כל הכבוד לנתניהו

>> הרבה ביקורת הוטחה בחודשים האחרונים בראש הממשלה, בנימין נתניהו. נתניהו, כך זה נראה, מעביר את כהונתו השנייה כראש ממשלה על מי מנוחות: הוא כבר לא מתעמת עם כל העולם ומתסיס את השמאל נגדו ("הם מפחדים"), אבל הוא גם לא מייצר יותר סיבות לעימותים. נתניהו בעיקר משתדל להיות בסדר, עם כולם על הזמן, והתוצאה היא היעדר קו, היעדר הנהגה, היעדר הובלה.

על רקע האכזבה הנמשכת ממנו, רבו החששות כי גם במקרה של ועדת ששינסקי ילך נתניהו על עוד כניעה בתלבושת פשרה. משמע, הוא ימסמס עוד את מסקנות הוועדה - גם יאמצן לכאורה - ויעשה ג'סטה לטייקוני הגז בכך שישחוק עוד את ההמלצות המספריות של הוועדה. זאת אחרי שהוועדה בעצמה כבר עברה שחיקה כזו, ובפועל הלכה כברת דרך עצומה לקראת משקיעי הגז.



הכי קל היה לנתניהו לבחור את הדרך האמצעית הזו - שכאילו משרתת את כולם, אבל בפועל משרתת רק את טייקוני הגז. הכי קל היה שוב לפסוח על שני הסעיפים, ולהיות קצת פה וקצת שם. חוסר ההחלטיות שאפיין את נתניהו בשנה וחצי אחרונות נראה היה כמנבא בחירה כזו.



אבל לא, נתניהו הפתיע לטובה. סוף סוף הוא הכריע. לא התפשר, לא ריצה את שני הצדדים, לא ניסה לקבל החלטה שלא תרגיז אף אחד. סוף סוף נתניהו בחר עמדה, נחושה וחד-משמעית. זוהי העמדה המצדדת במסקנות ועדת שישינסקי, באופן מוחלט.



הנחישות של נתניהו מפתיעה לטובה, ומעודדת. אין ספק שעזר לו בכך נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שבכנס themarker השבוע התבטא בחריפות יוצאת דופן נגד הטריקים המלוכלכים, כדבריו, הננקטים נגד המלצות ועדת ששינסקי - ובכך סתם את הגולל על הקמפיין האגרסיבי שנוהל נגד המלצות הוועדה. אין ספק שעזר לו בכך גם שר האוצר, יובל שטייניץ, שהשכיל לגשת בתבונה לסוגיה הטעונה של העלאת המיסוי על תגליות הגז, באמצעות מינוי של ועדת מומחים שבחנה את הנושא לעומק ובמקצועיות.



אין ספק שעזר לו בכך גם הציבור הרחב, שתומך באופן נלהב בהעלאת המס על הגז. קל לקבל החלטות, כאשר אלה הן החלטות פופולריות. הכל נכון, אבל בסוף ההחלטה היתה של נתניהו - והוא בחר להיות מנהיג. כל הכבוד.