המאבק על כתר החוצפה בעיצומו: ברק נגד ישי

>> אין ויכוח שהסיעה החדשה עצמאות, בראשות אהוד ברק, שברה את השיא העולמי במספר שרים יחסית למספר חברי פרלמנט. יחס של 4 ל-5 (ארבעה שרים על חמישה חברי כנסת) הוא יחס מטורף שעושה צחוק מהממשלה ואף גוזל כספי ציבור.

אבל על כתר שיא החוצפה מתחרה גם אלי ישי, יו"ר ש"ס. הוא תובע עכשיו חלק במלקוח. הוא רוצה שש"ס תקבל את תיק הרווחה שנשאר לפליטה, בנימוק שש"ס ראויה לתיק כי היא עוסקת ממילא בחלשים ובעניים. איזו עזות מצח.



ש"ס הרי לא עוסקת בעניים וגם לא בחלשים. היא עוסקת בבני הישיבות ובחרדים, שאותם היא הופכת לעניים וחלשים. היא דואגת שהם לא ילמדו את לימודי הליבה, לא יעבדו, לא ישרתו בצבא, אלא יחיו על כספי קצבאות שהיא משיגה עבורם. כלומר, בעוני. זו לא מדיניות רווחה, זה חינוך לפרזיטיות.



ש"ס היא מפלגה גזענית, שלא מאפשרת לאשכנזים להיכנס אליה, וזה הפוך משוויון ורווחה. ש"ס מפלה נשים לרעה מכל הבחינות ואף לא מאפשרת להן להיבחר מטעמה לכנסת. גם זה הפוך מרווחה. ש"ס רואה בשלילה ובבוז תופעות כמו הומואים, לסביות, גרושים, גרושות וחד-הוריות. זה הפוך מרווחה.



אם ש"ס תקבל את תיק הרווחה, זה יהיה פשוט עוד מכשיר להעברת כספים לחרדים. אבל מה אכפת לנתניהו? הכספים הללו מחזקים את כיסאו.



קרן בנק ישראל



גם לאחר שהתברר שההכנסות הצפויות לקופת המדינה מגילויי הגז הן נמוכות יחסית - 1% מהכנסות המדינה בשנה - ממשיכים בבנק ישראל לגלגל את ההצעה להקים קרן גלובלית מיוחדת לניהול ושימוש בכסף, בתנאי שתהיה מנוהלת בתוך הבנק ועל ידי הבנק.



כתבתי נגד הרעיון להקים את "קרן השפע" ביום שישי האחרון ב"הארץ" ("קרן השפע של הפוליטיקאים"), אך בבנק ישראל כלל לא התרשמו. מנהל חטיבת השווקים בבנק, בארי טאף, יוצא השבוע לוושינגטון למפגש תקופתי של קרן המטבע הבינלאומית, ושם הוא מתכוון לברר עם עמיתיו איך הם מנהלים את ההכנסות מאוצרות טבע, ואם הם מקימים לשם כך קרן מיוחדת.



הבעיה שרואה בנק ישראל היא איך למנוע ייסוף נוסף של השקל בעת שייכנסו למדינה ההכנסות מהגז. אז ראשית, זה יקרה רק בעוד עשר שנים, ומי יודע מה יהיה אז מצבנו בתחום מטבע חוץ. שנית, בעיית הייסוף כלל לא קשורה להקמת קרן.



ישראל מקבלת מדי שנה מתנות ומענקים מחו"ל. אז היא מקימה לשם כך קרן מיוחדת? ואם ההיי-טק פורץ בתגליות חדשות ומזרים ארצה דולרים, האם מקימים אז קרן מיוחדת?



כל הכנסות המדינה ממסים צריכות להיכנס לסל אחד, ולהיות מחולקות לפי סדר עדיפויות נכון. את בעיית שער החליפין צריך לפתור לחוד, בלי שום קשר לקרן.



בוקר טוב מני מזוז



"חוק ההסדרים הוא במקרים רבים הדרך היחידה להעביר רפורמות כלכליות קריטיות למשק שבהליכים רגילים לא יעברו, כמו הפחתת קצבאות, פתיחת ענפים לתחרות ושלילת זכויות מבעלי אינטרסים שונים... כמעט כל הרפורמות החשובות במשק הישראלי ב-25 השנים האחרונות, שהובילו אותו למצב הכלכלי שבו הוא נמצא כיום, עברו דרך חוקי ההסדרים" - כך אמר באחרונה ביום עיון מני מזוז, לשעבר היועץ המשפטי לממשלה.



