>> בשיטפונות בנגב, לפני שנה בדיוק, קרס מחלף ניצנה. המחלף בוטח על ידי החברה הלאומית לדרכים (לשעבר מעצ) בסכום של 1.5 מיליון דולר. מדוע 1.5 מיליון דולר? כי זה היה הסכום שעלה להקים את המחלף לפני 30 שנה בדיוק.
החברה הלאומית לדרכים בנתה את מחלף ניצנה ההרוס מחדש. עלות הקמתו, בסטנדרטים עדכניים, היתה 30 מיליון שקל - פי חמישה מסכום הביטוח. מדינת ישראל, לפיכך, נאלצה לממן מתקציבה את 80% מעלות הקמת המחלף בסכום של 24 מיליון שקל.
השיטפונות בנגב היו אירוע נדיר ומקומי. גם רעידת אדמה ענקית, בסדר הגודל של רעידת האדמה שהרסה את צפת לפני 180 שנה ואולי אף חזקה מכך, היא ארוע נדיר. להבדיל מהשיטפונות בנגב, עם זאת, היא אינה צפויה להיות אירוע מקומי, אלא אירוע בעל השלכות על כל המדינה. לא מחלף אחד יקרוס כתוצאה מרעידת אדמה כזו, אלא מחלפים רבים. כמה? תלוי בעוצמת הרעידה ובעמידות של המחלפים בפני רעידות אדמה. ללא ספק, ההיערכות מפני רעידות אדמה מתחילה בצד הפיסי בתקני הבנייה החדישים שימנעו עד כמה שאפשר קריסות, ונזקים לגוף ולנפש. אבל גם אחרי תקני הבנייה החדישים, הרס כבד הוא כמעט בלתי נמנע - והדרך להתמודד אתו עוברת דרך היערכות פיננסית ליום שאחרי.
לפי הכלל של מחלף ניצנה, ניתן ללמוד כי מדינת ישראל נמצאת בביטוח חסר של 80% מפני רעידות אדמה. רק שזוהי, כנראה, הערכה לא מדויקת. בתחומים רבים ההיערכות של מדינת ישראל היא חסרה בהרבה מ-80%. כך, נכסי הרשויות המקומיות כנראה שאינם מבוטחים כמעט כלל. לעיר צפת, למשל, אין ביטוח מפני רעידות אדמה - אף שההיסטוריה צריכה היתה ללמד את פרנסי העיר עד כמה היא חשופה לנזקים של רעידות אדמה.
מדוע אין בצפת ביטוח כזה? כנראה מאותה הסיבה שלערים רבות נוספות אין ביטוח דומה: הרשויות המקומיות מעריכות כי בשעת הצורך הן תבואנה לממשלה לבכות לה, שתכסה את נזקיהן. מבחינתן, אירוע קולוסאלי של רעידת אדמת הוא בעיה של משרד האוצר, לא בעיה שלהן.
זוהי ההערכה בלבד. פרודקסלית, אף אחד אינו באמת יודע איזה שיעור מנכסיהן של הרשויות המקומיות מבוטח מפני רעידות אדמה. ב"אף אחד" אנחנו כוללים את כולם - ממשלת ישראל, משרד הפנים וגם הרשויות עצמן. איש אינו יודע אם יש ביטוח, כמה והיכן, כשם שאיש אינו יודע מהם סך הנכסים המוחזקים בידי הרשויות המקומיות. "גם לגבי הרשויות המקומיות", כתבה על כך המועצה הלאומית לכלכלה, "אין במשרד הפנים או במשרד האוצר מידע על סך שווי הנכסים העלול להנזק במקרה של רעידת אדמה, אין מידע על היקפי הביטוח, ואין בנמצא הנחיות כלשהן לגבי ביטוח שעל הרשויות לרכוש, אם בכלל".
הבנתם את זה? לא רק שאין הנחיות לרכישת ביטוח ולא רק שאין מידע על היקפי הביטוח, אלא שאף אחד גם לא באמת יודע מהם הנכסים שצריכים להיות מבוטחים. לאיש במדינת ישראל, גם לא לרשויות המקומיות עצמן, אין מושג לגבי רשימת הנכסים שנמצאת בבעלות הרשויות המקומיות. לו היינו ציניים, היינו אומרים שבכך קרוב לוודאי נפתרה הבעיה, מכיוון שאף אחד לא יודע מהם הנכסים שנמצאים בבעלות המדינה, אז לא צריך לדאוג אם הנכסים האלה יהרסו, בכל מקרה המדינה איבדה אותם מזמן.
אם נדמה לכם שבלגן כזה יכול לאפיין רק את השלטון המקומי הרקוב בישראל, אז כדאי לכם להציץ על גולת הכותרת - משרד הביטחון בכבודו ובעצמו. "משרד הביטחון הוא המשרד היחיד שאינו מבטח כלל את נכסיו מפני רעידות אדמה", כתבה המועצה הלאומית לכלכלה. "למשרד האוצר אין כיום מידע לגבי ערכם של הנכסים האלה, וכן שום הערכה בדבר הנזק הצפוי להם - לא ברור אם מידע זה בכלל קיים". גם משרד הביטחון, מתברר, נוטה לאבד את הנכסים שלו, וממילא אין לו שום צורך בשמירה עליהם, למשל בדרך של רכישת ביטוח עליהם.
סגן שר האוצר, איציק כהן, ביחד עם המועצה הלאומית לכלכלה, יצאו לבדוק אם מדינת ישראל ערוכה פיננסית לרעידת אדמה. בדרך הם גילו כי מדינת ישראל אינה ערוכה פיננסית ליומיום - אפילו את הנתון הבסיסי של רשימת נכסיה, שלא לדבר על ערכם של אותם נכסים, אין בידי המדינה. מדינת ישראל, מתברר, עדיין מחפשת את העבר שלה - היא מנסה כעת לברר מהי מצבת הנכסים שבבעלותה, ולכן ההתמודדות עם עתידה הפיננסי היא כנראה אתגר לא ריאלי.
אין תמה, כי ההמלצה הראשונה שעומד סגן השר איציק כהן להביא לאישור הממשלה היא ההמלצה להקים צוות בראשות החשב הכללי, שיקים "מאגר נתונים מפורט הממפה ומסכם באופן שוטף את סך הנכסים של הממשלה, החברות הממשלתיות, הרשויות המקומיות והאזרחים". זה אמנם לא ממש קשור להיערכות בפני רעידת אדמה עתידית, אבל לפחות זה יתן בידי המדינה כלים לזהות את נכסיה. טוב שיש רעידות אדמה כדי לגלות זאת.
איש אינו יודע אם יש בכלל ביטוח בפני רעידות אדמה
מירב ארלוזורוב
19.1.2011 / 6:58