העלה את המודעות; עכשיו התור של דן מרידור או בני בגין

>> השר לענייני מיעוטים, אבישי ברוורמן, יכול וצריך להיחשב שר חשוב. ברוורמן עשה כמה צעדים חשובים לקידום השילוב של החברה הערבית. הבולט שבהם הוא תוכנית חומש. התוכנית, בתקציב של 800 מיליון שקל, נועדה לנסות ולחולל מהפך כולל בכל תחומי החיים בכמה יישובים ערביים בולטים - ובכך להפוך אותם לדגם של הצלחה.

חשיבות התוכנית היא בטיפול בכל תחומי החיים בניסיון להזניק קדימה את איכות החיים באותם יישובים. חשיבותה גם בתכנון לטווח ארוך שהיה גלום בה, בכך שכל הבעיות טופלו בו זמנית, תוך שימת דגש על מחסום בתחום הניהול, האיתנות הפיננסית והתעסוקה ביישובים הערביים. חסרונה של התוכנית הוא בהיקפה - רק 13 יישובים, ורק 800 מיליון שקל בחמש שנים. מול הצרכים הנדרשים כדי לסגור את הפערים בין החברה הערבית ליהודית, מדובר בלעג לרש.



לזכותו של ברוורמן ייאמר, כי המעט הזה הוא הרבה יותר ממה שכל ממשלות ישראל עשו למען קידום החברה הערבית מאז ימי ממשלת רבין. הוא ידע למנף את התוכנית הזאת כדי להעלות על סדר היום את הבעיה של חוסר השילוב של אזרחי ישראל הערבים. בישראל, שבה החשיבה האסטרטגית אינה מגיעה אפילו לרמת בירור העובדות לאשורן - ההתייחסות לערביי ישראל היתה כאל נוכחים נפקדים. כולם זוכרים שהם כאן, אבל אף אחד לא מטריח את עצמו בהתמודדות המורכבת הכרוכה בשילובם. ברוורמן שבר את קוד ההתעלמות הזה, בכך שצעק את עובדת הקיפוח של הערבים ואת הצורך הדחוף לשלב אותם - כי גם הערבים וגם היהודים ייצאו נשכרים מכך.



עם עזיבתו את התפקיד, חשוב שיימצא שר חדש שימשיך ויפעל להעלאת ערביי ישראל לתודעה הממשלתית, ולקידום השילוב האזרחי והכלכלי שלהם. כל שר שהדמוקרטיה והכלכלה הישראלית יקרות לו - חייב לראות בכך משימה לאומית. נדמה לנו כי השרים בני בגין ודן מרידור יהיו שניהם מתאימים מאוד לתפקיד - שניהם חושבים כלכלה וחברה, ושניהם מבינים את מלאכת האיזונים העדינה ממנה מורכבת הדמוקרטיה הישראלית. דווקא מפני ששניהם מזוהים עם צדה הימני של המפה הפוליטית, הם אולי יתאימו לתפקיד אף יותר מברוורמן, כדי לחזק עוד יותר את המסר כי השילוב של ערביי ישראל הוא משימה לאומית ראשונה במעלה, ללא קשר לעמדות פוליטיות אלה ואחרות.