>> שירות הביטחון הכללי של ישראל אינו נחשד במגמות שמאלניות או בנטייה להיות יפה נפש. ניתן להניח שהכנסת לא תורה לחקור את פעילות השב"כ בחשד שהוא ארגון שמאל חתרני. אף על פי כן, מתברר שהשב"כ והארגונים החתרניים מהשמאל חושבים בדיוק אותו דבר - שילובם של ערביי ישראל בחברה הוא מפתח להגדלת תחושת ההזדהות והשייכות של האזרחים הערבים עם מדינתם.
העמדה הזו של השב"כ אינה חדשה. למעשה, ועדת החקירה הממלכתית לבחינת מהומות הדמים של אוקטובר 2000, ועדת אור, ציטטה בדו"ח שלה הערכות מודיעניות של השב"כ מתחילת 2000, שחזו את האפשרות של מהומות על רקע תחושות הקיפוח בקרב ערביי ישראל. בדו"ח הוועדה נכתב כי "בהערכת מודיעין לקראת 2000 הובלטה התחושה העמוקה במגזר כי 'מערכת השלטון, על מוסדותיה השונים, ממשיכה להתנכר למגזר הערבי ואינה עושה די כדי להיענות לתביעות המגזר לשוויון אזרחי מלא'. על רקע זה הצביע המסמך על סיכון של הפרות סדר, נוכח 'התחושה כי גם תחת הממשלה הנוכחית סובלים ערביי ישראל מיחס מפלה, ומכל מקום, תקוותם לשיפור מהיר בתחומים הכלכלי-חברתי נכזבת'".
על צדקת העמדה של השב"כ ניתן היה ללמוד באירועי אוקטובר 2000 - חמשת היישובים הערביים שבתחומי המועצה האזורית גלבוע לא הצטרפו למהומות. לעובדה שהמועצה האזורית גלבוע היא המועצה השוויונית בישראל, והיא מטפחת את יישוביה הערביים והיהודיים באופן זהה, היתה כנראה תרומה מכרעת לכך. "אירועי אוקטובר 2000 היו מבחן חשוב עבורנו בשאלה אם השוויון יוצר מציאות אזרחית אחרת", אומר ראש המועצה, דני עטר. "וראה זה פלא, כל ישראל בערה, ורק אצלנו כולם הלכו לבית הספר ולעבודה, ודגלי המדינה המשיכו להתנוסס בבתי הספר".
עשר השנים שחלפו, מתברר, לא שינו כלל את עמדת השב"כ ביחס לערביי ישראל. הוא ממשיך להתריע, על סמך היכרותו העמוקה את החברה הערבית, כי תחושות הקיפוח גואות בקרב האזרחים הערבים, וכי הקיפוח מסכן את ביטחון ישראל. יוצא מכך שאם החברה היהודית תשכיל לשלב בתוכה את האזרחים הערבים כאזרחים שווי זכויות, שני הצדדים יצאו נשכרים מכך - האזרחים הערבים, שירוויחו שוויון הזדמנויות; והאזרחים היהודים, שירוויחו ביטחון. המדינה כולה תצא נשכרת באמצעות צמיחה כלכלית מואצת.
השב"כ, כארגון חושב, מציב בפני המדינה מראה לא מחמיאה: החברה הערבית היא פוטנציאל עצום, שהחברה היהודית בעיוורונה מחמיצה אותו. בכך החברה היהודית עושה עוול קודם כל לעצמה, גם עוול ביטחוני וגם עוול כלכלי.
"מעסיקים נרתעים מהעסקת אנשים בעלי מוגבלות, ערבים וחרדים", היתה הכותרת של מחקר שערכה הקריה האקדמית קרית אונו, בנוגע למגמות ההעסקה בקרב מעסיקים גדולים. הערבים דורגו במקום השני, אחרי בעלי המוגבלויות (נכים), כמי שמעסיקים הכי פחות רוצים לראותם אצלם.
המגזר הפרטי לא שונה בכך מהמגזר הציבורי. הממשלה אמנם קבעה לעצמה יעד של העסקת 10% מכלל עובדיה מקרב המיעוטים, אך בפועל היא לא מתקרבת להשגתו. עדויות שהועלו בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בממשלה, בראשות ח"כ אחמד טיבי, העלו כי רק 2% מעובדי החברות הממשלתיות הם ערבים. בחברת החשמל, למשל, יש 287 עובדים ערבים מתוך 13 אלף. משרד האוצר, הנוהג להטיף למשרדי הממשלה על בזבוז משאבי ציבור, מבזבז גם הוא את המשאב הערבי - רק 29 ערבים מתוך 1,000 עובדי המשרד.
בליל של דעות קדומות, מעורב עם גזענות ומחסומי שפה ותרבות, מביא ליחס מפלה של שוק העבודה הישראלי כלפי ערבים. אף יהודי לא יעלה על דעתו ללכת לייעוץ אצל עורך דין או רואה חשבון ערבי. התחום הציבורי היחיד בישראל שבו הערבים מצליחים להשתלב, הוא דווקא התחום המקצועי והרגיש ביותר - רפואה. ליהודים אין בעיה לקנות את התרופות שלהם מרוקחים ערבים - מהפכה שביצעה רשת סופר-פארם, ללא ספק המעסיק היהודי השוויוני בישראל, הביאה את הרוקחים הערבים לפסגת המקצוע - וגם לא להפקיד את בריאותם בידי רופא ערבי.
מי שמוכן לסמוך על שיקול הדעת של רופא ערבי, בוודאי שאינו אמור להירתע מהעסקת מהנדס ערבי. ואולם העובדה היא שמהנדסים ערבים, גם אם הם בוגרי הטכניון, לא מצליחים למצוא עבודה במקצועם. כך נוצרים סיפורים אבסורדיים ומצחיקים כמו אלה של אינאס סעיד, ערבי-ישראלי שמבלבל את שומעיו כשהוא מדבר עברית במבטא אמריקאי בולט.
את המבטא שלו רכש סעיד לאחר שסיים תואר בהנדסת אלקטרוניקה מהטכניון לפני 25 שנה, רק כדי לגלות שאף חברת היי-טק ישראלית לא מוכנה להעסיק אותו. לכן סעיד נסע לחו"ל, ועבד במשך 20 שנה בגרמניה ובארה"ב בתפקידי ניהול בכירים בחברת נוקיה, לפני שחזר לישראל לפני חמש שנים. כמובן שעם חזרתו הוא כבר נחטף לתפקיד בכיר בחברת eci.
כמה אינאס סעידים יש בקרב אזרחי ישראל הערבים? כנראה שלא מעט, רק שאנחנו מתעקשים להחמיץ אותם - ובכך להזיק להם ולעצמנו גם יחד.
השב"כ מאמין בערביי ישראל
מירב ארלוזורוב
17.1.2011 / 6:48