סין היא מדינה עוצמתית בצורה שאיננה מובנת לבן תמותה רגיל. מספר אוכלוסייתה נמצא על סקאלת מדידה שאיננה מתאימה לשום מדינה מערבית. ארצות הברית עומדת על פחות מרבע מאוכלוסיית סין. כעת, ששוב נפגשים נשיאי ארה"ב וסין, הגיע הזמן לבחון את מאזן הכוחות במבט לעתיד.
התלמיד עלה על רבו
אוכלוסיה, מצד אחד מהווה נכס אסטרטגי ומצד שני עלולה להוות נטל אסטרטגי. ככל שהיא משכילה ותרבותית יותר כך היא מעצימה את המדינה וככל שהיא פחות משכילה ומפותחת היא מכבידה על המדינה.
בסין חלו בשנים האחרונות מהפכים תרבותיים וכלכליים (בהבדל ממהפכת התרבות ההרסנית של מאו) וסגירת פערים בתחומים טכנולוגיים. סין קיבלה ידע רב מהמערב, לא היססה להעתיק אותו ובהמשך לייצא למערב את ההעתקים של מוצרי המקור. סין ומדינות המזרח פיתחו תעשיות רכב אדירות המייצאות את תוצרתן לכל מדינות העולם ומתחרות בטובות וביוקרתיות של המערב.
ניקח כדוגמה את סינגפור "הקטנה". המדינה היא יהלום בלתי מובן במפת המזרח. המדיניות שהתמקדה בחינוך על כל היבטיו, בין השכלתי בין תרבותי ובין התנהגותי, הפכו אותה למשהו מיוחד. קטנה בגודלה וענקית בעוצמתה. לא רחוק מאחוריה נמצאת דרום קוריאה המתחדשת, שמשדרת עוצמה. גם לתאילנד יש את הייחוד שלה, כשענף מוביל בה הינו התיירות לכל סוגיה, לרבות תיירות המין שמושכת את הפנסיונרים של אירופה על זרועותיהם תלויות צעירות מקומיות.
לעומת המדינות החזקות במזרח, וייטנאם נראית "עלובה" יחסית. עם זאת, ביקור בהו צ'י מין סיטי הזכורה בשמה הקודם סייגון מראה עיר מזרחית כפי שהיו בייג'ינג ושנגחאי לפני זמן לא רב. זה נותן את התחושה שהמשקיעים יגיעו גם למדינה זו, וככל שהמשטר הקומוניסטי ייפתח יותר למערב ויעודד משקיעים, כך גם מדינה זו תבצע את הקפיצה הגדולה של המזרח.
קידמה ופיתוח מהירים
נתונים אלה מצביעים בדיוק על מה שנראה בביקור מקיף באסיה ונגזר מהתרשמות אישית. המדינות שהטבלאות מצביעות על עוצמתן , נהנות מגורדי שחקים חדשים ומודרניים, ממערכות כבישים מפותחות ומרובות מחלפים, מכלי רכב חדישים ומפעילות כלכלית ערה שממשיכה לצמוח.
הנתונים מעוררים מחשבה, כי מרכז הכובד הכלכלי ינוע - ואולי כבר נע - לכיוון מזרח אסיה, שתצמח להיות הגורם המוביל בכלכלה העולמית.
מבחינתי, המציאות בהחלט עשויה להיות זהה או דומה לתוצאות של מלחמת העולם השניה, בה נעו מרכזי העוצמה הכלכלית מגרמניה ויפן לארה"ב ולבריה"מ, ולכך כמובן תהיינה השלכות רבות על המערב וכמובן גם על ישראל - אולי מהר מכפי שצופים הכלכלנים.
המזרח האקזוטי עורר עניין במערב מסיבות שונות. בין אם היו אלו אוצרות טבע, תרבות, אנשים או נשים. המזרח נחשב שנים רבות כמקום לא מובן, סגור, אולי מסוכן ויתכן מפחיד. הגודל של המדינות, בעיקר סין, השפות המדוברות שם שאינן מובנות לבן המערב, הכתב שאיננו דומה לכלום, התרבות המנטליות ומה לא.
שאלה צופה פני עתיד.
אבל כל זה חלף עבר מן העולם כהרף עין. בשנים האחרונות, המזרח הופך להיות אחד הגורמים המובילים והמשפיעים על כלכלת העולם בכל היבטיה. הנתונים הכלכליים אינם יכולים להצביע על הרושם העז שמשאיר המזרח על מי שמגיע אליו.
צופים לעתיד
אם מדובר בהתנהגות של התושבים אדיבים, מסבירי פנים, ממולחים בעסקים וחרוצים, אם מדובר בהתנהגות ברחוב הסדר והניקיון, אם מדובר בחדשנות המתבטאת בטכנולוגיות מתקדמות ובמערכות תחבורה מרשימות ואם מדובר בתחושה המתקבלת העתיד נמצא כאן. העתיד נמצא במזרח והוא הדבר שנכתב בפתיח "כשהשמש שוקעת בארצות הברית היא זורחת בסין".
לאור כל האמור לעיל, אני מבקש להפנות לכם שאלה הצופה אל העתיד.
האם נראה במזרח התארגנות כלכלית המאגדת ומאחדת מדינות , שווקים ומטבע כפי שחווינו באירופה תוך יצירת גוש מטבע אחד, איזור סחר עם שוק עבודה אחד וגוש כלכלי ענק וחזק שיוביל את העולם? שנחאי כתחליף לוול סטריט?
*ד"ר גד פניני, הוא רו"ח ומרצה בכיר בבית הספר למינהל עסקים במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה