האם תשובה יצחק אחרון

>> דבריו של הממונה על התקציבים, אודי ניסן, ב-themarker ("לא נצא פראיירים", 14.1), המודה כי ייתכן מאוד שוועדת ששינסקי הקלה וויתרה יותר מדי לחברות הגז בכל הנוגע לקידוח תמר, הם דברים אמיצים, אך מקוממים.

אמירה כזו של פקיד ממשלתי בכיר, כשבוע לאחר חתימת המסקנות והמעבר לזירה הפוליטית, מעוררת תחושה שניסן מצדיק בגלוי בראיון, כי הספין של חברות הגז, שגובה באיומים ובמנגנון יקר של לוביסטים, יחצ"נים, פרקליטים וכלכלנים, פעל את פעולתו, לכל הפחות בנוגע לקידוח תמר, והשיא לשותפויות הגז רווחים עתידיים של מיליארדים. אין צורך לומר על חשבון מי יזרמו אותם מיליארדים לכיסם של יחידים, אמידים מופלגים ממילא.



חברי ועדת ששינסקי עמדו תחת לחצים בלתי רגילים בצורה שהיא בסך הכל מעוררת כבוד. שלטי חוצות, השמצות פרועות, ייחוס אינטרסים זרים ופיזור האשמות על פעולות בשירות "אויבי ישראל", ימשיכו, כנראה, להיות מנת חלקם של אנשי הוועדה ותומכים נוספים בהעלאת הכנסות המדינה מקידוחי הגז, בחברה האזרחית ובתחום הפוליטי, עד לסיום הליך החקיקה ואולי עוד אחריו. ובכל זאת, ויתור על עשרות מיליארדי שקלים, בשמם של שיקולים לא מקצועיים, הוא מעילה בשליחות הוועדה, החייב לקבל תיקון במערכת הפוליטית.



ההערכה הרווחת היא שיצחק תשובה עשה את כל השגיאות האפשריות בקמפיין הנוכחי. מאבקו, כדוברן הבולט של שותפויות הגז, כלל תקדימים מסוכנים ביותר בכל הנוגע לאי כיבוד ריבונות מוסדות המדינה והכפשת העומדים מולו, שהפך את המאבק לדרמטי לא רק במונחים פיננסיים, אלא גם במונחים שלטוניים-דמוקרטיים. אם אכן טוב שם משמן טוב, תשובה העדיף לגמרי את השמן.



ובכל זאת, אם אכן מתברר שהמהלך הכוחני הרוויח לתשובה וחבריו עשרות מליארדי שקלים - די ברור מי צוחק אחרון. מכבש הלחצים מוסיף לפעול בשימון משאבים חסרי תקדים. כל סיבוב הוא נקודת פתיחה למשא ומתן הבא ולריצוי היזמים, שלעולם לא יהיו מרוצים כל עוד זה משתלם, העולה לנו במחירים כבדים יותר ויותר.



חלק מהמחירים בא לביטוי באמירות בדבר חמדנות האוצר ותשלומי עבר למדינה, שבתמורה "לא נותנת דבר" (הס מלהזכיר את הביטחון, הזיכיון והעובדה שהקידוחים נעשים בחצר המשותפת של כולנו ברמות מיסוי נמוכות בכל קנה מידה), נפנופים באיוולת הגז המצרי (אכן סקופ - חברות מצריות אינן משלמות מס בישראל; והציבור היה שמח לחתום על רמות המיסוי המצריות לקידוחים הישראליים). על רקע אמירות אלה והקמפיין הבוטה, כל ויתור הוא הפסד לדורות הבאים, גם בזירות מאבק אחרות.



ועדת ששינסקי קיבלה מנדט מקצועי, ויש חשש כבד שלא רק שיקולים מקצועיים הביאו לנסיגתה. לא ברור אילו התגלויות קוסמיות הביאו את חבריה לסגת מהר ועמוק כל כך. על המערכת הפוליטית להפנים זאת לתקן בחזרה את המספרים, למען האינטרס הציבורי הרחב ביותר.



הכותב הוא מנהל התוכניות במרכז לשינוי מדיניות שתיל