הטעות של נתניהו היא הביצוע ולא האסטרטגיה

>> כנס ישראל 2021 היה מהאירועים החשובים שהתרחשו באחרונה במחוזותינו. דווקא בעידן שבו האזרח הישראלי אינו מראה סימני אקטיביות מול התנהלות הממשלה וזרועותיה, טוב שעיתון כלכלי חשוב לוקח את המושכות ומכנס אלפי אנשים שעתידה של המדינה חשוב להם, ובעיקר כאלה שמוכנים להשפיע.

הייתי אחד ממשתתפי הכנס ולקחתי חלק בדיונים שנערכו בו בנושא הממשל, לצד אנשים מהמערכת הפוליטית, מהאקדמיה, מהשלטון המקומי, מהמגזר העסקי ומהמגזר השלישי. הצטערתי על כך שמעטים מהמשתתפים היו אנשי המערכת הציבורית עצמה.



האמת היא שראש הממשלה בנימין נתניהו טרף את הקלפים עם אמירה בעייתית בנאומו בכנס. נתניהו טען כי "אם יש אסטרטגיה טובה עם ביצוע בינוני - היא תמיד תנצח אסטרטגיה בינונית וביצוע מעולה". אני מאלה הסבורים כי הסיבה המרכזית לכך שאפקטיביות הממשל בישראל אינה גבוהה היא רמת הביצוע הירודה, ולא היעדר תוכניות ותכנון אסטרטגי. הרי ספר התקציב הוא אסטרטגיה מצרפית בהירה למדי. גם קווי יסוד של ממשלות הם אסטרטגיה, ובארונות משרדי הממשלה יש תוכניות אסטרטגיות למכביר, שעולות למשלם המסים כסף רב. הבעיה העיקרית היא הביצוע והמימוש שלהן.



המערכת הציבורית בישראל נקלעה למצב קשה של gridlock (חסימת צמתים), שלא מאפשר ליישם את רוב התוכניות האסטרטגיות הקיימות. היעדר תיאום, שלטון מרכזי חלש, כפילויות ארגוניות, ניהול ריכוזי ומיושן, היעדר אחריות אישית, שקיפות נמוכה, נתק בין הקצאת תקציבים לפיקוח על ביצועים, עודף ביורוקרטיה ורגולציה, חדירה של מינויים פוליטיים לעמדות ניהול מרכזיות והסכמי שכר מיושנים - הם רק חלק מהמכשולים שעמם המערכת מתמודדת.



כיום, 26 שנה לאחר תוכנית הייצוב של 1985, שתרמה באופן ישיר להצלחתה הכלכלית (יחסית) של ישראל, אפשר לומר כי ישראל החמיצה את ההזדמנות להפוך לאחת המדינות המתקדמות בעולם - בעיקר בגלל כושר הביצוע הירוד שלה. קשה לאתר נושא שבו התבצעה בישראל רפורמה אמיתית. דו"ח קוברסקי מ-1989, שהציע רפורמה מקיפה במינהל הציבורי, למשל, עדיין מעלה אבק במדפי נציבות שירות המדינה.



הסיבות לעובדה מצערת זו רבות. אחת מהן היא סירובן של הממשלות לדורותיהן להתעמת עם ההסתדרות - קבלן הקולות הגדול ביותר במגזר הציבורי. גם כעת, כשההסתדרות עוברת תהליכי שינוי ומוכנה ללכת לכיוונים מודרניים יותר, הממשלה לא מרימה את הכפפה ויוצרת את שביל הזהב למבנה אסטרטגי של יחסי עבודה וניהול במגזר הציבורי. סיבה שנייה היא העובדה כי העמימות הניהולית במגזר הציבורי נוחה לפוליטיקאי הישראלי הממוצע, שיודע איך לנצל אותה לטובת יישום שאיפותיו - בעיקר אלה שאינן מיושרות לקו האסטרטגי של הממשלה. סיבה שלישית היא נתיב הבריחה הידוע של רבים בחברה הישראלית - הטענה כי את הכשל המתמשך אפשר לפתור רק על ידי שינוי שיטת הממשל.



מן הראוי שהממשלה תאמץ החלטה אסטרטגית מאחר שהנושא העיקרי שבו עליה להתרכז הוא שינוי אמיתי ואמיץ בדרך ההתנהלות של המערכות הציבוריות. יעד זה יושג רק לאחר חסימת נתיבי הבריחה המסורתיים של המערכת הפוליטית מהתמודדות אמיתית עם הבעיה.



הכותב הוא מנכ"ל להב, לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל