תקציב המדינה - סוד מוחלט בהחלט

>> אנחת רווחה נשמעה בוודאי במסדרונות משרד האוצר עת אושר התקציב הדו-שנתי. ההצבעה על התקציב עברה כמעט בשקט מוחלט בממשלה ובכנסת. למחרת האישור נתבשרו אזרחי ישראל כי "התקציב ישפר את מצבן של השכבות החלשות ויתרום לצמצום הפערים" - האמנם? כיצד אפשר לבדוק את האמירה הזו?

מן הידועות היא שהצעת התקציב מעוצבת על ידי פקידי האוצר. מה שלא מספרים לנו הוא כי למשרדי הממשלה כמעט שאין זמן להגיב על ההצעה. למעשה, המשרדים מקבלים אותה כשלושה שבועות לפני שהיא מוגשת להצבעה. נכון שהתקציב נבנה בעקבות דיאלוג בין האוצר למשרדים, אבל את ההצעה עצמה מקבלים המשרדים רק ברגע האחרון.



לא מספרים לנו שהצעת התקציב ניתנת לבדיקה רק על פי פרמטרים מינהליים, כלומר: כמה כסף בכל סעיף מוקדש למשכורות, כמה לרכש, כמה להוצאות כלליות. אין אפשרות לבדוק כמה כסף מיועד בכל סעיף לקבוצות אוכלוסייה שונות: כמה לנשים, כמה לילדים, כמה לצפון המדינה. לא מספרים לנו גם כי הצעת התקציב של האוצר היא אחת ואין בלתה. אין אלטרנטיביות הנבחנות לאור יעדי המדיניות של הממשלה. יש הצעה אחת, שעליה מתקיים דיון.



חוק התקציב הוא אחד החוקים החשובים ביותר המאושרים על ידי הכנסת. הוא משקף את סדרי העדיפויות שלנו כחברה. אבל העובדה שלא ניתן להבין מתוך הצעת התקציב את יעדו של הכסף, ולא ניתן לפלח את התקציב לפי פרמטרים חברתיים, גיאוגרפיים או סביבתיים, מעידה יותר מכל כי יכולתנו לבדוק אם הצעת התקציב תואמת את בחירותינו החברתיות אפסית.



מספרים כי כשנכנס לתפקידו, אחד ממנכ"לי משרד האוצר ביקש נתונים על חלק התקציב המועבר לצפון המדינה ולדרומה. הפירוט שביקש דרש פילוח רוחבי של התקציב. להפתעתו גילה המנכ"ל כי הנתון שביקש לא קיים. לא רק שהנתון לא היה זמין, אלא שלא היה באפשרות המשרד לייצר אותו. במצב עניינים זה ברור כי למקבלי ההחלטות חסר מידע חיוני כדי שיוכלו לבחון את התקציב ואת האופן שבו הוא מתעתד ליישם את יעדי המדיניות.



אופן קביעת סדרי העדיפויות שלנו חייב לעבור שינוי מהותי. ראשית, יש לבנות מנגנון המאפשר לחברי הממשלה והכנסת לדעת מה הייעוד של כספי התקציב לא בחלוקה מינהלית, אלא על פי פרמטרים חברתיים, נושאיים או גיאוגרפיים. אין באפשרותנו לבחון את נכונותן של אמירות בדבר "צמצום פערים" כשאין אפשרות לבדוק לאן עובר הכסף. שנית, יש לבנות מנגנון המאפשר "לחתוך" את התקציב לפי נושאים וקבוצות אוכלוסייה, ולא לפי חלוקה משרדית. שלישית, גורמים רבים יותר צריכים להשתתף בדיון על התקציב בשלב מוקדם, וכשבאמתחתם ידע ברור ומלא.



משרדי הממשלה חייבים להיות מסוגלים לבדוק את הצעת התקציב לאור יעדיהם. כך גם ארגוני החברה האזרחית ואפילו אזרחים בלתי מאורגנים. הקופה הציבורית היא של כולנו - ועלינו לקחת חלק בהחלטות על חלוקתה.



הכותבת היא ד"ר ועמיתת מחקר במכון החשיבה החדש שחרית