>> פולקלור שלם התפתח בשנים האחרונות סביב המנגנונים העמומים והחשאיים שקובעים את תעריף המים לציבור. הרכב התעריף, נוסחאות חישובו והשיקולים לקביעת תעריפי המים למגזרים השונים (תעשייה, חקלאות, מלונאות ומקוואות) הפכו תורה זו לידועה בקרב בודדים, והקלו בכך על אלה שביקשו לתקוף את העלאת תעריף המים. זאת, כשסך המחזור השנתי במשק המים העירוני מגיע ל-6-7 מיליארד שקל (מהם 30% הנגבים עבור תשתית הביוב).
ב-1 בינואר 2010 נכנסה לתוקפה הרפורמה בתעריפי המים. רפורמה זו נועדה לגלם לראשונה במחיר המים את העלות הריאלית של השימוש בהם. כלומר, לשקלל בו את עלויות ההפקה, ההולכה, החלוקה והפינוי - שלא שוקללו עד כה בתעריף המים וסובסדו למעשה בידי תקציב המדינה, או שנגבו בנפרד לצד חשבונות המים (באמצעות אגרת ביוב, למשל). כך, נכללו לראשונה בתעריף המים עלויות ההתפלה המלאות, הטיפול במתקני טיהור השפכים וההשקעות הנדרשות בתשתית. לצד אלה, שוקללה בחשבון המים לצרכן גם אגרת ביוב - ועל כל אלה נוסף גם מע"מ. בשורה התחתונה, עלה תעריף המים לציבור מאז החלת הרפורמה בשיעור של 30%-35%.
הרפורמה המיושמת קבעה כי מחיר המים לצרכן יסווג לשתי דרגות: תעריף לצריכה של עד 2.5 מ"ק לנפש בחודש, ותעריף לצריכה של כל מ"ק נוסף. עבור צרכן תאגיד מסתכם כיום מחיר המים בדרגה הראשונה ב-7.44 שקלים למ"ק (לא כולל מע"מ), וב-10.75 שקל למ"ק במדרגה הגבוהה.
תעריף המים המשוקלל מחושב ברשות המים סביב 9.80 שקלים למ"ק (לפני מע"מ), ומורכב מתשומת המים שגובה חברת מקורות (3.10 שקלים למ"ק), רכיב התפלה (1.10 שקלים), שנגבה אף הוא בידי מקורות, וכן פחת מים וגבייה (1.60 שקלים), עלויות תפעול תאגיד (1.60 שקלים), הון מים וביוב (1.20 שקלים), טיפול בשפכים (1.30 שקלים) - שנגבים כולם (60%) בידי תאגיד המים וביוב העירוני. על סכום זה נוסף כאמור המע"מ.
ממה מורכב תעריף המים?
אבי בר-אלי
18.1.2011 / 6:55