לשמוע ולא להאמין. היכן היית עד עכשיו, מר מזוז? מדוע לא אמרת את הדברים הנכונים האלה כאשר היית היועץ המשפטי לממשלה? מדוע לא יצאת נגד הח"כים הטובים, החברתיים המזויפים והאינטרסנטים הרבים שהסתערו מכל צד ועבר על חוק ההסדרים כדי לחסלו?



עכשיו אתה אומר שהחוק "אינו איזושהי גחמה של האוצר. הוא מבטא צרכים ואילוצים אמיתיים. הוא עונה על צורך אמיתי בהליך חקיקה משלים לחוק התקציב. הוא דרוש נגד חקיקה פופוליסטית שמשבשת את היכולת ליצור מדיניות כלכלית". אז מדוע לא אמרת את כל הדברים האלה ליו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, שקעקע את החוק?



מדוע לא קראת לחברי הכנסת "פופוליסטים" בזמן אמיתי, כאשר הוויכוח היה בעיצומו, והם סיפור לנו כל מיני אגדות על רצונם ב"הליך חקיקה מסודר", בעוד שלמעשה רצו לבלום כל שינוי, כל רפורמה, כאשר הם מחפשים כוח, כאשר הם רוצים שהוועדים הגדולים והטייקונים העשירים יעלו אליהם לרגל כדי להתחנן - ואז הם יואילו לטרפד עבורם את הרפורמה, וכך ירוויחו הון פוליטי.



עם זאת, יש לציין שמזוז לא נהפך לתומך טוטאלי בחוק ההסדרים. גם עכשיו הוא אומר שהחוק צריך להיות מוגבל בהיקפו: "האוצר עשה שימוש חורג בחוק ההסדרים, ויש פעולות שהיוו שימוש מופרז בכלי של חוק ההסדרים... לכן קבעתי שורה של הנחיות כדי שבחוק לא יהיו הסדרים שאין להם קשר לתקציב או למדיניות הכלכלית... מחד גיסא, אין לזנוח את הכלי החשוב והחיוני הזה במציאות הישראלית, ומאידך גיסא יש להגביל את השימוש בו לשימוש מבוקר, ענייני, רק למקרים שבהם יש הצדקה וצורך אמיתי".



לעומתו, אמרה באותו דיון עו"ד אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, שיש לשלול באופן נחרץ את השימוש שעושה הממשלה בחוק ההסדרים. כך היא משרתת היטב את אדונה, ריבלין. היא סיפרה שגופים אינטרסנטים רבים מתלוננים על החוק: "הכי הרבה מכתבים קיבלנו מחברות הסלולר, שלא מעט גזירות נגזרו נגדם במסגרת חוק ההסדרים האחרון". אז מי צריך הוכחה טוב יותר לנחיצותו של החוק?



הרי הדרך היחידה לנגוס במשהו בכוחן של חברות הסלולר, שמנהלות משק ריכוזי ולא מספיק תחרותי, הוא לחוקק חקיקות לטובת האזרחים דרך חוק ההסדרים. אחרת כוחן הרב והשפעתן על חברי הכנסת ימנע כל חקיקה. והסיבה שהחקיקה בעניין חברות הסלולר נשארה בחוק ההסדרים היא שריבלין, שהיה פעם שר התקשורת, יודע אישית עד כמה חברות הסלולר עושות צחוק מהציבור וגובות ממנו סכומים מופרזים.



חבל שריבלין לא היה פעם גם שר התעשייה, שר התעסוקה, שר השיכון ושר התיירות. אם זה היה קורה, הוא היה מבין גם בשאר התחומים, וכך היה מאשר חוק הסדרים מפואר, ולא קרעים מדובללים שנשארו ממנו.



לקראת סוף הדיון פנתה בנדלר לקהל באולם ואמרה: "אל תרפו מהביקורת, חברי הכנסת רגישים מאוד לביקורת ציבורית... יש ליצור אווירה ציבורית המבקרת את החוק". אבל האמת היא שצריך לעשות בדיוק ההפך.



צריך ליצור אווירה ציבורית תומכת בחוק ההסדרים, כדי שיהיו עוד רפורמות, עוד שינויים, עוד נגיסה במונופולים, עוד מגבלה על הטייקונים ועוד חיתוך בכוחם המופרז של הוועדים הגדולים - למען צמיחה מהירה יותר, מחירים נמוכים יותר ועושר רב יותר לציבור.