהלות כלים לשימור עובדות ועובדים חדשים בעבודה”, אומרת נועה פרבר, ראש תחום גיוס ומיון באגף פיתוח משאבי אנוש .דור ה-Y מתייחס לאנשים צעירים, שנכנסים כיום לשוק העבודה – בגילאים 20-34.

      "מלבד הנושא של לימודי המשך ותמריצים, אנחנו מקפידים על קידום העובדים ושמים דגש על ההתפתחות המקצועית שלהם”.
      "היתרון של הכללית הוא יתרון הגודל- "לעבוד בגדול"- אחות יכולה לבנות מסלול קריירה שיתחיל במחלקה בבי"ח, יעבור לקהילה וימשיך בניהול סיעוד במרפאה או בניהול תחום מקצועי במחוז”.

      מסלול התקדמותה של בלה אליגולשוילי ממחיש היטב את דבריה של ד"ר דורית וייס. אליגולשוילי הייתה אחות צעירה במחלקת ילדים בבית החולים וולפסון. במסגרת הכשרתה בבית החולים היא עברה קורס אונקולוגיה על-בסיסי וכחלק מתכנית הלימודים היה עליה להתנסות בקהילה ביחידות להמשך טיפול. כחלק מההתנסות בלה התבקשה להתלוות לצוות שערך ביקורי בית אצל חולים אונקולוגיים.

      ביקור בית משנה חיים

      בלה: “לפני שנחשפתי לעשייה הסיעודית בקהילה הייתי בטוחה שתחום העבודה של אחיות הקהילה מאד מצומצם ומשעמם וכולל רק לקיחת דם והחלפת תחבושות. אבל את ביקור הבית הראשון שלי לא אשכח לעולם. הגענו לבית של חולת סרטן צעירה, והרופאה והאחות טיפלו בה בצורה כל כך רגישה ומקצועית ונתנו מענה לכל הבעיות והמצוקות ובאותו יום ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות!”
      בלה סיימה את הקורס והתחילה לעבוד בכללית בחצי משרה, כשבשאר הזמן היא המשיכה לעבוד בבית החולים.
      "בהמשך", היא מספרת,”עברתי השתלמות בניהול הטיפול בבעלי סטומה. בנוסף, בתור אחות אונקולוגית טיפלתי גם בילדים, ושם הבאתי הן את הניסיון שלי כאחות במחלקת ילדים והן את ההכשרה שלי כאחות אונקולוגית. יש לכך ערך מוסף אדיר".

      כיום, בלה מנהלת את היחידה האונקולוגית לטיפול בית תומך והוספיס בית בחולי סרטן במחוז מרכז. במסגרת תפקידה היא מנהלת צוות רב מקצועי של 30 איש, שכולל אחיות, רופאים ועובדים סוציאליים. “ לנהל צוות רב מקצועי מצוין איכותי מהטובים שיש בארץ זאת ממש אומנות ואני משתדלת לעשות אותה הכי טוב שאני יכולה בחיי המקצועיים בהווה ובעבר עבדתי ביחד ולצד אנשים מבריקים ומצוינים הסטנדרטים והערכים שהוטמעו היו של עבודה מקצועית מהמעלה הראשונה יעילות וזמינות המשלבת את הלב והנשמה בעטיפה גדולה של חמלה ".

      "בצוות שלי יש אוסף של אנשים מצוינים בתחומם. הם נשארים במערכת כי דואגים לאתגר אותם, לעניין אותם ולהעשיר אותם מבחינה מקצועית. העובדה שחמישה אנשים מהצוות קיבלו פרסי עובד מצטיין מדברת בעד עצמה. הכללית מטפלת גם בנושא השחיקה הנפשית באמצעות סדנאות וימי גיבוש שמהווים אוורור מהעבודה".

      מנהלת שנמצאת בשטח

      בלה מספרת, שאחד היתרונות בתפקיד שלה הוא שהיא מנהלת – אבל עדיין עובדת בשטח עם חולים ועושה ביקורי בית. "אין ספק שזה עוזר לי, הן כשאני צריכה להדריך אנשים חדשים בתחום והן כשאני צריכה לקבל החלטות ניהוליות".
      בניגוד לאחות בבי"ח, היא מגיעה הביתה לחולה, שנמצא בסביבה שלו ולא בסביבה זרה של בית חולים. “אנחנו נחשפים לדברים שלא נחשפים אליהם בבית חולים: לתרבות של החולה, לשפה שלו, למנהגים וגם לקשיים. יש חולים שכשהם מגיעים לטיפול בבית חולים הם מתלבשים יפה, אבל כשאנחנו מגיעים אליהם הביתה אנחנו מגלים שאין להם כסף לשלם את חשבון החשמל".

      הכשרה מקצועית מקיפה

      "בכללית רכשתי ידע, מיומנויות ועושר מקצועי", מוסיפה בלה. “כמובן שזה תלוי באחות עצמה, באישיות שלה, ברצונות שלה ואיך שהיא תופסת את המקצוע ואת מסלול ההתקדמות שלה, אבל באופן כללי אפשר לומר שבכללית מאפשרים גיוון בעשייה המקצועית, משקיעים המון בפיתוח מקצועי ויש התמקצעות בתחומים ספציפיים. יש פתיחות ונכונות למעבר בין תחומים, והיתרון הוא, כמובן, שכשהאחות אוהבת את עבודתה כולם יוצאים נשכרים מכך. באופן אישי אני מרגישה שאני מקבלת מהחולים לא פחות ממה שהם מקבלים ממני. עבורי, זה הרבה מעבר לתגמול הכספי".
      בנוסף, הכללית שמה דגש על ההכשרה של דור המנהלים הבא.
      זה מתחיל באיתור אנשים עם כישורי ניהול, שליחתם אותם למרכז הדרכה ארצי למיומנויות ניהול ובמתן כלים רבים ללמוד ולהתפתח בתחום הניהולי.

      מטיפול בחיילים פצועים לפרויקט הדובים

      גם דבי שקדי, RN,MA, מנהלת סיעוד חטיבתית במרכז הרפואי "מאיר" בכפר סבא, עברה מסלול מקצועי מגוון במיוחד. שקדי, נשואה, אם ל-5 ילדים ו-3 נכדים, נולדה בארה"ב והתוודעה כבר בכיתה י"ב למקצוע הסיעוד, כשהתנדבה לעזור בטיפול בחיילים פצועים שפונו לבית החולים רמב"ם. החוויה האישית ותחושת השליחות שהיו בה, הובילו אותה ללימודי הסיעוד.

      "החוויה הזו נצרבה בי בצורה מאד חזקה, ומלווה אותי גם היום – אחרי שלושה עשורים של פעילות ענפה בתחום", מספרת שקדי. “במהלך השנים חוויתי הן את רגעי השיא של עזרה וטיפול בנפגעי טרור (בתקופת שנות הטרור בירושלים) והן את החוויה המרגשת של טיפול בתינוקות שמשקלם הוא כ- 600 גרם הגדלים ומתפתחים לאנשים, בשנים שבהן הייתי אחות בפגיה". שקדי שימשה בהמשך גם כאחות קיבוץ כאחראית "מיון-ילדים" עד לתפקידה הנוכחי כמנהלת סיעוד חטיבתית.

      לדבריה, העיסוק בתחום הנוגע באנשים הנמצאים במצב של מצוקה ותלות , כשאת, כאחות, נמצאת שם לצידם עם כל מה שיש בך: היכולות המקצועיות, האישיות והאנושיות- זוהי תחושה גדולה של סיפוק. השיא הוא השלב בו את רואה את החולה עוזב את כותלי בית החולים במצב בריאותי טוב יותר. אלו הם הרגעים בהם את חווה את חווית הניצחון שאינה קיימת בתחומים רבים אחרים. זה המקום שבו את מבינה שזה לא עוד מקצוע.

      כיום, הציפיות מאחיות בבתי החולים גבוהות ומקיפות יותר מאשר בתקופה שבה שקדי החלה לעסוק בסיעוד. מעבר לדרישות הבסיס הדומות למה שנדרש עוד בתקופתה של פלורנס נייטינגל, שהן חום, אנושיות ויכולת להקשיב ולתמוך, נדרשת כיום מהאחות הבנה רחבה ועמוקה יותר של התחום הסיעודי והרפואי, התמודדות עם טכנולוגיות חדשות ועם תחומי אחריות רחבים יותר. האחות של היום נדרשת להיות מקצועית הרבה יותר ומחוברת למקורות הידע באופן שוטף.

      פרויקט הדובים

      חזון המרכז הרפואי "מאיר", הוא להיות בית חולים שיש בו "איכות עם נשמה". כך, בצד העיסוק המקצועי של דבי, התפתח אצלה "מיזם התנדבותי" נוסף המנוהל מעבר לשעות העבודה שלה .
      "הכל החל כשהורי ראו ידיעה באינטרנט על אישה יהודיה הולנדית המעוניינת לתרום דובי צעצוע לילדים בישראל. פנינו אליה, ונחשף בפנינו סיפור מרתק. הסתבר שהאישה המדהימה הזו שרדה את כל שנות השואה כילדה עם דובי ביד, ועכשיו היא רוצה לגמול לילדים סובלים בישראל.
      "הייתי אז אחראית ב-מיון ילדים ולשאלתה עדכנתי אותה שכ- 18,000 ילדים עוברים אצלנו במיון בכל שנה. באותה העת לא ידעתי כל כך לאיזה כיוון זה יכול להתפתח, אולם בתוך זמן קצר הגיעו לנמל אשדוד 18,000 דובים, בובות ומשחקים. אבי (סמנכ"ל חברת הייטק בפנסיה) ואימי - התורמים רבות לקהילה, לקחו את הפרויקט תחת חסותם. לאחר בדיקת מכון התקנים וכתף חמה של אנשי המכס, חולקו הדובים במשך שנה לכל הילדים האמורים לעבור בדיקה/טיפול מכאיב או כחלק ממהלך ההתגברות על הפחד".

      על ההשפעה של היוזמה ניתן ללמוד מהסיפור הבא: לפני זמן לא רב הגיעה חיילת להנהלת הסיעוד וחיפשה את דבי, החיילת טופלה במחלה כרונית החל מגיל 10 וקיבלה דובי לפני אחד הטיפולים.
      "עכשיו," היא סיפרה לדבי, "באתי לספר לך שהתגייסתי, וגם כשאני חיילת הדובי הזה מלווה אותי בשירות הצבאי כקמע!”.

      שקדי מסכמת: "אני חושבת שסיפור החיילת הוא ביטוי נאמן לפעילות של האחות בבית חולים . אנחנו משתדלים לתת את המענה המקצועי הטוב ביותר , ולא שוכחים לרגע לטפל גם ברוח ובנפש. הציפייה ממי שמצטרף לתחום הוא להבין שמקצוע האחיות הינו "דרך- חיים". דרך לחיים!

      לאור הצלחת התכנית לגיוס ושימור אחיות הוחלט להרחיב אותה בשנים הקרובות. לתכנית הוקצו תקציבים נוספים והיא חלק מיעדי העבודה של שימור המשאב האנושי בכללית.